אנקה (שרץ)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֲנָקָה הוא אחד המינים המכונים בתורה "שרץ", אחד מאבות הטומאה. זהות האנקה אינה ידועה כיום, שכן מסורת הזיהוי אבדה כנראה כבר בשלב קדום. בין הצעות הזיהוי לאנקה בקרב התרגומים, פרשנים והמחקר המודרני הם: חולד, עכבר, חדף, קיפוד, שממית, עלוקה, כוח וחרדון צב.

האנקה במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך נזכרת האנקה ברשימת השרצים בויקרא:

וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת

זיהוי האנקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנקה מוזכרת פעם אחת במקרא, רביעית ברשימת שמונה השרצים הטמאים שבספר ויקרא, בהם יש לאווים רבים יותר משאר בעלי החיים ושרצים האסורים באכילה. מסורת הזיהוי של בעל חיים זה אבדה כבר בתקופת התרגומים למקרא, בהם לא ברור לאיזה בעל חיים כיוון המתרגם. בעלי החיים המופיעים בתרגומים השונים ובפירושיהם הם זוחלים, יונקים קטנים וחסרי חוליות.

בין השיטות שנקטו הפרשנים לזיהוי האנקה היא דרך האונומטופיה- הניסיון לזהות את שם החיה עם קול שמייצר או רעש שמשמיע בעל חיים מסוים. שיטה נוספת היא שיוך האנקה למינים הדומים ל'צב' המוזכר לפני האנקה ברשימת השרצים ומזוהה על פי רוב עם חרדון הצב. יש פירושים שלא ניתן להבין מה מקורם, מלבד היותם אולי תוצאה של סיפורים ואמונות תפלות, כמו "מינקת חיויא" שבתרגום יונתן- שרץ היונק מן ה'חיויא' (נחש או בהמה).

השממית הפכה לאחד הזיהויים היותר מקובלים של האנקה[1]. זיהוי זה מופיע בתרגום השומרוני, ברד"ק ובקרב החוקרים המודרניים. שיטת זיהוי זו מבוססת על פירוש המילה 'אנקה' כגניחה או צעקה. השממית היא הלטאה היחידה שיכולה להפיק קול, וקולה נשמע כ"מעין אנחת חולה"[2].

קשה למצוא מכנה משותף לכל בעלי החיים המזוהים עם האנקה. ניתן לראות שעל פי רוב, בעלי חיים אלו הם אוכלי חרקים, פעילים בשעות היום או בחלקן ונפוצים או מוכרים בארץ. יש הסכמה כללית בין החוקרים ופרשנים שמדובר בבעל חיים ממשפחת הזוחלים. רש"י, שזיהה את האנקה עם הקיפוד, והתרגומים ליוונית, שזיהו אותה עם החדף, הם יוצאי דופן.

בעלי חיים אפשריים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים, ירושלים תשע"ז, עמ' 253.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרון שולוב אנציקלופדית עולם התנ"ך כרך 3 ויקרא. הוצאת רביבים, רמת גן, 1987, עמוד 79
  2. ^ יהודה פליקס, החי של התנ"ך. תל אביב: הוצאת סיני,1954, עמוד 97

.