אסנקץ' וורקו

**אסנקץ' וורקו**
**አስናቀች ወርቁ**
	אין תמונה חופשית
לידה	1935; אדיס אבבה, אתיופיה
פטירה	15 בספטמבר 2011 (בגיל 76 בערך); אדיס אבבה, אתיופיה
מוקד פעילות	אתיופיה
תקופת הפעילות	1952–1989 (כ־37 שנים)
עיסוק	זמרת; שחקנית;
סוגה	מוזיקה אתיופית; מוזיקה מזרח אפריקאית
כלי נגינה	שירה; אזמרי
חברת תקליטים	פיליפס-אתיופיה

אסנקץ' וורקו (בצרפתית: Asnaqètch Wèrqu. באמהרית: አስናቀች ወርቁ) הייתה זמרת אתיופית מפורסמת בארץ מוצאה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסנקץ' נולדה בשכונת סידיסט קילו^[1] באדיס אבבה וגדלה בעיר^[2]. הוריה נפרדו זמן קצר לאחר לידתה והיא מעולם לא פגשה את אביה. לאחר שאמה נפטרה כשהייתה בת שלוש, גודלה וורקו על ידי סנדקתה, שלא אהבה אותה כלל. מאוחר יותר עברה אסנקץ' להתגורר עם אחותה הגדולה למחצה, אלפינש מרפיה, והשתיים נהנו ללכת להצגות והופעות בעיר^[3]. היא קנתה את הקרר הראשון שלה ב-25 סנט בלבד, לימדה את עצמה כיצד לנגן והחלה להופיע בברים קטנים ובכבלים. עם זאת, היא התפטרה מעבודתה בבר ברחוב צ'רצ'יל בגלל שכר נמוך והטרדות מיניות שעברה. לאחר שנפרדה מבן זוגה בצורה לא נעימה, היא נכנסה לדיכאון, והפסיקה לאכול במשך שלושה ימים^[3].

אסנקץ' הייתה האישה הראשונה באתיופיה שהופיעה בתיאטרון אדיס אבבה, כששיחקה בהצגה "יה פיקיר חורה" (קרני האהבה). בתחילה היא סירבה לקחת את התפקיד, אך לבסוף הסכימה בעקבות לחץ של אביה ובעלה. בשנת 1955 לקחה שיעורי פיתוח קול אצל הזמר פרנץ זלווק. המחזאי טספיי ג'ססי תיאר אותה כ"פנינה של הבמה", והיא שיחקה לעיתים קרובות דמויות לא סימפתיות. במהלך שנות החמישים הופעותיה היו שנויות במחלוקת בגלל יופייה והופעותיה בדרמות רומנטיות. למרות הקריירה הארוכה והמכובדת שלה על הבמה, אסנקץ' ידועה בעיקר לא בגלל הקריירה שלה כשחקנית, אלא בגלל היותה זמרת ונגנית קררי. הקריירה המוזיקלית שלה החלה באמת זמן קצר לאחר שגילמה את דסדמונה באת'לו בשנת 1963. באפריל 1974 יצא אלבומה הראשון, "שירי קרר מאת אסנקץ' וורקו" בהוצאת חברת התקליטים האתיופית פיליפס-אתיופיה. האלבום זכה להצלחה מתונה אך נעלם מהשוק לאחר תחילת המהפכה באתיופיה. אף על פי כן, שיריה הושמעו ברדיו בשנות השבעים והיו לפופולריים ביותר. אסנקץ' יצאה לסיבוב הופעות בן 16 שבועות באירופה ובאמריקה בשנת 1987 כחלק מקמפיין ממשלת אתיופיה להודות למדינות שתרמו להם בזמני משבר כלכליים. אסנקץ' עבדה בתיאטרון הלאומי 30 שנה לפני שפרשה בשנת 1989, אם כי המשיכה לפעול בשנות התשעים^[3] באופן לא רשמי. אסנקץ' מזוהה במיוחד עם עגילי אוזניה, שעליהם מוטבע דיוקנו של הקיסר היילה סלסי^[4].

בתחילת שנות התשעים הופיעה אסנקץ' מספר פעמים באירופה. בשנת 1995 הקליטה את התקליטור "Ende Jerusalem" המוקדש למוזיקה אקוסטית ויצא בגרמניה. התקליטור הכיל את ההקלטות האקוסטיות הראשונות שלה. בשנת 1998 קיבלה פרס על מפעל חיים מטעם המועצה לאמנות האתיופית ופרס המדיה ההמונית. בשנת 2003, פורסם דיסק המכיל הקלטות של אסנקץ' משנות השבעים. במקביל שוחררה ביוגרפיה שלה^[4].

אסנקץ' נפטרה ב־14 בספטמבר 2011 בבית החולים "בט זטה" באדיס אבבה. הלווייתה נערכה בקתדרלת סנט טריניטי באדיס אבבה^[4]. סרט תיעודי על חייה שכותרתו הייתה "אסנקץ': אומץ, תשוקה וזוהר באתיופיה" יצא בשנת 2013, ובו הוצגו ראיונות עמה בהם היא דנה במוזיקה ובמערכות היחסים שלה לאורך השנים. את הסרט ביימה רחל סמואל, שכינתה את אסנקץ' "אדית פיאף של אתיופיה".