אפריורי ואפוסטריורי היסק לעומת בירור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

א-פריורי (בעברית מראש, ובארמית מלכתחילה) לעומת א-פוסטריורי (עברית: לאחר מעשה, ארמית: בדיעבד) מתארים את אופן האימות של טענות, ואת דרך והשגת היסוד העומד אחר טיעון.

  • א-פריורי (או אפריורי) מתאר את דרך ההיסק ההגיוני מתוך הגדרות המושגים שבטענה עצמה, על פי מילותיה ומשמעותה, ללא צורך בכל בדיקה נוספת.
  • א-פוסטריורי (או אפוסטריורי) מתאר את דרך האימות של טענה שאת נכונותה קובעים רק על ידי בחינתה במציאות הקיימת.

אימות טענה שנכונותה אפריורית דורשת חשיבה בלבד והמסקנה היא הגיונית. ואילו טענה שנכונותה אפוסטריורית תתקבל רק לאחר בירור מול המציאות, החיצונית לטענה. מחשבה עמוקה ככל שתהא על טענה כזו לא תביא לאימותה או להכחשתה.

המונחים משמשים בתורת ההגיון, בדיונים פילוסופיים, בתורת ההכרה - בתהליכי הצידוק האפיסטמולוגי שבחקר הידיעה, ובאונטולוגיה - חקר היש.

מקורם של מושגים אלו באורגנון, אסופת כתבי אריסטו והאסכולה הפריפטטית, ומפורטים בכרך השני על הניתוח שמלכתחילה (בתרגום היוונית ללטינית: אנליטיקה פריורא), ובכרך השלישי על הניתוח שבדיעבד (בתרגום ללטינית: אנליטיקה פוסטריורא).

תחומי השימוש במונחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות לתחומים בהם יש דיון באופיים של יסודות הטיעון:

  • מתמטיקה: אויקלידס בספרו ההנדסי יסודות, שב והגדיר את המושגים של אריסטו וטען שמקור הידיעה המחושבת הוודאית יכולה לבא רק כמסקנת ההגיון בלבד. כל דבר שאין להסיק בהגיון, אינו ודאי, ואנו איננו יכולים לראותו כאמת. בעת החדשה, בשנת 1837 ויליאם יואל החרה החזיק בדעות אלו, לפיהם כל העובדות במציאות מעידות על עצמן, הן מחוורות כשמש בצהריים, הגיוניות, וסבירותם ברורה מאליה, ואין כל צורך להוכיחם. בשנת 1843, ג'ון סטיוארט מיל, לעומתו, טען את ההפך הגמורת: שמקורותיה של המתמטיקה מגיעים מן המציאות' וכל הנוסחאות המתמטיות כולן הן תוצאות של התנסות. משום כך סבר שהידע האנושי כולו נובע מהחוויות וההתנסות במציאות.[1]
  • לוגיקה: טיעון שנכונותו מוכחת מתוך הגדרתו הוא טיעון שנכונותו אפריורית, ומהווה טאוטולוגיה (בתחום תורת ההגיון) כלומר טענה הנכונה מאליה ונכונה תמיד. על טיעונים מסוג זה אמר לודוויג ויטגנשטיין שהם עדיין בגבול הנושאים שניתן ורצוי לדבר עליהם. מעבר לטיעונים אלו נמצאים דיבורים חסרי פשר על רעיונות נשגבים לכאורה שאי אפשר לאמת או להכחיש, שאודותם מוטב לשתוק ולהימנע משיחה עליהם.[2]
  • היסק הגיוני (דדוקציה לוגית) מן הכלל אל פרט, הוא תהליך שבו מתקבל ידע אפריורי מראש, הנמצא כבר בנתונים הידועים של הטיעון, ללא הצורך בבדיקה אמפירית ניסויית נוספת. מורו של ויליאם יוּאל, איש האשכולות הרב תחומי ג'ון הרשל כתב בשנת 1830 על ההגיון האינדוקטיבי המגיע מהשלכה והרחבה של מקרים פרטיים אל הכלל, מכיוון שאנו סמוכים ובטוחים בנכונות העובדות הברורות מאליהם.[3]
  • הגיון טהור - ספקולטיבי תאורטי הוא תהליך חשיבה והיסק המתקבל על סמך הנחות היסוד ללא בחינת המציאות, ולפיכך גם המידע המתקבל מתהליך זה הוא כולו מידע אפריורי מהיסק ולא מבירור נוסף המתקבל מן המציאות לאחר העמדת הנחות היסוד. לעומתו הגיון אינדוקטיבי טהור PIL, יצירתו של רודולף קרנפ משנת 1970, הוא תחום חקר מתמטי לפיו ניתן על פי נתונים צולבים ובעלי ערך מספק להסיק בוודאות שהסתברותה ידועה את נכונותה של טענה.[4]

לעומת אלו רוב המידע המקובל במדע מתקבל בתהליך של ניסוי ובירור מן המציאות, וכך גם, ככל שהבנתינו משגת, המידע ההתנסותי האנושי. זהו מידע מבורר, אפוסטריורי.

דוגמאות לאימות אפריורי ופוסטריורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידיעה מהיסק, ידע אפריורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לטענה נגררת, הנובעת מקשר בין הטיעון למסקנה המובעת בו:

הטענה (פרופוזיציה): אם צחקתי אחרי ששמעתי שלש בדיחות, הרי ששמעתי לפחות שתי בדיחות.

הטענה נכונה תמיד, מעצם הגדרתה, ומהיסק הגיוני בלבד, ללא צורך בבדיקת המציאות. כדי לדעת את נכונות ואמיתות הטענה אין כל צורך לבדוק למשל אם אכן שמעתי שתי בדיחות או שלש בדיחות, או שמא לא שמעתי בדיחות כלל. ברגע שאני מנתח את הנאמר ומבין את משמעו, אני יודע שהמידע נכון.

משום כך מידע זה המופיע בטענה, הוא מידע אפריורי, הנכון מראש ללא צורך בבירור מציאותי, אלא רק בניתוח מילולי ומשמעי.

ידיעה מבירור המציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לטענה הדורשת בירור מציאותי, על מנת לקבוע את נכונותה:

הטענה (פרופוזיציה): היום צחקתי משלש בדיחות.

רק לאחר בירור המציאות אוכל לדעת אם הטענה נכונה או לא. איני יכול לברר את "ערך האמת" של הטענה בלי בירור. ניתוח הנאמר ומשמעותו אינו מועיל עד שלא נבדוק ונבחן (כלומר נתנסה) במציאות אם אכן כך היה.

משום כך מידע זה המופיע בטענה, הוא מידע אפוסטריורי, המגיע אלינו רק לאחר מעשה.

מהפכת הניסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד העת החדשה, נהוג היה לחשוב שהידע האנושי מגיע מחשיבה הגיונית והיסק הגיוני וכך מספיק היה לסתור ולאשש טענות כדי להגיע למסקנות על טבע העולם. הטיעונים היו לדעת הוגים אלו בני אחד משני סוגים: משפטים אנליטיים - ברי ניתוח הגיוני, שמסקנתם נובעת מן ההגדרה המילולית שלהם. ומשפטים סינתטיים, המורכבים באופן מלאכותי מעובדות שהתקבלו מן המציאות, והם נכונים רק אחר בירור אפוסטריורי.

היסק מן הפרט אל הכלל - הניתוח האינדוקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1624 ההוגה פרנסיס בייקון שיכלל את השיטה שעל פיה ניתן לקבל עדות מן המציאות מבלי להסתמך אך ורק על הלוגיקה והחשיבה ההגיונית. לשם כך הוא דרש אימותים נוספים עם עֵדוּת מספקת המצביעה על נכונות הטענה ומוציאה אותה מכלל הספק הסביר. אימות ידיעות זה נקרא רכישת ידע אינדוקטיבית לפיה משליכים מהנתונים לגבי פרט תובנות לגבי הכלל.

אך בשנת 1740 הוגה הדעות דויד יום טען שאין דרך לקבל עדות כזו, ועלינו להצטמצם ולהגיע למסקנות אך ורק מתוך מחשבה בהיסק הגיוני - דדוקציה. אמנם אפשר להשליך מאחידות הטבע מסקנות שנראות וודאיות כמו ה"ידיעה" שמחר בבוקר השמש "תזרח" שוב, אך זו מסקנה נמהרת המגיעה אלינו מתוך תובנות של התנהגות מולדת אינסטינקטיבית, ולא מסקנה מאומתת במחשבה אשר היסקנו בוודאות דרך ידיעותינו.

קאנט - אפשר לברר לאמיתו את המציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ההפך הגמור טען קאנט. בתחילת העת החדשה היו שביקרו את ההסתמכות על מידע שנחשב נכון על פי הנחה מראש ללא אפשרות ביקורת ובדיקה. בין אלו נמנו עמנואל קאנט בספרו ביקורת התבונה הטהורה אשר הציע לראות גם בטיעונים המסתמכים על עובדות מידע שהוא אפריורי, מחויבים מתוך הגדרות המציאות, שאילו ידענו אותה מראש, היינו יכולים גם להסיק את המסקנות ממנה. מכך, לדעתו, נובעים התוצאות של הניסויים המדעיים וגם הנכונות של הנוסחאות החישוביות המתמטיות המתארות את אותה המציאות.[5]

טענה ניתוחית-אנליטית, אפריוריות, והכרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתגובה לדברי קאנט על כך שלמרות הצורך בבדיקה מציאותית, מידע ניסויי מדעי מציאותי הוא למעשה מידע אפריורי המתקבל מראש, כי המציאות מוכתבת למעשה על פי כללי הטבע, חיפשו הוגים אחרים דרך טובה יותר לאפיין ולהבחין בין שני סוגי רכישת הידע ואימותו, האימות מתוך המשמע שבטענה מצד אחד, ומצד שני האימות מתוך עובדות החיצוניות לטענה. הם השתמשו בהגדרה של קאנט עצמו, אשר אפיין שני סוגי טענה: טענה אנליטית ניתוחית - שאמיתותה מתקבלת ללא צורך בעובדות חיצוניות, אלא מתוך ניתוח המילים ומשמעם בלבד, ולעומתה סוג של טענה סינתטית מורכבת מלאכותית - שאת אמיתותה ניתן לקבל רק מהרכבה של עובדות חיצוניות לה, הבאות מתוך המציאות.[6]

בשנת 2004, הפילוסוף והלוגיקן פרופסור שאול קריפקה מפרינסטון הדגים זאת באמצעות הטענה:[7]

מים מורכבים ממולקולות של H2O.
  • א. טענה זו היא בעת ובעונה אחת דומה לטענה מההגדרה, ונחשבת ידע אפריורי מראש, עתה שאנו יודעים את ההגדרה ומכירים את המציאות,
ולכן בהכרח מן ההגדרה היא נכונה ואמיתית.
  • ב. ובו בזמן זו גם טענה שנכונותה ואמיתותה מגיעה רק אחר בדיקת המציאות, לכן היא אפוסטריורית - נכונתה ידועה רק בדיעבד ולאחר מעשה.

הגדרה א' לפיה בהכרח הטענה אמיתית מן ההגדרה, נובעת מן הזהות שבין מבנה מוליקולת המים למושג מים. אבל עדיין קיימת שונות מסוימת בין שתי הזהויות. בשנת 1975, הבלשן וההוגה היהודי אמריקאי הילרי פטנאם בספרו "על משמעות והצבעה" הראה שמהבחינה הלשונית לא תמיד מתאים להחליף זה בזה בין שני המושגים, המונח מים, והמונח חמצן דו מימני, אף שמהבחינה הכימית, הפיזית ומבחינת ההסבר המדעי, שני המושגים זהים לחלוטין.

למילה "מים" בעברית יש גם משמעות המתקבלת מהלשון הנבחרת - המילה הנאמרת בשפה העברית בניגוד למילה אחרת בעלת משמעות זהה בשפה הערבית או האנגלית, יש לה משמעות הבאה מתוך ההגיה הדומה למילה שָׁמֲיִם ומתחרזת עם ירושלים, ויש לה משמעות הקשרית. אפשר רק לברר עם ילד קטן אם הוא מעוניין במים קרים או חמים, אך לא נוכל לדבר איתו במושגים של מימן וחמצן שאינו מכיר. ולעומת זאת כשנבוא לתאר תהליכים ביוכימיים מורכבים בתא החי באמצעות נוסחאות, או כשנדבר על תהליך פירוק המים בפוטוסינתיזה לא נשתמש במושג "מים" אלא נציין את מרכיביו.

ההוגה סטפן פּאלמקוויסט (אנ'), כיום בהונג קונג, הנחשב לפרשן העיקרי של קאנט בימינו, מדגיש שקריפקה למעשה מדבר על אמת קונטינגנטית - נכונות מקרית שאינה מובנית בתוך הטענה, ובה בעת הוא לכאורה מדבר על טענה אפריורית - ונכונה מראש, מתוך הגדרתה הנוכחית. פאלמקוויסט טוען שאת הגדרה החדשה של קריפקה, עדיף לראות במונחים של קאנט כ"טענה אנליטית אפוסטריורית" כלומר טענה שאכן המאומתת מתוך הגדרתה ומניתוח משמעות המילים שבה, אך זו אינה נכונה מראש ואפריורית, אלא דורשת בדיקה חיצונית של המציאות מחוץ למסגרת הטענה, ולכן מושפעת מהמציאות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו (באנגלית) על ג'ון סטיוארט מיל באנציקלופדיה המקוונת לפילוסופיה של מדרשת סטנפורד.
  2. ^ ראו על מאמר לוגי פילוסופי של ויטגנשטיין.
  3. ^ (באנגלית) דיון מוקדם על הגות טבעית. ג'ון הרשל שנת 1830. (תמלול הספר באתר פרויקט גוטנברג לספרות שפגו זכויות יוצריה).
  4. ^ שיטתו החדשה של קרנפ ללוגיקה אינדוקטיבית ריסטו הילפינן, בספר לכבודו, באפריל 1973 (אתר JSTOR לכתבי עת מדעיים)
  5. ^ ספרו של קאנט הקדמות לכל מטפיזיקה בעתיד, במקורו הגרמני, עמוד 9. וראו עיון בהקדמות של קאנט אליעזר וינריב, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמוד 78 (אתר ספרי גוגל)
  6. ^ פרופסור פול בּוגֶזְיֶן (אנ') הוגה ובלשן ארמני אמריקאי כתב בשנת 1997: "חיפשנו הסבר שלא יסתמך על מושג שמעולם לא הוסבר עד תומו." (המאמר נמצא בפרק 14: אנליטיותיות, מתוך ספר העזר להגות הלשון, בסדרת ספרי העזר של בלקוול לפילוסופיה, בהוצאת בלקוול, מסצ'וסטס (2003) מסת"ב 978-0631213260.
  7. ^ (באנגלית) מים מים סביב סביב ביקורת מאת ירמי פודור על ספרו של קריפקה "שמות הכרח וזהות", בתוך העיתון המקוון ביקורת הספרים של לונדון (לונדון ריביו אוף בוקס).