אפרים בן יעקב מבון
רבי אפרים ברבי יעקב מבונא (מבון) (ד'תתצ"ב - ד'תתקנ"ז, 1132 - 1197). מבעלי התוספות באשכנז. פרשן, פייטן, ופוסק. יחד עם אחיו רבי הילל, כונו "שני בני היצהר"[1].
ר' אפרים נולד כנראה בבון, למד אצל רבי יואל הלוי (אביו של הראבי"ה), וכשעבר ר' יואל לקולוניה (קלן) מילא את מקומו כאב"ד בון, כשהראבי"ה שני לו.
מספר אגדות מפורסמות מסופרות בשמו. מהן המעשה ברבי אמנון ממגנצא שקידש את השם, והמעשה בפייטן הקדמון יניי ור' אלעזר בירבי קליר.
| תקופת חייו של הרב אפרים בן יעקב מבון על ציר הזמן |
|---|
 |
חיבוריו
- המרדכי ושאר חכמי אשכנז מביאים במספר מקומות רב את דבריו.
- פירוש על פיוטי המחזור.
- אחד מחיבוריו המפורסמים הוא "ספר הזכירה". בספר זה הוא מתאר את גזרות מסע הצלב השני, כן הוסיף עליו אחר כך את תלאות העם בשנים ד'תתקל"א - ד'תתקנ"ו.
- פיוטים.
הערות שוליים
- ^ זכריה ד, יד