אלעזר בירבי קליר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי אלעזר בירבי קליר, או אלעזר הקליר (המאה ה-6המאה ה-7) היה פייטן ארץ ישראלי בן התקופה הביזנטית והתקופה המוסלמית (המוקדמת). חיבר פיוטים רבים, שחלקם נכנסו למחזורי התפילה של יהודי אשכנז, צרפת, איטליה ויוון.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו ותקופתו של הקליר היו שנויים במחלוקת. בימי הביניים היו שסברו שהוא מתקופת התנאים וזיהו אותו עם התנא רבי אלעזר ברבי שמעון, שעליו נאמר במדרש כי היה דרשן ופייטן[1][2] (לגרסה אחרת התנא רבי אלעזר בן ערך), גם המצטטים סברה זו רואים בה כאחת האפשרויות, ומוסיפים אפשרות נוספת שהוא חי לאחר חיתום התלמוד הירושלמי. בתקופת ההשכלה נטו לאחר את זמנו, וסברו שהוא בן המאה ה-10 או ה-11 באיטליה, ויש אף שזיהו את מקום מגוריו עם קליארי (Cagliari). בין הסבורים שהקליר הוא ר' אלעזר ברבי שמעון הוא האר"י הקדוש כאשר מביא בשמו תלמידו המהרח"ו בספר שער הכוונות: "שמעתי בשם מורי ז"ל כי הקליר שסדר קרוב"ץ במחזור האשכנזים הוא רבי אלעזר בר' שמעון. גם התוספות במסכת חגיגה דף י"ג ע"א מציינים שהוא התנא רבי אלעזר ברבי שמעון.

עם גילוי גניזת קהיר, ובהּ אוסף גדול של פיוטיו, התאפשר תיארוך מבוסס יותר. במערבית לראש השנה שחל להיות בשבת חתם בברכת גאולה כחתימה הבבלית 'גאל ישראל' (במקום נוסח ארץ ישראל לחתום 'צור ישראל וגואלו'), מה שמוכיח שזמנו מאוחר.[3] במקומו של הקליר כבר נהגו בשני ימים של ראש השנה[4] (במקום המנהג המוקדם יותר לחוג גם ר"ה רק ביום אחד[5]). וכבר נהגו לסיים מחזור קריאת התורה מדי שנה (במקום המחזור התלת שנתית הארץ ישראלי).[6]

העובדה שבפיוטיו יש אזכורים לשלטון הנוצרי בארץ ישראל, וגם לכיבוש הפרסי במאה ה-7,[7] אבל אין אזכורים לכיבוש הערבישנת 638 לספירה), מוכיחה שחי במאה ה-6 או בראשית המאה ה-7, אך בכל מקרה לא לאחר הכיבוש הערבי. בחלק מפיוטיו חתם בראשי השורות (אקרוסטיכון) בשם עירו "קריית ספר", שעל פי הסברה היא טבריה, שהייתה מרכז לחכמים ולסופרים עד לכיבוש הערבי. לא ידוע על מקום מגוריו אחרי כן.

עזרא פליישר הצביע על סילוק לט' באב שהקליר כתב בין השנים 629 ל-634,[8] מה שמוכיח שהקליר פעל בראשית המאה השביעית.

מקור שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות השם קליר אינו ברור (לעיתים מופיע גם קלר וקיליר). על פי רבי נתן בעל 'הערוך', מקור השם במילה היוונית, κολλνρα[9] שפירושהּ עוגה, וזאת מפני שחכמתו של ר' אלעזר בא לו מעוגה שאכל שהיה עליה קמיע.[10] שד"ל הטיל ספק בהסבר זה, ובמקומו הציע שייתכן שמקורו בהיפוך אותיות של השם הביזנטי קיריל, ויש לקראו קיליר.[11]

יש הסבורים שמקור שמו הוא במונח קלירוס (יוונית: κλήρος, זכר יחיד), מונח כנסייתי מוקדם המציין איש ממסד כנסייתי לעומת נוצרים רגילים. ייתכן שמילה זו שימשה גם לגבי אנשי דתות אחרות כמו רבנים. תופעה דומה נצפתה גם בשפות אחרות; כך למשל, שם המשפחה היהודי הנפוץ "קפלן" בא מן המונח לאיש דת באיטלקית.

יצירותיו הפיוטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקליר חיבר מאות פיוטים שונים:

עובדה בולטת בפיוטי הקליר היא חסרונן של היוצרות (קטעי פיוט לברכות קריאת שמע) מיצירתו. היוצרות היחידות המיוחסות לו הן יוצרות לשבתות ארבע פרשיות, שייחוסן אליו מוטל בספק. בגניזת קהיר נמצא מחזור גדול הכולל פיוטים לכל השנה עם החתימה "אלעזר ברבי קילר", אך הוכח מעל לכל ספק שמדובר בפייטן אחר ומאוחר בהרבה.

פיוטיו של הקליר שימשו יסוד לדורות של פייטנים שבאו אחריו. לעומת הסגנון השירי שלפני תקופת הקליר, בפיוטיו של הקליר וממשיכיו כבר קיימת חריזה משוכללת יחסית, השורות בנויות במשקל תיבות (אם כי חופשי למדי), ומבנה השיר עשוי לפי כללים ברורים בשורות, בבתים ובפרקי הפיוט השונים. משתכלל גם השימוש באקרוסטיכון ונוספת חתימת הפייטן בראשי הבתים. נעשה גם שימוש רב בכינויים במקום בשמם המפורש של אישים ומקומות ("אזרח" במקום אברהם, "נעקד" במקום יצחק), לרוב על סמך המדרש. ההיזקקות לאמצעי סגנון אלה מלוּוה בהתעשרות ובהתעצבות של לשון השיר, הן בצורות דקדוקיות והן באוצר מילים חדש. שפת השיר ברובה לקוחה מלשון המקרא, אולם ניכרים בה גם יסודות מלשון חז"ל, ובמידה פחותה גם השפעה של ארמית ויוונית, השפות שדוברו באותה תקופה בארץ ישראל. בין מאפייני שפת הפיוט הקלירי:

  • מעבר של פעלים בזמן עבר מכל הגזרות אל גזרת ע"ו: סָע במקום נָסַע, עָשׂ במקום עָשָׂה, בָּט במקום הִבִּיט ועוד רבים
  • החלפה חופשית של בניינים ומשקלים: עִבֵּר במקום העביר, רֶדֶם במקום תרדמה; יש נטייה להשתמש הרבה במשקלים הסגוליים
  • גזירת שמות מפעלים ופעלים משמות: הִמְגִיד ממֶגֶד, עֶתֶר מהֶעְתִּיר
  • צורות מקוצרות והפיכת נקבה לזכר: מַעַשׂ במקום מעשה, תַחַן במקום תחינה

כדוגמה לסגנונו של הקליר מביאים פעמים רבות את פיוטו לפורים "אץ קוצץ", המסמל את החידתיות והמורכבות של לשונו:

אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ
לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ
כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ

ביקורת והערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונו עורר ביקורת רבה בתקופות שלאחריו. בתור הזהב של יהדות ספרד נחשבו רבים ממאפייני הסגנון הקלירי פסולים לשירה איכותית. ר' אברהם אבן עזרא סיכם את ביקורתו בפירושו על הפסוק "על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת, ה', א'):

יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים: הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים [...] והדבר השני, שפיוטיו מעורבים בלשון תלמוד, וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקודש [...] והדבר השלישי, אפילו המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעויות גדולות [...] כי לשון הקודש ביד רבי אליעזר [הקליר] נ"ע עיר פרוצה אין חומה, שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר [...] אמר אחד מחכמי הדור, הוצרך לומר [באחד מפיוטיו: "שושן עמק] אֻיְּמָה", בעבור שתהיה חרוזתו עשירה. השיבותי, אם זאת חרוזה עשירה, הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים, שחיבר הר עם נבחר...

כנראה בעקבות הביקורת הקשה של האבן עזרא על הקליר, הוצאו פיוטיו מסידורי התפילה של הספרדים ובני עדות המזרח, ובמקומם הוכנסו פיוטיהם של משוררי ימי הביניים, כגון: ר' אברהם אבן עזרא, ר' משה אבן עזרא, ר' שלמה אבן גבירול ועוד.

בלשונו של הקליר זלזלו גם אנשי תנועת ההשכלה וחלק מאנשי תחיית הלשון העברית. מנדלי מוכר ספרים טבע את הפועל "מתאָצקוֹצצים" כדי ללגלג על סגנונם הסתום – בעיניו – של הפייטנים,[12] וביאליק כינה את הסגנון "אבני חצץ של אץ קוצץ".[13] אליעזר בן יהודה, לעומת זאת, העריץ את הקליר וקרא לו "ראש מחיי לשון עברית".[14] עם התגברות המחקר במאה ה-20, ועם גילוי אוצר גדול של פיוטים בני התקופה בגניזת קהיר, עמדו החוקרים על עושרו ועל מורכבותו של הסגנון הקלירי. מילים רבות שנתחדשו בפיוטיהם של הקליר ובני דורו נכנסו אל העברית החדשה.

מצד שני, פיוטי הקליר גם זכו לשבחים רבים במשך הדורות. ר' חיים ויטל מעיד על רבו, האר"י הקדוש כך:[15]

ועתה אכתוב נוסח התפילה שקבלתי ממורי ז"ל ובראשונה אכתוב עניין אחד שאמר לי מורי ז"ל בעניין הפזמונים והפיוטים שתקנו האחרונים. דע כי מורז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה אבן גבירול וכיוצא, לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה... אבל היה אומר התפילות והבקשות והפזמונים שתקנו הראשונים כמו תפילת רבי עקיבא ע"ה ותפילת ר"א בן ערך ותפילת ר' נחוניה בן הקנה וכן היה אומר כל הפיוטים והפזמונים שתיקן ר"א הקליר.

רש"י בפירושו לספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ב מצטט מתוך הקרובות ליום הראשון של ראש השנה "הוא שייסד הפייטן ""האדמון כבט שלא חלה צבה לקחתה לו ונבהלה."" הפייט המוזכר הוא ר' אלעזר הקליר ביוצר לראש השנה הפותח במלים "אבן חוג". גם בעלי התוספות וראשונים אחרים מצטטים רבות בפירושיהם מפיוטיו של הקליר, תוך הסתמכות על דבריו או לעיתים לשם משא ומתן בהם.[16]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט רחוב על שמו בתל אביב

על שמו נקרא רחוב הקליר בשכונת שערי חסד בירושלים, "אלעזר הקליר" בתל אביב, מצפון לבניין העירייה. גם בחולון ובנתניה נמצא רחוב על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • י"מ אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית (תרגם על פי המהדורה השלישית: יהושע עמיר; ערך והשלים יוסף היינמן). תל אביב: דביר, תשל"ב, עמ' 233–239.
  • זליגר, י'. "לתולדות הפיוט והפיטנים (ר' אלעזר קליר)". בתוך: כתבי הרב ד"ר יוסף זליגר ירושלים: לאה זליגר מו"ל, תר"ץ, עמ' צז–קב.
  • לוצאטו, ש' ד'. אגרות שד"ל א, עמ' 464 ואילך.
  • —. הליכות קדם (עורך: גבריאל אייזק פאלק). אמסטרדם, תר"ז. מחלקה שנייה, עמ' 56–64.
  • מלאכי, צ'. "הפייטן אלעזר הקליר - לחקר שמו ומקומו". בתוך: באורח מדע: פרקים בתרבות ישראל מוגשים לאהרן מירסקי במלאת לו שבעים שנה (עורך: צבי מלאכי), לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, תשמ"ו, עמ' 539–543.
  • מרקוס, א'. ברזילי: מסה בתולדות הלשון העברית, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ג, עמ' 346.
  • פליישר, ע'. תרביץ נ, עמ' 282–302.
  • פליישר, ע' (תשמ"ה). "לפתרון שאלת זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר בירבי קיליר", תרביץ נד ג, ניסן–סיון תשמ"ה, עמ' 383–427.
  • רפופורט, ש' ה', תולדות גדולי ישראל [ספר יריעות שלמה], ורשה: טורש, תרס"ד, עמ' 24–55.
  • יהודה בן ברזלי (הברצלוני). ספר העתים: כולל פסקי הש"ס והלכות, גם חדושים ותשובות מהגאונים קדמונים (ההדיר והוסיף מבוא: יעקב שור), עמ' 364–365.
  • בנועם שיח: פרקים מתולדות ספרותנו, לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, שמ"ג, עמ' 114–156.
  • המעין טז א, תשרי תשל"ו, עמ' 3–14; המשך: ב, טבת תשל"ו, עמ' 32–52.
  • שולמית אליצור, מכתבי חידה אל ליריקה זכה לבחינת יצירתו של ר' אלעזר בירבי קיליר, נספח: מבחר מפיוטי ר' אלעזר בירבי קיליר. ביארה: שולמית אליצור, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'
  • שלמה יהודה רפפורט (שי"ר), ‏זמן ומקום ר' אלעזר הקליר, ועניני פיוטיו ופיוטי זולתו, וקצת עניני התפלות., וורשה, דפוס "הצפירה" תרע״ג, באתר HebrewBooks

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויקרא רבה, פרשה ל'.
  2. ^ תוספות מסכת חגיגה, דף יג עמוד א, ד"ה ורגלי.
  3. ^ ראו פליישר, 'פיוט על סדרי התקיעה', תרביץ שנה נ"ד חוברת א', הערה 14.
  4. ^ ראו: פליישר, תרביץ נב, עמ' 237 ואילך, ועמ' 258 ואילך. התוס' בתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג, עמוד א' כתבו על הקליר: "ובימיו מקדשים ע"פ הראייה שמעולם לא יסד רק קרובץ מיום (אחד)", וייתכן שכוונתם על זה שלא חיבר לר"ה רק קרוב"ץ אחד, אך ניתן ליישב זאת בכך שדרכו לפייט על קריאת התורה של היום, וקריאת התורה (במפטיר) של שני הימים של ר"ה שווה.
  5. ^ ראו: מ"ד הר, 'על שני ימים של ראש השנה בארץ ישראל', תרביץ נ"ג (תשמ"ד), עמ' 124 ואילך; וראו גם פליישר, 'הערה להארה: בדבר שני ימים של ראש השנה בארץ ישראל', שם עמ' 293 ואילך.
  6. ^ ראו גם: חיים סיימונס, הבדלים בקריאת הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל, סיני ק"ו (1990), עמ' לד
  7. ^ ראו: עזרא פליישר, ע' (תשמ"ה). "לפתרון שאלת זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר בירבי קיליר", תרביץ נד ג, ניסן–סיון תשמ"ה, עמ' 399
  8. ^ ראו פליישר, ע' (תשמ"ה). "לפתרון שאלת זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר בירבי קיליר", תרביץ נד ג, ניסן–סיון תשמ"ה, עמ' 405.
  9. ^ "ḲALIR, ELEAZAR". האנציקלופדיה היהודית (באנגלית). 1906. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2013. 
  10. ^ ערוך ערך קלר. האכלת ילדים בעוגות שיש עליהם פסוקים אינו זר ליהדות. רבי אלעזר בעל הרוקח מביא מנהג להאכיל ילדים עוגות שעליהם פסוקים מישעיהו נ', ד-ה ויחזקאל ג, ג בעת כניסתם ללימוד תורה בליל שבועות.
  11. ^ שד"ל מצטט רעיון זה מאת רבי משה לנדאו, נכדו של הנודע ביהודה, בפרושו על הערוך "מערכי לשון".
  12. ^ "והלשון של אותו הספר כפתור ופרח! ברוחם של היהודים ובטעמם... "אץ קוצץ" הרי לשונו אף היא יפה, אבל בעלי "אץ-קוצץ" יש ויש עכשו בעולם, ואיך שלא יהיו מתאָצקוֹצצים – סוף סוף אפשר למצוא חידתם, אם לא בלה, על כל פנים מקצתה, ואם כן מה רבותא של לשון זו? אין דבור חביב ומרוצה ליהודים אלא זה, שלאו מוחו של אדם סובלו, כיון שאין מבינים אותו ודאי עמוק עמוק הוא... אבל אין זה מענייני." (מנדלי מוכר ספרים, ספר הקבצנים, עמ' 23–24)
  13. ^ ח"נ ביאליק, "שירתנו הצעירה", אודסה, כסלו תרפ"ו, בפרויקט בן-יהודה
  14. ^ לנג, יוסף, "דַּבֵּר עִבְרִית! חיי אליעזר בן יהודה", יד יצחק בן־צבי, ירושלים תשס"ח
  15. ^ שער הכוונות, 'דרושי עלינו לשבח'
  16. ^ ראו למשל: תוספות מסכת ראש השנה דף כז עמוד א, ד"ה כמאן; מסכת מגילה דף כה עמוד א, ד"ה מפני; מסכת חגיגה, דף יג עמוד א, ד"ה ורגלי. מלחמות השם (רמב"ן) מסכת יומא, דף א עמוד א