אקוטגאווה ריונוסוקה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא:
מקורות, קטגוריות. | |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא:
מקורות, קטגוריות. | |
 | |
| לידה |
1 במרץ 1892 טוקיו, האימפריה היפנית  |
|---|---|
| התאבד |
24 ביולי 1927 (בגיל 35) טוקיו, האימפריה היפנית |
| שם לידה |
新原 龍之介 |
| מדינה |
יפן |
| שם עט |
我鬼, 柳川 隆之助 |
| יצירות בולטות |
The Nose, In a Grove, גלגלי שיניים, הפרגוד עם ציור הגיהינום, Rashōmon, The Spider's Thread |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| השפיע על | אוסאמו דזאי |
| השכלה |
אוניברסיטת טוקיו |
| תקופת פעילות |
מ-1914 |
| השקפה דתית |
בודהיזם |
| בת זוג |
Fumi Akutagawa (עד ל-24 ביולי 1927) |
| ילדים |
Hiroshi Akutagawa, Yasushi Akutagawa |
  | |
אַקוּטָגָאוּוָה ריונוסקה (ביפנית: 芥川 龍之介; 1 במרץ 1892 – 24 ביולי 1927) היה מגדולי אמני הסיפור הקצר היפני. הוא כתב למעלה מ-150 סיפורים קצרים, ביניהם "רשומון" ו"בחורש".[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בטוקיו, יפן, ב-1 במרץ 1892 זמן קצר לאחר לידתו אמו לקתה במחלת נפש והתאבדה. אביו, שהתקשה לגדלו, העביר את הילד לטיפולו של גיסו. אקוטגווה התחנך על ברכי התרבות היפנית בבית דודו שמשפחתו עסקה באמנות טקס התה. בבית הספר למד סינית קלאסית וקלאסיקות יפניות. באוניברסיטה למד ספרות אנגלית.
כתיבתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אקוטגאווה הושפע רבות מאדגר אלן פו, וביקש לחקור את החריג והמסתורי. בניגוד למקובל באותה תקופה הוא כתב על החיים הפנימיים של האדם, ולא סיפורים אוטוביוגרפיים שהיו פופולריים.[2] הוא האמין כי ספרות צריכה להיות אוניברסלית, ורצה לקרב באמצעות עבודותיו בין תרבויות המערב ויפן. סיפוריו התבססו על סיפורים עתיקים מסין ומיפן, אך סגנונו הושפע מעבודתו כמתרגם מאנגלית ליפנית. תמה מרכזית בכתיבתו הייתה זהות תרבותית ודרכי היווצרותה.[3] גיבורי סיפוריו היו נזירים בודהיסטים, סמוראים, וגם נוצרים מיסיונרים מתקופות היסטוריות ביפן.[4]
ב-1915 כתב את סיפורו המפורסם ביותר, "רשומון", ואחריו את "ביער", שעל פיהם יצר הבמאי אקירה קורוסאווה את סרטו הידוע.[3]
סוף חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא חזר חולה מסיוריו בדרום סין. מצבו הבריאותי ודרישות העולם הספרותי גרמו להידרדרות במצבו הנפשי. הוא התחיל לכתוב סיפורים המבוססים על חייו, אך הם לא זכו להצלחה רבה. אקוטגאווה הגדיר את העולם כאולימפיאדה של משוגעים. ב-1927, כאשר החל לסבול מהזיות, חש כי הוא עצמו עומד להשתגע, והתאבד בנטילת מנת יתר של כדורי הרגעה כשהוא בן 35, והותיר אחריו יותר ממאה וחמישים סיפורים קצרים, אישה ושלושה ילדים.
במכתב שהותיר כתב כי שם קץ לחייו בגלל "חרדה סתומה": "נשים שונות היו מוכנות למות אתי, אך לא הצלחתי להגיע אתן להסכמה לגבי הפרטים. לבסוף החלטתי למות לבד. היה עלי גם להתחשב באשתי... את הלילה האחרון ביליתי עם זונה ושוחחנו על שכרה הזעום. השיחה אתה המחישה לי פעם נוספת את עליבותם של בני האדם הנאבקים אך ורק כדי לשרוד".[2]
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1935 יסד קיקוצ'י קאן (Kikuchi Kan), עורך המגזין Bungei Shunjū, את פרס אקוטגווה, על שמו של אקוטגאווה ריונוסוקה. זהו הפרס הספרותי החשוב ביפן[5] לספרי ביכורים של כותבים יפנים.[6]
"רשומון", כשם סיפורו הראשון, הפך למושג המציין תיאור של אירוע מנקודות מבט שונות, כאשר האמת היא יחסית ומשתנה ממְסַפֵּר לִמְסַפֵּר.[7]
ספריו שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשומון (קובץ סיפורים מכיל את "ראשומון" ו"בחורש"), תרגמה מיפנית ציפי עברי. גוונים-עלים, 2002.
חייו של שוטה ועוד סיפורים, תרגמה מיפנית אירית ויינברג. נהר, 2022.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אקוטגאווה ריונוסוקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רִיוּנוֹסוּקֶה אָקוּטָגָאווה, תרגמו אירית עקרבי ואיתי פרל, הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, קוּר העכביש, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 07.07.2021
- הקור, סיפור קצר, תרגמה מעברית אירית ויינברג, באת "מעבורת - פרויקט הסיפור הקצר".
- כתבי אקוטגאווה ריונוסוקה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אקוטגאווה ריונוסוקה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ריונוסוקה אקוטגווה (1892-1927), דף שער בספרייה הלאומית
אקוטגאווה ריונוסוקה, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Ryūnosuke Akutagawa | The Short Story Project, shortstoryproject.com, 2021-10-06
- 1 2 בן-עמי שילוני, לבסוף החלטתי למות לבד, באתר הארץ, 22 בינואר 2007
- 1 2 About Japan: A Teacher's Resource | Akutagawa Ryunosuke and the Taisho Modernists | Japan Society, aboutjapan.japansociety.org
- ↑ Ryunosuke Akutagawa in focus Times of Japan, 2012, March 18
- ↑ Jlit Net, web.archive.org, 2015-04-02
- ↑ עמי פרידמן, הפרק האחרון? ה־AI משתלטת על ענף הספרות, באתר ישראל היום, 27 ביוני 2024
- ↑ עירית קופפרברג (עורכת), חקר הטקסט והשיח: ראשומון של שיטות מחקר, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תש"ע
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| אנציקלופדיות | |
| בקרת זהויות |
|