אקוטגאווה ריונוסוקה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא:
מקורות, קטגוריות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא:
מקורות, קטגוריות. | |
 | |
| לידה |
1 במרץ 1892 טוקיו, האימפריה היפנית  |
|---|---|
| התאבד |
24 ביולי 1927 (בגיל 35) טוקיו, האימפריה היפנית |
| שם לידה |
新原 龍之介 |
| מדינה |
יפן |
| שם עט |
我鬼, 柳川 隆之助 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת טוקיו |
| שפות היצירה |
אנגלית, יפנית |
| סוגה |
סיפור קצר |
| יצירות בולטות |
The Nose, In a Grove, גלגלי שיניים, הפרגוד עם ציור הגיהינום, Rashōmon, The Spider's Thread |
| תקופת הפעילות |
מ-1914 |
| השפיע על | אוסאמו דזאי |
| בן או בת זוג |
Fumi Akutagawa (?–24 ביולי 1927) |
| צאצאים |
Hiroshi Akutagawa, Yasushi Akutagawa |
  | |
אַקוּטָגָאוּוָה ריונוסקה (ביפנית: 芥川 龍之介; 1 במרץ 1892 – 24 ביולי 1927) היה מגדולי אמני הסיפור הקצר היפני[1]. הוא כתב למעלה מ-150 סיפורים קצרים, בניהם "רשומון" ו"בתוך חורשה".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בטוקיו, יפן, ב-1 במרץ 1892. זמן קצר לאחר לידתו אימו לקתה במחלת נפש והתאבדה. אביו, שהתקשה לגדלו, העביר את הילד לטיפולו של גיסו. אקוטגווה התחנך על ברכי התרבות היפנית בבית דודו, שמשפחתו עסקה באמנות טקס התה. בבית הספר למד לימודי סינית קלאסית וקלאסיקות יפניות. באוניברסיטה למד ספרות אנגלית.
כתיבתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אקוטגאווה הושפע רבות מאדגר אלן פו, וביקש לחקור את החריג והמסתורי. בניגוד למקובל באותה תקופה הוא כתב על החיים הפנימיים של האדם, ולא סיפורים אוטוביוגרפים שהיו פופולריים.[2] הוא האמין שספרות צריכה להיות אוניברסלית, ורצה לקרב דרך עבודותיו בין תרבויות המערב ויפן. סיפוריו התבססו על סיפורים עתיקים מסין ומיפן, אך סגנונו הושפע מעבודתו כמתרגם מאנגלית ליפנית. תמה מרכזית בכתיבתו הייתה זהות תרבותית ודרכי היווצרותה.[3] גיבורי סיפוריו היו נזירים בודהיסטים, סמוראים, וגם נוצרים מיסיונרים מתקופות היסטוריות ביפן.[4]
ב-1915 כתב את סיפורו המפורסם ביותר, "רשומון", ואחריו את "ביער", שעל פיהם יצר הבמאי אקירה קורוסאווה את סרטו הידוע.[3]
סוף חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שסייר בדרום סין חזר חולה. מצבו הבריאותי ודרישות העולם הספרותי גרמו להידרדרות במצבו הנפשי. הוא התחיל לכתוב סיפורים המבוססים על חייו, אך הם לא זכו להצלחה רבה. אקוטגאווה הגדיר את העולם כאולימפיאדה של משוגעים. ב-1927, כאשר החל לסבול מהזיות, חש כי הוא עצמו עומד להשתגע, והתאבד בנטילת מנת יתר של כדורי הרגעה כשהוא בן 35, והותיר אחריו יותר ממאה וחמישים סיפורים קצרים, אישה ושלושה ילדים.
במכתב שהותיר כתב כי שם קץ לחייו בגלל "חרדה סתומה": "נשים שונות היו מוכנות למות אתי, אך לא הצלחתי להגיע אתן להסכמה לגבי הפרטים. לבסוף החלטתי למות לבד. היה עלי גם להתחשב באשתי... את הלילה האחרון ביליתי עם זונה ושוחחנו על שכרה הזעום. השיחה אתה המחישה לי פעם נוספת את עליבותם של בני האדם הנאבקים אך ורק כדי לשרוד".[2]
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1935 יסד קיקוצ'י קאן (Kikuchi Kan), עורך המגזין Bungei Shunjū, את פרס אקוטגווה, על שמו של אקוטגאווה ריונוסוקה. זהו הפרס הספרותי החשוב ביפן[5] לספרי ביכורים של כותבים יפנים. בשנת 2024 זכתה הסופרת ראי קודאן בפרס ,על ספר הביכורים שלה "מגדל הסימפתיה של טוקיו"[6]
"רשומון", כשם סיפורו הראשון, הפך למושג המציין תיאור של אירוע מנקודות מבט שונות, כאשר האמת היא יחסית ומשתנה ממְסַפֵּר לִמְסַפֵּר.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אקוטגאווה ריונוסוקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רִיוּנוֹסוּקֶה אָקוּטָגָאווה, תרגמו אירית עקרבי ואיתי פרל, הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, קוּר העכביש, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 07.07.2021
- כתבי אקוטגאווה ריונוסוקה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אקוטגאווה ריונוסוקה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ריונוסוקה אקוטגווה (1892-1927), דף שער בספרייה הלאומית
אקוטגאווה ריונוסוקה, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ryūnosuke Akutagawa | The Short Story Project, shortstoryproject.com, 2021-10-06 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 בן-עמי שילוני, לבסוף החלטתי למות לבד, באתר הארץ, 22 בינואר 2007
- ^ 1 2 About Japan: A Teacher's Resource | Akutagawa Ryunosuke and the Taisho Modernists | Japan Society, aboutjapan.japansociety.org
- ^ Ryunosuke Akutagawa in focus Times of Japan, 2012, March 18
- ^ Jlit Net, web.archive.org, 2015-04-02
- ^ עמי פרידמן, הפרק האחרון? ה־AI משתלטת על ענף הספרות, באתר ישראל היום, 27 ביוני 2024
- ^ עירית קופפרברג (עורכת), חקר הטקסט והשיח: ראשומון של שיטות מחקר, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תש"ע