אקוטגאווה ריונוסוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מקורות, קטגוריות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אקוטגאווה ריונוסוקה
芥川龍之介
Akutagawa Ryunosuke photo.jpg
לידה 1 במרץ 1892
טוקיו, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 24 ביולי 1927 (בגיל 35)
טוקיו, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה 新原 龍之介 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מחבר רומנים, תסריטאי, עיתונאי, מבקר ספרותי, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Fumi Akutagawa עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Hiroshi Akutagawa, Yasushi Akutagawa עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת טוקיו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית, יפנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סיפור קצר עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Nose, Rashōmon, Hell Screen, In a Grove, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אקוטגווה ריונוסקהיפנית: 芥川 龍之介‏, 1 במרץ 1892 - 24 ביולי 1927), מגדולי אמני הסיפור הקצר היפני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר לידתו אמו לקתה במחלת נפש והתאבדה. אביו, שהתקשה לגדלו, העביר את הילד לטיפולו של גיסו. אקוטגווה התחנך על ברכי התרבות היפנית בבית דודו, שמשפחתו עסקה באמנות טקס התה. בבית הספר למד לימודי סינית קלאסית כמו גם קלאסיקות יפניות. באוניברסיטה למד ספרות אנגלית.

כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקוטוגאווה, אשר הושפע רבות מאדגר אלן פו, ביקש לחקור את החריג והמסתורי. הוא כתב, בניגוד למקובל באותה תקופה, על החיים הפנימיים של האדם, ולא את הסיפורים האוטוביוגרפים שהיו פופולריים.[1] הוא האמין שספרות צריכה להיות אוניברסלית, ורצה לקרב דרך עבודותיו בין תרבויות המערב ויפן. הוא ביסס את סיפוריו על סיפורים עתיקים מסין ומיפן, אך בסגנון שהושפע מעבודתו כמתרגם מאנגלית ליפנית. תמה מרכזית בכתיבתו הייתה זהות תרבותית ודרכי היווצרותה. גיבורי סיפוריו היו נזירים בודהיסטים, סמוראים, וגם נוצרים מיסיונרים מתקופות היסטוריות ביפן.[2]

ב-1915 כתב את סיפורו המפורסם ביותר, "ראשומון", ואחריו את "ביער", שעל פיהם יצר הבמאי אקירה קורוסאווה את סרטו הידוע.

סוף חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאותו הכושלת, מצבו הנפשי ההולך ומדרדר, ודרישות העולם הספרותי גרמו לו ללחצים. הוא התחיל לכתוב סיפורים המבוססים על חייו, שלא זכו להצלחה רבה. אקוטגאווה הגדיר את העולם כאולימפיאדה של משוגעים. ב-1927, כאשר חש כי הוא עצמו עומד להשתגע, התאבד בנטילת מנת יתר של כדורי הרגעה כשהוא בן 35, והותיר אחריו יותר ממאה וחמישים סיפורים קצרים.

במכתב שהותיר כתב כי שם קץ לחייו בגלל "חרדה סתומה": "נשים שונות היו מוכנות למות אתי, אך לא הצלחתי להגיע אתן להסכמה לגבי הפרטים. לבסוף החלטתי למות לבד. היה עלי גם להתחשב באשתי... את הלילה האחרון ביליתי עם זונה ושוחחנו על שכרה הזעום. השיחה אתה המחישה לי בפעם נוספת את עליבותם של בני האדם הנאבקים אך ורק כדי לשרוד".[1]

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1934 נוסד פרס אקוטגווה, הפרס הספרותי החשוב ביפן לספרי ביכורים של כותבים יפנים.

"ראשומון", כשם סיפורו הראשון, הפך למושג המציין סיפורים של אותו אירוע מנקודות מבט שונות, ובו האמת היא יחסית ומשתנה ממספר למספר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 החלטתי למות לבד: חמישים שנה של סופרים מתאבדים ביפן, בן-עמי שמעוני, הארץ, 22 בינואר 2007
  2. ^ ‏Ryunosuke Akutagawa in focus ‏Times of Japan, ‏2012, ‏March 18