אקוטגאווה ריונוסוקה
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מקורות, קטגוריות.
| |
 | |
| לידה |
1 במרץ 1892 טוקיו, יפן  |
|---|---|
| התאבד |
24 ביולי 1927 (בגיל 35) טוקיו, יפן |
| שם לידה |
新原 龍之介 |
| עיסוק |
סופר, מחבר רומנים, תסריטאי, עיתונאי, מבקר ספרותי, משורר |
| בן/בת זוג |
Fumi Akutagawa |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת טוקיו |
| שפות היצירה |
אנגלית, יפנית |
| סוגה |
סיפור קצר |
| יצירות בולטות |
The Nose, Rashōmon, Hell Screen, In a Grove, СВШОІГВСГО, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
  | |
אַקוּטָגָאוּוָה ריונוסקה (ביפנית: 芥川 龍之介, 1 במרץ 1892 - 24 ביולי 1927), מגדולי אמני הסיפור הקצר היפני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בטוקיו, יפן, ב-1 במרץ 1892. זמן קצר לאחר לידתו אמו לקתה במחלת נפש והתאבדה. אביו, שהתקשה לגדלו, העביר את הילד לטיפולו של גיסו. אקוטגווה התחנך על ברכי התרבות היפנית בבית דודו, שמשפחתו עסקה באמנות טקס התה. בבית הספר למד לימודי סינית קלאסית כמו גם קלאסיקות יפניות. באוניברסיטה למד ספרות אנגלית.
כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אקוטגאווה, אשר הושפע רבות מאדגר אלן פו, ביקש לחקור את החריג והמסתורי. הוא כתב, בניגוד למקובל באותה תקופה, על החיים הפנימיים של האדם, ולא את הסיפורים האוטוביוגרפים שהיו פופולריים.[1] הוא האמין שספרות צריכה להיות אוניברסלית, ורצה לקרב דרך עבודותיו בין תרבויות המערב ויפן. הוא ביסס את סיפוריו על סיפורים עתיקים מסין ומיפן, אך סגנונו הושפע מעבודתו כמתרגם מאנגלית ליפנית. תמה מרכזית בכתיבתו הייתה זהות תרבותית ודרכי היווצרותה. גיבורי סיפוריו היו נזירים בודהיסטים, סמוראים, וגם נוצרים מיסיונרים מתקופות היסטוריות ביפן.[2]
ב-1915 כתב את סיפורו המפורסם ביותר, "ראשומון", ואחריו את "ביער", שעל פיהם יצר הבמאי אקירה קורוסאווה את סרטו הידוע.
סוף חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריאותו הכושלת ודרישות העולם הספרותי, גרמו למצבו הנפשי שהלך והתדרדר. הוא התחיל לכתוב סיפורים המבוססים על חייו, אך הם לא זכו להצלחה רבה. אקוטגאווה הגדיר את העולם כאולימפיאדה של משוגעים. ב-1927, כאשר חש כי הוא עצמו עומד להשתגע, התאבד בנטילת מנת יתר של כדורי הרגעה כשהוא בן 35, והותיר אחריו יותר ממאה וחמישים סיפורים קצרים.
במכתב שהותיר כתב כי שם קץ לחייו בגלל "חרדה סתומה": "נשים שונות היו מוכנות למות אתי, אך לא הצלחתי להגיע אתן להסכמה לגבי הפרטים. לבסוף החלטתי למות לבד. היה עלי גם להתחשב באשתי... את הלילה האחרון ביליתי עם זונה ושוחחנו על שכרה הזעום. השיחה אתה המחישה לי בפעם נוספת את עליבותם של בני האדם הנאבקים אך ורק כדי לשרוד".[1]
מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1934 נוסד פרס אקוטגווה, הפרס הספרותי החשוב ביפן לספרי ביכורים של כותבים יפנים.
"ראשומון", כשם סיפורו הראשון, הפך למושג המציין סיפורים של אותו אירוע מנקודות מבט שונות, ובו האמת היא יחסית ומשתנה ממְסַפֵּר לִמְסַפֵּר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 החלטתי למות לבד: חמישים שנה של סופרים מתאבדים ביפן, בן-עמי שמעוני, הארץ, 22 בינואר 2007
- ^ Ryunosuke Akutagawa in focus Times of Japan, 2012, March 18