ארנסט שוסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארנסט שוסון

ארנסט שוסון (Ernest Chausson;‏ 20 בינואר 1855 - 10 ביוני 1899) היה מלחין צרפתי.

הוא למד משפטים ובתום לימודיו היה לעורך דין בבית הדין לערעורים, אך מעולם לא השלים את תקפת ההתמחות המעשית. בגיל 25 נכנס ללמוד בקונסרבטואר של פריז והיה תלמידם של ז'יל מאסנה ו- סזר פרנק. בשלב זה הספיק כבר לחבר כמה קטעים לפסנתר ושירים אחדים, אבל כתבי היד הראשונים שהשתמרו הם אלה, שמאסנה תיקן.

בשנים 1882 ו-1983 יצא אל פסטיבל ביירוית, בפעם הראשונה עם ונסן ד'אנדי לחזות בהצגת הבכורה של פרסיפאל, ובפעם השנייה עם כלתו הטריה, ז'אן אסקודיה.

משנת 1886 עד מותו היה מזכיר האגודה הלאומית למוזיקה. הוא קיבל רבים מן האליטא האמנותית של פריז בסלון שלו, ביניהם פורה, דביסי, מלארמה, טורגנייב, אלבניס ומונה. כמו כן יצר אוסף חשוב של אמנות אימפרסיוניסטית.

מקובל לחלק את יצירתו לשלוש תקופות. בראשונה ניכרת השפעתו המובהקת של מאסנה והיא מאופיינת במלודיות זורמות ואלגנטיות. השנייה מתחילה בשנת 1886 ומצטיינת באופי דרמטי יותר. תקופה זו יצאה נשכרת מקשריו עם החוג האמנותי שבו חי ופעל. התקופה השלישית התחילה עם מות אביו בשנת 1894 ובולטת בה השפעתם של המשוררים הסימבוליסטיים והספרות הרוסית שקרא, בעיקר מיצירות טורגנייב, דוסטויבסקי וטולסטוי.

ביצירתו ניכרת השפעתן של מאסנה, פרנק, ריכרד וגנר ויוהנס ברהמס והיא מגשרת על הפער שבין מאסנה ופרנק לדור הבא של מלחינים צרפתיים, כמו דביסי.

בגיל 44 נהרג בתאונת אופניים. נקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.

יצירותיו של שוסון הן בעיקר יצירות קאמריות ושירים, שהידוע בהם הוא "Chanson Pepetuelle" לקול בליווי חמישיית פסנתר. כמו כן, שוסון כתב גם סימפוניה אחת.

יצירתו המפורסמת ביותר והמנוגנת לעתים תכופות גם בימינו היא הפואמה לכינור ותזמורת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]