ארתור הונגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור הונגר
Arthur Honegger
צילום מ-1921
צילום מ-1921
לידה 10 במרץ 1892
לה האבר, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בנובמבר 1955 (בגיל 63)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Oscar-Arthur Honegger עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Saint-Vincent Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות שווייץ, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1912 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטואר של פריז, אוניברסיטת ציריך לאמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, סימפוניה, sardana עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה צ'לו עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Andrée Vaurabourg עריכת הנתון בוויקינתונים
Claire Croiza עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה קצין גבוה בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
arthur-honegger.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארתור הונגרצרפתית: Arthur Honegger;‏ 10 במרץ 189227 בנובמבר 1955) היה מלחין שווייצרי, שנולד בצרפת וחי חלק גדול מחייו בפריז. הוא היה חבר בקבוצת השישה. יצירתו המבוצעת בתדירות הרבה ביותר היא, קרוב לוודאי, "פאסיפיק 231" לתזמורת, המחקה את קולו של קטר קיטור.

הונגר נודע ברבים כחובב נלהב של רכבות וצוטט כמי שאמר פעם: "תמיד אהבתי קטרים בלב ונפש. בשבילי הם יצורים חיים ואני אוהב אותם כמו שאחרים אוהבים נשים או סוסים".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור-אוסקר הונגר נולד בלה-האבר, צרפת. התחיל ללמוד הרמוניה וכינור בפריז, ואחרי תקופה קצרה בציריך, חזר לשם ללמוד אצל שארל-מארי וידור וונסן ד'אנדי. הוא המשיך ללמוד בעשור השני של המאה ה-20 לפני שחיבר את הבלט Le dit des jeux du monde בשנת 1918, שנחשב בדרך כלל ליצירתו האופיינית הראשונה. בשנת 1926 נשא לאישה את אנדריאה ווראבור, פסנתרנית וחברה ללימודים בקונסרבטואר בפריז. בת אחת, פסקל, נולדה להם בשנת 1932. להונגר היה גם בן, ז'אן-קלוד, שנולד בשנת 1926 לזמרת קלייר קרואזה.

בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה, היה הונגר פורה מאוד. הוא חיבר את המוזיקה לסרטו האפי של אבל גאנס משנת 1927, נפוליאון. הוא חיבר תשעה באלטים ושבע אופרות, ואורטוריות דרמטיות, שהושפעו מן הנאו-קלאסיציזם בנוסח איגור סטרווינסקי. האחת, "ז'אן ד'ארק על המוקד" (1935) נמנית עם יצירותיו המשובחות ביותר. באורטוריה "המלך דוד" ניכרת השפעתו של יוהאן סבסטיאן באך, בעיקר בכוראל הגדול המסיים אותה.

נוסף לאופרות שכתב ביחידות, שיתף פעולה עם ז'אק איבר הן באופרה, "הנשר הצעיר" L'Aiglon משנת (1937) והן אופרטה. במהלך תקופה זו כתב גם את "ריקוד העז" Danse de la Chèvre משנת 1921 קטע חיוני ברפרטואר לחליל. יצירה זו, שהוקדשה לרנה לה רוי וכתובה לחליל בלבד, רעננה ומלאת חיים, אבל טבועה בחותם הישירות המאפיינת את כל יצירותיו של הונגר.

הונגר שמר על קשר מתמיד עם שווייץ, הארץ ממנה באו אבותיו, אבל עם פרוץ המלחמה והכיבוש הנאצי, מצא עצמו לכוד בפריז. הוא התגייס לרזיסטנס, המחתרת הצרפתית, ובסך הכול לא הושפע מן הנאצים עצמם, שהתירו לו להמשיך בעבודתו בלי להתערב בה יותר מדי. המלחמה דיכאה אותו, אך בין תחילתה למותו, כתב את ארבע הסימפוניות האחרונות שלו (ממספר שתיים עד חמש), המבוצעות ומוקלטות לעיתים קרובות.

בשנת 1929 ושוב ב-1947 ביקר בארצות הברית. הוא לקה שם במחלת לב, שממנה לא נרפא עוד עד מותו בהתקף לב ב-27 בנובמבר 1955, בביתו שבפאריז. הוא נקבר בבית הקברות סן-וינסן ברובע מונמרטר בפריז.

אף כי הונגר היה חבר בקבוצת השישה, יצירותיו אינן שותפות לקלילות המשועשעת ולפשטות של שאר חברי הקבוצה. לא זו בלבד, שהוא לא גילה התנגדות פעילה לרומנטיקה של ריכרד וגנר וריכרד שטראוס כיתר חברי הקבוצה, יצירותיו הבוגרות של הונגר מגלות השפעה ברורה של יצירותיהם. על אף ההבדלים בסגנונותיהם, הוא וחברו לקבוצת השישה, דריוס מיו, היו ידידים קרובים, מאז לימודיהם בצוותא בקונסרבטואר של פריז. מיו הקדיש את חמישיית המיתרים הרביעית שלו לזכרו של הונגר.

דמותו של הונגר מונצחת כיום על שטר הכסף בן 20 פרנק שווייצריים.

יצירות חשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרי אופוס לקוחים מן הקטלוג השלם של הארי הלברייך.

  • מוזיקה תזמורתית:
סימפוניות
75H סימפוניה 1 בדו מז'ור, 1930
153H סימפוניה 2 לכלי קשת וחצוצרה ברה מז'ור (סימפוניה לכלי קשת) 1941
186H סימפוניה 3 (סימפוניה ליטורגית) 1946
191H סימפוניה 4 בלה מז'ור (Deliciae basiliensis) משנת 1946
202H סימפוניה 5 ברה מז'ור (שלושת המלכים)
פרקים סימפוניים:
53H פאסיפיק 231, (פרק סימפוני מס' 1): 1923
67H ראגבי (פרק סימפוני מס' 2): 1928
83 פרק סימפוני מס' 3: 1933
קונצ'רטי:
196H קונצ'רטו דה קאמרה לחליל, קרן אנגלית וכלי קשת: 1948
אחרות:
16H "השיר של ניגאמון": 1917
31H "פסטורלה קיצית": 1920
47H "שיר של שמחה": 1923
204H מונופרטיטה: 1951
37H "המלך דוד", לברית מאת רנה מורא, גרסה תזמורתית ב-1923
99H "ז'אן ד'ארק על המוקד", לברית מאת פול קלודל, גרסה עם הקדמה ב-1941
131H "מחול המתים", לברית מאת פול קלודל, 1938
212H קנטטה לחג המולד, 1953
65H "אנטיגונה" מאת ז'אן קוקטו על פי סופוקלס, 1926
Le Dit des jeux du monde 19H משנת 1918
38 Horace victorieux, symphonie mimée משנת 1921
רביעיות מיתרים:
15H רביעיית מיתרים מס' 1 בדו מינור, 1917
103H רביעיית מיתרים מס' 2 ברה מז'ור, 1935
114H רביעיית מיתרים מס' 3 במי מז'ור, 1937

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Honegger's biographer was Marcel Landowski, the French composer and arts administrator, who was greatly influenced by Honegger. His biography appeared in 1978 (ISBN 2-02000227-2) although it has yet to be translated into English.
  • Arthur Honegger by Harry Halbreich, translated into English by Roger Nichols. Considers both Honegger's life and works. With the cooperation of Honegger's daughter Pascale, Halbreich has fully documented Honegger's life since childhood. All works are treated, more significant ones analyzed in detail. ISBN 1-57467-041-7(1999).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארתור הונגר בוויקישיתוף