ארתור הונגר

ארתור הונגר
**Arthur Honegger**
	צילום מ-1921
	צילום מ-1921
לידה	10 במרץ 1892; לה האבר, צרפת
פטירה	27 בנובמבר 1955 (בגיל 63); פריז, צרפת
שם לידה	Oscar-Arthur Honegger
מקום קבורה	בית הקברות סן-ונסאן
מוקד פעילות	שווייץ, צרפת
תקופת הפעילות	מ-1912
מקום לימודים	הקונסרבטואר של פריז, אוניברסיטת ציריך לאמנויות
סוגה	סימפוניה, רביעיית מיתרים, אורטוריה, פסקול
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	כינור
בן או בת זוג	;
פרסים והוקרה	קצין בכיר בלגיון הכבוד; Honorary Member of the International Society for Contemporary Music ;
	arthur-honegger.com
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

ארתור הונגר (בצרפתית: Arthur Honegger;‏ 10 במרץ 1892 – 27 בנובמבר 1955) היה מלחין שווייצרי ומבקר מוזיקה, שנולד בצרפת וחי חלק גדול מחייו בפריז. הוא היה חבר בקבוצת השישה. יצירתו המבוצעת בתדירות הרבה ביותר היא, קרוב לוודאי, "פאסיפיק 231" לתזמורת, המחקה את קולו של קטר קיטור.

הונגר נודע ברבים כחובב נלהב של רכבות וצוטט כמי שאמר פעם: "תמיד אהבתי קטרים בלב ונפש. בשבילי הם יצורים חיים ואני אוהב אותם כמו שאחרים אוהבים נשים או סוסים".

ביוגרפיה

ארתור-אוסקר הונגר נולד ב-1892 בלה האבר, צרפת, להורים שוויצרים פרוטסטנטים שמוצאם בציריך. ארתור הונגר האב (1922-1851) היה יבואן קפה, ואמו, יוליה לבית אולריך (1922-1859) היתה פסנתרנית חובבת. הונגר למד כינור מילדותו אצל מורה בשם סנטיי ^[1] ונהג לנגן יחד עם אמו ועוד חבר שניגן גם הוא בכינור. ב-1905 בלה האבר השתלם באופן פרטי בהרמוניה אצל נגן העוגב רובר-שארל מארטן ^[1]. בהמשך התגורר אצל דוד מצד אביו, שהיה שופט בציריך ולמד בקונסרבטוריון המקומי (1909-1906) אצל לותאר קמפטר (תאורית המוזיקה), פרידריך הגאר (הלחנה) ולאו דה בר (כינור). מ-1909 עבר ללמוד בקונסרבטואר בפריז בו היה חבר לימודים עם דריוס מיו וז'אק איבר. מוריו היו בעיקר שארל-מארי וידור בהלחנה , לוסיין קאפה בכינור, ונסן ד'אנדי באמנות הניצוח ואנדרה ז'דאלז' בתורת המוזיקה ^[1]. ב-1916-1914 הפסיק את לימודיו בגלל השירות הצבאי במשמר הגבול השווייצרי. חזר אחר כך לפריז וסיים את לימודין בקונסרבטואר ב-1918. הוא המשיך ללמוד בעשור השני של המאה ה-20 לפני שחיבר את הבלט Le dit des jeux du monde בשנת 1918, שנחשב בדרך כלל ליצירתו האופיינית הראשונה. בשנת 1926 נשא לאישה את אנדריאה ווראבור, פסנתרנית וחברה ללימודים בקונסרבטואר בפריז. בת אחת, פסקל, נולדה להם בשנת 1932. להונגר היה גם בן, ז'אן-קלוד, שנולד בשנת 1926 לזמרת האופרה קלייר קרואזה (קונולי).

בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה, היה הונגר פורה מאוד. הוא חיבר את המוזיקה לסרטו האפי של אבל גאנס משנת 1927, נפוליאון. הוא חיבר תשעה באלטים ושבע אופרות, ואורטוריות דרמטיות, שהושפעו מן הנאו-קלאסיציזם בנוסח איגור סטרווינסקי. האחת, "ז'אן ד'ארק על המוקד" (1935) נמנית עם יצירותיו המשובחות ביותר. באורטוריה "המלך דוד" ניכרת השפעתו של יוהאן סבסטיאן באך, בעיקר בכוראל הגדול המסיים אותה.

נוסף לאופרות שכתב ביחידות, שיתף פעולה עם ז'אק איבר הן באופרה, "הנשר הצעיר" L'Aiglon משנת (1937) והן אופרטה. במהלך תקופה זו כתב גם את "ריקוד העז" Danse de la Chèvre משנת 1921 קטע חיוני ברפרטואר לחליל. יצירה זו, שהוקדשה לרנה לה רוי וכתובה לחליל בלבד, רעננה ומלאת חיים, אבל טבועה בחותם הישירות המאפיינת את כל יצירותיו של הונגר.

הונגר שמר על קשר מתמיד עם שווייץ, הארץ ממנה באו אבותיו, אבל עם פרוץ המלחמה והכיבוש הנאצי, מצא עצמו לכוד בפריז. הוא התגייס לרזיסטנס, המחתרת הצרפתית, ובסך הכול לא הושפע מן הנאצים עצמם, שהתירו לו להמשיך בעבודתו בלי להתערב בה יותר מדי. המלחמה דיכאה אותו, אך בין תחילתה למותו, כתב את ארבע הסימפוניות האחרונות שלו (ממספר שתיים עד חמש), המבוצעות ומוקלטות לעיתים קרובות.

בשנת 1929 ושוב ב-1947 ביקר בארצות הברית. הוא לקה שם במחלת לב, שממנה לא נרפא עוד עד מותו בהתקף לב ב-27 בנובמבר 1955, בביתו שבפאריז. הוא נקבר בבית הקברות סן-וינסן ברובע מונמרטר בפריז.

אף כי הונגר היה חבר בקבוצת השישה, יצירותיו אינן שותפות לקלילות המשועשעת ולפשטות של שאר חברי הקבוצה. לא זו בלבד, שהוא לא גילה התנגדות פעילה לרומנטיקה של ריכרד וגנר וריכרד שטראוס כיתר חברי הקבוצה, יצירותיו הבוגרות של הונגר מגלות השפעה ברורה של יצירותיהם. על אף ההבדלים בסגנונותיהם, הוא וחברו לקבוצת השישה, דריוס מיו, היו ידידים קרובים, מאז לימודיהם בצוותא בקונסרבטואר של פריז. מיו הקדיש את חמישיית המיתרים הרביעית שלו לזכרו של הונגר.

הנצחה

דמותו של הונגר הונצחה ב-1994 על שטר הכסף בן 20 פרנק שווייצריים.
ב-1992 הנפיק הדואר הגרמני בול עם דיוקנו
הקונסרבטואר של לה האבר נושא של שמו

20 באוקטובר 2005

יצירות חשובות

מספרי אופוס לקוחים מן הקטלוג השלם של הארי הלברייך.

מוזיקה תזמורתית:

סימפוניות

75H סימפוניה 1 בדו מז'ור, 1930

153H סימפוניה 2 לכלי קשת וחצוצרה ברה מז'ור (סימפוניה לכלי קשת) 1941

186H סימפוניה 3 (סימפוניה ליטורגית) 1946

191H סימפוניה 4 בלה מז'ור (Deliciae basiliensis) משנת 1946

202H סימפוניה 5 ברה מז'ור (שלושת המלכים)

פרקים סימפוניים:

53H פאסיפיק 231, (פרק סימפוני מס' 1): 1923

67H ראגבי (פרק סימפוני מס' 2): 1928

83 פרק סימפוני מס' 3: 1933

קונצ'רטי:

196H קונצ'רטו דה קאמרה לחליל, קרן אנגלית וכלי קשת: 1948

אחרות:

16H "השיר של ניגאמון": 1917

31H "פסטורלה קיצית": 1920

47H "שיר של שמחה": 1923

204H מונופרטיטה: 1951

אורטוריות:

37H "המלך דוד", לברית מאת רנה מורא, גרסה תזמורתית ב-1923

99H "ז'אן ד'ארק על המוקד", לברית מאת פול קלודל, גרסה עם הקדמה ב-1941

131H "מחול המתים", לברית מאת פול קלודל, 1938

212H קנטטה לחג המולד, 1953

אופרות:

65H "אנטיגונה" מאת ז'אן קוקטו על פי סופוקלס, 1926

באלטים

Le Dit des jeux du monde 19H משנת 1918

38 Horace victorieux, symphonie mimée משנת 1921

מוזיקה קאמרית:

רביעיות מיתרים:

15H רביעיית מיתרים מס' 1 בדו מינור, 1917

103H רביעיית מיתרים מס' 2 ברה מז'ור, 1935

114H רביעיית מיתרים מס' 3 במי מז'ור, 1937

לקריאה נוספת

Honegger's biographer was Marcel Landowski, the French composer and arts administrator, who was greatly influenced by Honegger. His biography appeared in 1978 (ISBN 2-02000227-2) although it has yet to be translated into English.
Arthur Honegger by Harry Halbreich, translated into English by Roger Nichols. Considers both Honegger's life and works. With the cooperation of Honegger's daughter Pascale, Halbreich has fully documented Honegger's life since childhood. All works are treated, more significant ones analyzed in detail. ISBN 1-57467-041-7(1999).