ארתרוסקופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
WIKI AND ACADEMIA.PNG
הערך נמצא בשלבי עבודה במסגרת מיזם "עבודות ויקידמיות". נא לא לערוך ערך זה עד להסרת התבנית. הערות לערך נא להוסיף בדף השיחה.
העבודה על הערך עתידה להסתיים בתאריך 31 בינואר 2016. ניתן להסיר את התבנית משחלפו שלושה שבועות מן התאריך הנקוב.
תיקון מניסקוס צדי (Meniscus lateralis) שנמצא בין עצם הירך לעצם השוקה, באמצעות ניתוח ארתרוסקופיה

אַרְתְרוֹסקופיהאנגלית: Arthroscopy ניקרא גם Arthroscopic surgery) היא ניתוח זעיר-פולשני של מפרק. הפרוצדורה כוללת החדרת מכשירים לגוף, הן לצורך אבחנה והן לצורך טיפול של פגיעות שונות. ארתרוסקופיה מבוצעת בהרדמה כללית או מקומית, ומשכה כרבע שעה עד שעה. היא לרוב תדרוש אשפוז יום ולא מעבר לכך, אך ההחלמה יכולה להיות בת כמה חודשים, תלוי בחומרת הפגיעה ובטיפול שנעשה, ויכולה לדרוש גם טיפול פיזיותרפי. בניתוח ארתרוסקופי מוחדר סיב אופטי דרך חתכים קטנים לתוך מיפרק ובאמצעותו ניתן לראות את תוכן המיפרק בהגדלה על מסך ולבצע ניתוחים שונים. מקור המילה "ארתרו" הוא מפרק ומקור המילה "סקופ" הוא להסתכל. השימוש האנדוסקופי הראשון בהסתכלות ישירה למיפרק הברך תועד בתחילת המאה ה-20, אך היישום הקליני החל כחמישים שנה מאוחר יותר.

תיאור הפרוצדורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנתח מבצע חתך קטן במפרק ודרכו מכניס את המכשירים הנדרשים לפעולת הבדיקה או הניתוח. ראשית מוחדר מכשיר אופטי (כיום מצלמת וידאו ברוב המקרים) המציג למנתח את המראה הפנימי של המפרק. התמונה יכולה להיות מוצגת על מסך מול המנתח. לפי החלטת המנתח מוחדרים מכשירים נוספים למטרת חיתוך, איחוי או כל פעולה נדרשת אחרת (בדרך כלל דרך חתך נוסף).

סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניתוח המקורי של ארתרוסקופיה החל במפרק הברך לפני שאר המפרקים, כאמצעי אבחוני בלבד וכאמצעי טיפולי בהמשך. לפני הארתרוסקופיה, הטיפול בקרע של המניסקוס המקובל היה כריתה כוללת במחשבה שתיווצד צמיחה מחודשת. התברר כי הנחה זו הייתה שגוייה, וכי לעומת זאת כריתה חלקית ארתרוסקופית מובילה לתוצאות קליניות משופרות ואף לשחיתה מופחתת עתידית של המפרק. כיום, כריתה חלקית ארתרוסקופית של המיניסקוס הוא הניתוח השכיח ביותר באורתופידיה. כיום גם, קיימות הוריות נוספות רבות לביצוע ארתרוסקופיה של הברך כגון הוצאת גופים חופשיים, תיקון נזקי סחוס מוקדמים, טיפול בזיהומים, במחלות חלל המפרק, בשאתות במפרקים ועוד. יחד עם זאת, היא אינה נותנת פתרון יעיל במחלות ניווניות מתקדמות של הברך.

כתף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתף היא המפרק השני בשכיחותו לאחר הברך מבחינת אבחון וטיפול ארתרוסקופי. ניתוחים לטיפול ביציבות מפרק הכתף וניתוחים לטיפול בבעיות גידים סביב הכתף התפתחו בעיקר במאה ה-20 ונעשו בגישות הפתוחות הקלסיות. בעקבות התפתחות הארתרוסקופיה של מפרק הברך החלו ניסיונות ליישום ארתרוסקופי גם בכתף, אך בקצב אטי יותר בשל האנטומיה. הכתף מכוסה יותר בשרירים מאשר הברך, לכן קשה יותר למשש את עצמות המפרק, והחדירה אליו סמוכה לעצבים וכלי דם. הארתרוסקופיה תרמה רבות להבנת הפתלוגיה בכתף, והיא הפכה מפעולה אבחונית לפעולה עם יכולת תיקון ושיחזור רקמה המשתווה בתוצאות לניתוחים הפתוחים הקלסיים.

ירך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הניתוחים הארתרוסקופיים של מפרק הירך. מיפרק הירך קשה במיוחד לגישה ארתרוסקופית בשל היותו עמוק, יציב והדוק. הסיבות הנפוצות לניתוח בשלבים הראשונים היו קרע בלברום, הוצאת גוף חופשי במפרק, זיהום, פגיעה בסחוס, מחלה של חלל המפרק ואבחון לבירור הכאב ממקור המפרק.

כף יד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתרוסקופיה של שורש כף היד משמשת כדי לחקור ולטפל בתסמינים של פגיעה חוזרת למתח, שברים של שורש כף היד ורצועות קרועים או פגומות. גם זה יכול לשמש כדי לוודא נזק שנגרם על ידי דלקת מפרקים ניוונית בשורש כף יד .

יתרונות וחסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני השיטה הארתרוסקופית כל הניתוחים בוצעו בגישה פתוחה ונרחבת יותר. בהשוואה לגישה הפתוחה, לגישה הארתרוסקופית יותר יתרונות: חתכים קטנים, תגובה דלקתית וכאבים מופחתים, שיקום מהיר וחזרה מוקדמת לפעילות, גישה וראייה של כל חללי המפרק ולכן דיוק באבחון, סיכון מופחת לפגיעה לא רצויה ברקמה -כגון עצב, כלי דם ושריר-, הפחתת ימי אשפוז -מבוצע במסגרת אשפוז יום- ושיעור סיבוכים קטן. החסרונות העיקריים הם הזמן הארוך הנדרש ללמידוד השיטה ושליטה בציוד ההיקפי.

סיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות התחלואה המופחתת לעומת ניתוחים פתוחים ארתרוסקופיה היא תהליך פולשני שעלול לגרום לסיבוכים. הסיבוכים במהלך או לאחר ניתוחים ארתרוסקופים אינם שכיחים ולרוב מינוריים. את רובם אפשר למנוע על ידי תכנון טרום ניתוחי, שליטה באנטומיה וטכניקה נכונה. הסיבוך הנפוץ ביותר בזמן הניתוח הוא פגיעה בסחוס על ידי המכשור בשל חוסר ניסיון, מיפרק הדוק או ניתוח ממושך וקשה. כמו כן ניתן לפגוע גם במבנים אחרים של המיפרק בשכיחות קטנה מאוד כמו עצב או כלי דם גדולים. נוזל דמי במיפרק הוא סיבוך שכיח יחסי לאחר הניתוח, בנוסף לזיהום לאחר הניתוח, הוא קטן מ- 1%. הסיכון לארירועים פקקתיים-תסחיפיים אף הוא נמוך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מגזין "הרפואה" מבית ההסתדרות הרפואית בישראל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קטגוריה:דימות רפואי קטגוריה:אורתופדיה: פעולות כירורגיות