בוריס לוז'קין
 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1971 (בן 52) חרקוב, ברה"מ  |
|---|---|
| מדינה |
אוקראינה |
| השכלה |
H.S. Skovoroda Kharkiv National Pedagogical University |
| תפקיד |
Head of the Secretariat of the President of Ukraine (10 ביוני 2014–29 באוגוסט 2016) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
בוריס לוז'קין (באוקראינית: Борис Ложкін; נולד ב-23 באוקטובר 1971, בעיר חרקוב שבאוקראינה הסובייטית) הוא איש עסקים אוקראיני, בעל חברת השקעות, ראש הקונפדרציה היהודית באוקראינה (ממאי 2018).[1] החל מיולי 2018 – סגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי.[2] החל ממרץ 2019 – סגן הנשיא הראשון של הקונגרס האסייתי–יהודי.[3]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1986 סיים תיכון, בית ספר מספר 99 בעיר חרקוב. ב-1997 סיים לימודיו באוניברסיטה להוראות והדרכה שבעיר חרקוב – בוגר תואר ראשון בשפה רוסית וספרות. בשנות 1990–1992 עבר קורס "ניהול בכיר" במכון הבינלאומי להומניזציה ופיתוח ארצות הברית. משנת 1985 (בגיל 14), במהלך לימודיו, התחיל קריירה ככתב שטח זמני בשני עיתונים "ווצ'רני חרקוב" ו"לנינסקיה סמנה", ולאחר 3 שנים קיבל עבודה רשמית ב"ווצ'רני חרקוב".
קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 18, במקביל ללימודיו באוניברסיטה, הקים רשת מסחרית שמכרה ספרים ועיתונים. במקביל המשיך לעבוד כעיתונאי.
בסוף 1990, בגיל 19, ייסד את העיתון המסחרי הראשון בברית המועצות בשם "ATV" הוא היה מנפיק וכתב ראשי של העיתון. העיתון עקב אחרי חייהם של הסלבריטים.
יצירת עיתון "טלנדלה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ייצורו של עיתון ATV הפיק רווחים נאים, ולכן החליטו לוזקין ושותפיו להקים משרד שעסק ביחסי ציבור ופרסום. בסוף שנת 1994 יצאה לאור המהדורה הראשונה של עיתון "טלנדלה". תוך שנתיים היה ה"טלנדלה" לעיתון הנמכר ביותר באוקראינה.
ב-2003 לוז'קין קיבל החלטה להקים עסק גם ברוסיה, והוא ושותפיו ייסדו את בית הדפוס "פופוליארניה פרסה". ב-2005 יצאה לאור המהדורה הראשונה של כתב העת "טלנדלה" מבית הדפוס שבבעלות לוזקין ושותפיו. ב-3 שנים לקיומו ברוסיה כתב העת נמכר ביותר מ-20 אזורים שונים של רוסיה – כמעט בכל המדינה. בשנת 2013 העיתון נכנס לרשימת 10 מותגי ההדפסה הטובים בין כל המדינות שהיו אי-פעם בברית המועצות עם 5.2 מיליון קוראים לאותה תקופה. עיסוקו המרכזי של העיתון היה פרסום צילומים וראיונות בלעדיים של כוכבי קולנוע וזמרים, וביצוע פרויקטים מיוחדים בהשתתפותם.
לוז'קין אמר ש"טלנדלה" היה נקודת ההתחלה לייסוד "קבוצת מדיה האוקראינית" בסוף שנות ה-90, קבוצה שנועדה לנהל את כל הפרויקטים שיהיו אחרי "טלנדלה". מאוחר יותר שונה שם החברה ל-"UMH Group"
ייסוד UMH Group[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בגיל 30, לצד כתב העת "טלנדלה", היה בבעלותו של לוזקין כתב עת פופולרי "פוטבול". בנוסף, לוזקין חתם על חוזה ארוך טווח ליצירת עיתון "ארגומנטי אי פאקטי – אוקראינה", וביחד עם בנק אוקראיני רכש עיתון "קומסומולסקאיה פראבדה ווי אוקראיני". הוא גם ייצר גרסאות אוקראיניות של "אקספרס-גזטי", "איזווסטיה" ו"סוברשנו סקרטנו".
בשנת 2000 מנתה תפוצת "קבוצת מדיה האוקראינית" כ-58 מיליון עותקים. בשנת 2012 בית הדפוס מהקבוצה של לוזקין הפך לגדול ביותר באוקראינה עם תפוצה של כ-115 מיליון עותקים מתוך 40 מהדורות השייכות ללוזקין.
ב-2002 בוריס לוז'קין, בהשתתפות גנאדי בוגולובוב, הקימו בקייב את בית הדפוס המודרני ביותר בזמנו. מ-2006 לוזקין עוסק בפיתוח רשת חנויות "טוויה פרסה", אשר מוכרת עיתונים וציוד נלווה. מאז 2006 הפכה הרשת לגדולה ביותר באוקראינה.
החל מ-2010, ביצע בוריס לוז'קין חתימה על מספר חוזים, בין השאר עם מותגי המדיה האמריקאים המפורסמים Forbes Media ו-Conde Nast. חוזים אלה איפשרו להוציא לאור את Forbes ו-Vogue באוקראינה (מ-2011 ומ-2013).[4][5]
לפי דירוג "RBK", חברת UMH Group של לוזקין נכנסה לרשימת 15 חברות המדיה הגדולות מתוך חברות המדיה במדינות ברית המועצות לשעבר. לפי כתב עת "Companion", בוריס לוזקין נכנס לדירוג שלושת מנהלים בכירים של אוקראינה.
רשתות שידור רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצד הקמתם של בתי דפוס, לוז'קין החל בהקמה של רשתות שידורי רדיו, תוך רכישת מספר תחנות מקומיות. העסקה הראשונה נעשתה בשנת 1998, כשלוזקין רכש את תחנת "רדיו-50". הצעד הבא בדרך להצלחתו היה בשותפות עם אחים סורקיס בתחנת רדיו "קייבסקי וודומוסטי". ב-2013 היו תחת ניהול UMH Group 4 תחנות רדיו רשת ("Autoradio", "RetroFm","Nashe Radio", "Europa Plus") ו-3 תחנות רדיו אזוריות ("Jam FM", "גולוס סטוליצי", "Lounge FM").
לוזקין השתתף בפתיחתה של תחנת רדיו אוקראינית – "רדיו אלה" – שנוצרה על ידי חברת "פרופמדיה" ביחד עם אלה פוגצ'ובה. מאז פתיחת תחנת הרדיו הראשונה בשנת 2001, UMH Group הפכה לאחד משני התאגידים הגדולים ביותר שמחזיקים ברשתות שידור רדיו אוקראיניות, עם 3 מיליונים מאזינים.
ראשית עבודה באינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מ-2008 העיסוק הראשי של חברת UMH Group הפך לאינטרנט. לפי כמות הגולשים, הייתה החברה ברמה אחת עם חברות גוגל, Mail.ru ו-יאנדקס. התאגיד ביצע מספר רב של פרויקטים, מהם קמו אתרים מוצלחים רבים כמו: korrespondent.net, bigmir.net, i.ua, football.ua.
מרכיב מרכזי בהצלחה בעולם האינטרנט היה רכישת "KP media" על ידי לוז'קין בשותפות עם פטרו פורושנקו.
בנוסף, לוז'קין שילב פורטלים עם "קבוצת מדיה האוקראינית" (שבתוך חברת SCM של רינאט אחמטוב) ועם חברת United Online Ventures.
השקעות ושותפיו לעסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי מומחים מקרן הבינלאומית "רנסאנס", חברת UMH נוצרה במקור למטרות רווח ויצירת קשרים עסקיים עם אוליגרכים ואנשי עסק גדולים כמו גנאדי בוגולובוב, איגור קולומויסקי, איגור וגרגורי סורקיס, פטרו פורושנקו, רינט אחמטוב, אדוארד פרוטניק וכו.
ב-2008, תחת הובלתו של בוריס לוז'קין, הייתה UMH Group הראשונה מכל חברות המדיה באוקראינה שגייסה 45 מיליון דולר, זאת לאחר הנפקת 15% ממניותיה הנסחרות בבורסה לניירות ערך בפרנקפורט, כאשר שווי השוק של החברה עומד על 300 מיליון דולר.
במהלך שנת 2012 בוריס לוז'קין חיפש השקעות לחברתו המתפתחת באופן דינמי. לאחר ערכת מצב בשוק עולמי היועצים המליצו לדירקטוריון של UMH Group לחפש משקיעים פרטים. כתוצאה מכך בעלי השליטה ב-UMH Group בחרו חברת דלק ואנרגיה במזרח אירופה.
"בערך שנתיים חשבו על הנפקה ראשונה לציבור של מניות UMH, כדי לגייס 70 עד 100 מיליון דולר. הכסף היה נדרש להרחבה של החברה. אולם, היה צורך לבטל הנפקה ראשונה לציבור, כי ראו ששווי החברה לא מתאים לציפיותיו. ב-2008, כשהחברה יצאה להנפקה, שוויה היה 300 מיליון דולר. מאז UMH התרחבה, וברור ששווי החברה עלה." (מנכ"ל חברת Concorde Capital איגור מזפה בראיון לכת עת; 21 ביוני 2013; "Dengi.ua").
מכירת UMH Group[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 2013 בוריס לוז'קין הכריז על מכירת 98% ממניות UMH Group ב-315 מיליון אירו לחברת דלק ואנרגיה במזרח אירופה של סרגיי קורצנ'קו.[6] לפי סקר המומחים, המחיר היה 400–500 מיליון דולר. ב-5 בנובמבר 2013 בוריס לוזקין הכריז על מכירה מוקדמת של חברתו לחברת דלק ואנרגיה במזרח אירופה, הפעם מכירה של 99.9% ממניות של UMH Group. כל ההתחייבויות הפיננסיות במסגרת העסקה בוצעו במלואן. המכירה של קבוצת UMH הוגשה באמצעות מעל מ-30 עורכי דין ממשרדי עורכי דין אוקראינים וזרים. לפי הצהרתו של דניס בוגיי, שותף במשרד עורכי הדין "וושצ'נקו, בוגאי ושותפים" – העסקה הושלמה בהתאם לחוק האנגלי ועמדה במלואה בסטנדרט אירופי. בעסקה הייתה מעורבת גם חברת הנאמנות האירופאית, שהבטיחה את קבלת התשלום עבור הנכס והעברת הנכס לקונה בתנאים המוסכמים. אחת החברות המייצגות את לוז'קין ושותפיו הייתה משרד עורכי הדין "וסיל קיסיל ושות". אלכסיי פילאטוב, שותף במשרד, אמר כי Wragge היה יועצו של UMH בתחום המשפט האנגלי. המנכ"ל של קבוצת "Continium" (בשנת 2012 הוא הכין את קבוצת UMH להנפקה) אנדריי פיבוברסקי קרא לעסקה "חזקה לבעלי המניות בחברה", והמיליארדר ויקטור פינצ'וק אמר: "מנקודת מבט עסקית אני חושב שזו ההחלטה הנכונה והמתוזמנת, וכי על העסקה הזו ניתן רק לברך". הבעלים המשותף של "Bank Delta" ניקולאי לגון ציין כי "UMH הוא מושא להשקעה מעניין. אם לשפוט לפי המידע בעיתונים, שווי העסקה 450–500 מיליון דולר – החברה זכתה". אלכסנדר רודניאנסקי, המפיק ונשיא של חברת מדיה "CTC Media" לשעבר, אמר כי "במצב הנוכחי, כאשר למשקיעים בינלאומיים אין רצון להשקיע בחברות של מדינתנו, והמצב העולמי אינו אידיאלי, זו הזדמנות נדירה למכור כזו חברה גדולה, במיוחד כשמדובר בחברה שאין לה שום קשר למשאבי טבע".
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1997 נוסדה קרן "חרקוב הצעיר". משנת 1994 עד 1998 – היה חבר מועצה אזורית בעיריית חרקוב. משנת 1997 עד 1998 – עבד כיועץ של שר האוצר של אוקראינה וויקטור סוסלוב. משנת 1998 עד 2002 – היה חבר מועצה עירונית בעיריית חרקוב. מאז 2003 – חבר וועדת יזמים בעניינים עסקיים בממשלת אוקראינה.
נשיא האיגוד המו"לים לעיתונאות אוקראיני (2004–2006). מ-2008 עד היום – סגן נשיא לעניינים בינלאומיים באיגוד.
חבר במועצת המומחים בתוכנית טלוויזיה "כרישי העסקים" של ערוץ ה-ICTV (יחד עם יבגני צ'רניאק, אלכסנדר קרדקוב, אוקסנה קלטניק, 2010).
חבר הנהלת הפדרציה בתעשיית מדיה האוקראינית (2012).
משנת 2006 עד 2014 – חבר הנהלה ב-WAN-IFRA (האגודה העולמית לתקשורת), האיגוד המקצועי הגדול ביותר של תקשורת המונים ועיתונות, המייצג יותר מ-18 אלף מהדורות מודפסות, 15 מהדורות דיגיטליות, ו-3,000 בתי דפוס ביותר מ-120 מדינות. מרכזי הארגון ממוקמים בפריז (צרפת) ובדרמשטאדט (גרמניה).
חבר במועצת המשקיעים בפרויקט טלוויזיה של ערוץ ICTV בשם "חלום האוקראיני" (ביחד עם אדוארד פרוטניק וקיריל דמיטרייב, 2010).
יוזם ומארגן קונגרס העיתונאות העולמי WAN-IFRA (האגודה העולמית לתקשורת) בקייב (2012). בשנת 2013 הרצה בקונגרס WAN-IFRA ה-65 בבנגקוק. על כיוון התפתחות המדיה במדינות פוסט-סובייטיות. במאי 2018 עמד בוריס לוז'קין בראש הקונפדרציה היהודית באוקראינה.
הקונפדרציה היהודית באוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 2018 בוריס לוזקין נבחר כנשיא הקונפדרציה היהודית באוקראינה.[7] בספטמבר 2018 הקונפדרציה היהודית באוקראינה הוציאה לאור פרויקט בשם "צדיקים של העיר שלי" שפעולתו היה לתת שמות לרחובות ושדרות בשמם של חסידי אומות העולם שחיו באוקראינה. בהתאם לחוק הישראלי ניתן התואר "חסיד אומות העולם" למי שאינו יהודי, ופעל למען הצלת יהודים בתקופת השואה תוך סיכון חייו, ללא קבלת תמורה. התואר ניתן בהתאם לחוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם. באוקראינה נספרים כ-2.6 אלף חסידי אומות העולם.
במאי 2019 בקייב התקיים הפורום הבינלאומי "Kyiv Jewish Forum" שכלל מעל 500 משתתפים ממדינות רבות, והיה מקום לדיונים חשובים עבור מובילי דעה של העולם היהודי.
בספטמבר 2020 התקיים "Kyiv Jewish Forum" באופן מקוון בהשתתפות "The Jerusalem Post". בפורום צפו 83,000 איש, והשתתפו בו שלושה נשיאים (ראובן ריבלין, וולודימיר זלנסקי, אלכסנדר קוואסניבסקי), ראש ממשלת ישראל החלופי בני גנץ, וכן 45 דוברים מ-9 מדינות.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "האם יש עתיד לחרקוב?" (חרקוב, שנת 1998 בשיתוף פעולה (מחבר שני) עם איגור דושין).
- "בחירות: הטכנולוגיה תעמולות בחירות" (חרקוב, שנת 1998. מחברי הספר: איגור דושין, אלכסנדר סיסון, בוריס לוזקין)
- "הרפובליקה הרביעית. מדוע אירופה זקוקה לאוקראינה ואוקראינה זקוקה לאירופה". (חרקוב, שנת 2016. בשיתוף פעולה עם ולדימיר פדורין).
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חתן פרס "איש השנה 2003" בקטגוריה "יזם השנה" (באוקראינה).
פרס "עיתונאי ראוי" באוקראינה (2003).
בעל תואר שלישי בפילולוגיה.
ב-2003 נבחר במקום 84 מתוך 100 האוקראינים המשפיעים לפי כתב עת "Korrespondent". חתן פרס "מנהל המדיה הטוב ביותר של רוסיה" בקטגוריה "כניסת חברה לשוק ההון הפתוח"(2008).
זוכה בתחרות האוקראינית "יזם השנה", שהיא חלק מהתוכנית העולמית של חברת Ernst&Young - Entrepreneur Of The Year Awards.
ב-2013 נכנס לדירוג האוקראינים העשירים לפי "פוקס" מגזין (מקום 101, שווייו מוערך ב-126 מיליון דולר). בדירוג של כתב עת "Korrespondent" באותה השנה נבחר במקום ה-70, עם שווי מוערך של 144 מיליון דולר.
בין שלושים מנהלי חברות המדיה המשפיעים ביותר מתוך מדינות חבר העמים.
אזרח כבוד של עיר חרקוב.
במאי 2017 בוריס לוז'קין נבחר לחתן פרס "עקבות בפרסום", שהוענק על ידי קואליציית הפרסום האוקראינית על תרומתו להיווצרות ופיתוח שוק הפרסום והתקשורת באוקראינה.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו – נדז'דה שלומובה (נשואים משנת 1993). נכנסה לדירוג 100 הנשים המשפיעות של אוקראינה על פי כתב עת "Focus".
לוזקין הוא אב לבת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Official site of JCU".
- ^ "Official site of WJC".
- ^ "Official site of EAJC".
- ^ "Forbes to launch Ukraine edition". בספטמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ukraine's UMH Group to Publish Local Vogue Edition". Bloomberg.
- ^ "Ukrainian Tycoon Buys Magazine That Investigated Him". Bloomberg.
- ^ Borys Lozhkin became the president of the Jewish Confederation of Ukraine, UNIAN (May 25, 2018)