בני גנץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בני גנץ
Flickr - Israel Defense Forces - 20th Chief of Staff, Lt. Gen. Benny Gantz.jpg
גנץ לאחר מינויו לרמטכ"ל, פברואר 2011
לידה 9 ביוני 1959 (בן 59)
ג' בסיוון ה'תשי"ט
כפר אחים, ישראל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19772015
דרגה רב-אלוף  רב-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מבצע ליטני
מבצע איש דמים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה הראשונה
מבצע חוק וסדר
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה השנייה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע גשמי קיץ
מבצע עופרת יצוקה
מבצע עמוד ענן
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
עיטורים
לגיון ההצטיינות (מפקד) עיטור לגיון ההצטיינות (ארצות הברית)
גנץ במדי אלוף נפגש עם חיילים בבסיס טירונים, 2006
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק מעניקים דרגות רב-אלוף לבני גנץ, 14 בפברואר 2011
גנץ בביקור בתרגיל של חטיבת הצנחנים, 18 במאי 2011

בנימין (בני) גנץ (נולד ב-9 ביוני 1959) הוא איש צבא ופוליטיקאי ישראלי שכיהן כרמטכ"ל ה-20 בין השנים 20112015. במהלך שירותו בצה"ל שימש, בין היתר, בתפקידים הבאים: מפקד יחידת שלדג, מפקד חטיבת הצנחנים, מפקד יק"ל, מפקד אוגדת איו"ש, מפקד פיקוד הצפון, מפקד זרוע היבשה, נספח צה"ל בארצות הברית וסגן הרמטכ"ל.

בדצמבר 2018 יסד בני גנץ את מפלגת "חוסן לישראל" כעומד בראשה[1]. בפברואר 2019 התאחדה מפלגת חוסן לישראל עם מפלגת "יש עתיד", במסגרת רשימת "כחול לבן". הרשימה תתמודד בבחירות לכנסת העשרים ואחת.

משפחתו ונעוריו

גנץ נולד וגדל במושב כפר אחים. אמו, מלכה וייס, ילידת מזקובצ'האזה (Mezőkovácsháza) במחוז בקש בדרום-מזרח הונגריה, ניצולת שואה ממחנה ברגן-בלזן, ואביו, נחום גנץ, יליד סובאטה (Sovataׂ) במחוז מורש בצפון־מערב רומניה[2]. סבו נרצח במחנה, לאחר שלא הצליח להדביק את הקצב[3]. הוריו עלו יחדיו ארצה באוניית המעפילים "חיים ארלוזורוב" וגורשו למחנות המעצר בקפריסין[4]. מאוחר יותר הגיעו לישראל והיו ממקימי המושב כפר אחים[5]. אביו שימש בין היתר, כסגן-מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית וכסגן מזכיר תנועת המושבים[6].

בני גנץ למד בנעוריו בבית הספר הממלכתי-דתי שפיר ובישיבת אור עציון במרכז שפירא ובהמשך, בפנימיית הכפר הירוק שברמת השרון.

שירות צבאי

בנובמבר 1977 התגייס גנץ לצה"ל, התנדב לצנחנים ושובץ בגדוד הנח"ל המוצנח[7]. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. גנץ לחם במבצע ליטני ובמבצע שלכת[8] ובהמשך יצא לקורס קציני חי"ר. עם סיום קורס הקצינים שימש כמדריך בבה"ד 1. בהמשך שימש כמפקד מחלקה בצנחנים בגדוד הנח"ל המוצנח. בשנת 1980, בתפקיד סגן מפקד פלוגה, השתתף במבצע "איש דמים"[9] – הפשיטה המוסקת הראשונה ללבנון[10]. בהמשך שימש כמפקד פלוגה. לאחר מכן יצא להשתלמות של הכוחות המיוחדים ("הכומתות הירוקות") של צבא היבשה האמריקאי. גנץ שב לישראל מארצות הברית חודשיים לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, והוצב לתפקיד במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי. נוכח המלחמה דרש גנץ להצטרף ללחימה בלבנון ולקבל פיקוד על פלוגה, עזב את הבסיס והצטרף לחטיבת הצנחנים שלחמה בלבנון. שם החליף את מפקד הפלוגה המסייעת שנפצע ולחם בראשה במערב ביירות[11], בשנת 1983 מונה למפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית (פלחה"ן) וכשסיים את תפקידו כיהן כסגן מפקד יחידת שלדג[12], ובהמשך כסגן מפקד גדוד 890.

בשנת 1987 מונה למפקד גדוד 890 ("אפעה") בחטיבת הצנחנים[13], והשתתף כמפקדו בארבע היתקלויות עם מחבלים בדרום לבנון[11]. שנים אחר כך עדיין החשיב גנץ את הפיקוד על הגדוד כשיא בקריירה הצבאית שלו[14]. בשנת 1989 מונה למפקד יחידת שלדג. במהלך כהונתו ביחידת שלדג, פיקד בין היתר על כוחות היחידה באבטחת "מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה לישראל[15]. בשנת 1992 מונה למפקד עוצבת חצי האש, חטיבת צנחנים במילואים[16]. ב-1994 מונה למפקד חטיבת יהודה באוגדת איו"ש. בשנת 1995 מונה למפקד חטיבת הצנחנים, והוביל אותה בפעילות המבצעית בלבנון, ובכלל זה במבצע מרכבות האלים[17]. לאחר מכן יצא ללימודים אקדמיים בארצות הברית. לאחר סיום לימודיו מונה באוקטובר 1998 למפקד עוצבת אתגראוגדת מילואים בפיקוד הצפון.

במאי 1999, בעקבות נפילת תא"ל ארז גרשטיין, מונה גנץ למפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), ושימש מפקדה האחרון של היחידה עד נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון במאי 2000. בספטמבר 2000 מונה למפקד אוגדת איו"ש, ושימש בתפקיד עד יולי 2001. בתקופת כהונתו פרצה האינתיפאדה השנייה, ובין השאר התרחשו אירועי קבר יוסף והלינץ' ברמאללה. פיקד על אוגדת יהודה ושומרון בזמן שמדחת יוסף נפצע בקבר יוסף בתחילת האינתיפאדה השנייה ונמנה עם מקבלי ההחלטה שלא לשלוח כוח צה"לי דקות לאחר פציעתו. ועדת חקירה של צה"ל שמונתה בעקבות האירוע בראשות אלוף יורם יאיר קבעה שצה"ל נהג כשורה בהתאם לנסיבות שהיו בשטח[18].

ביולי 2001 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד הגיס הצפוני. באפריל 2002 מונה למפקד פיקוד הצפון[19]. ב-8 בנובמבר 2005 מונה למפקד זרוע היבשה, ומילא תפקיד זה במהלך מלחמת לבנון השנייה[20]. גנץ סבר כבר בתחילת המלחמה כי יש לבצע מהלך קרקעי רחב היקף[21] ולגייס את כוחות המילואים כדי לשפר את מוכנות צה"ל למהלך שכזה[22]. כמו כן היה גנץ זה שהעלה את הרעיון לבצע פשיטה מצומצמת על בינת ג'בייל[23]. לאחר המלחמה היה גנץ אמון על יחידות זרוע היבשה[24]. בדצמבר 2007 מונה לנספח צה"ל בארצות הברית. באוקטובר 2009 מונה לסגן הרמטכ"ל[25].

ראש המטה הכללי

לקראת סיום כהונתו של הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, נמנה גנץ עם המועמדים להחליפו. בנובמבר 2010, עם ההחלטה של שר הביטחון אהוד ברק למנות את יואב גלנט לתפקיד, הודיע גנץ על פרישתו מצה"ל[26], אולם לאחר ביטול מינויו של גלנט לתפקיד, מונה לבסוף גנץ לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל בפברואר 2011.

ביוני 2011 מינה גנץ את האלוף ישי בר לעמוד בראש צוות לבחינת נוסח תפילת ה"יזכור" לחללי צה"ל, בעקבות הדים שעורר מכתב שפרסמה לשכת הרמטכ"ל שלא בידיעתו של גנץ לפיו יש לנקוט בנוסח הדתי של התפילה[27]. באוגוסט 2011 אימץ גנץ את המלצת הוועדה כי יש לשנות את פקודת המטכ"ל ולפתוח את נוסח התפילה בקריאה הממלכתית: "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו", כפי שהיה נהוג לפתוח טרם שונה הנוסח בשנות ה-70 על ידי הרב שלמה גורן ל"יזכור אלוהים"[28].

באוגוסט 2011 התמודד צה"ל עם מתקפת הטרור בדרום ישראל. ב-18 באוקטובר 2011 נמנה עם מקבלי פניו של החייל החטוף גלעד שליט לאחר יותר מחמש שנים בשבי החמאס.

בינואר 2012 התמודד גנץ עם הפולמוס בנושא יחסי דת ומדינה בצבא, כאשר 4 צוערים דתיים בבה"ד 1 סירבו לשמוע שירת נשים, ובסופו של דבר הודחו מהקורס. גנץ קבע שלמרות המקרה, שירת נשים בצה"ל תימשך.

בפברואר 2012 החל גנץ להתמודד עם קיצוץ בתקציב הביטחון, שלטענת גורמים בכירים בצה"ל יפגע קשות במוכנות צה"ל למלחמה. בין השאר הזהירו הבכירים מפגיעה באימונים, קיצוץ ברכישת תוצרת ישראלית, ובפרט הקפאת ההצטיידות במערכות כיפת ברזל וטנקי מרכבה, דבר שיפגע הן בצה"ל והן בתעשיות הישראליות המספקות מוצרים אלה. במהלך שנות כהונתו נסגרו מספר יחידות בהם אוגדה וחטיבות שריון במילואים, אגד ארטילרי, טייסות, צומצם מספר ספינות הטילים ופוטרו אלפי אנשי קבע[29]. בצבא הוקמה מפקדת העומק בראשות אלוף שי אביטל שהוחזר לשירות קבע, והוקמה אוגדה מרחבית ברמת הגולן, אוגדת הבשן, כאשר עוצבת געש הפכה לאוגדה רב זירתית, עוצבת עידן הפכה מאוגדה משוריינת לאוגדה קלה רב זירתית, כמו כן נקלטה מערכת כיפת ברזל והוקמו תשע סוללות מתוך עשר שהוחלט על הקמתן[30].

במרץ 2012, בעקבות חיסולו של זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ארגון הטרור ועדות ההתנגדות העממית, התרחשה הסלמת מרץ 2012, שבמהלכה שוגרו כ-200 רקטות על יישובי ישראל במשך כחמישה ימים, ובתקיפות חיל האוויר הישראלי נהרגו ברצועת עזה 22 מחבלים ו-4 אזרחים. גנץ ניהל את לחימת צה"ל באירוע זה[31]. בנובמבר באותה שנה, פיקד גנץ על כוחות צה"ל בלחימה במבצע עמוד ענן[32] נגד החמאס ברצועת עזה[33].

ב-12 בספטמבר 2013 הוארכה כהונתו של גנץ בשנה נוספת[34]. במרץ 2014 פיקד ממוצב הפיקוד העליון[35] על מבצע חשיפה מלאה, במהלכו השתלטו כוחות חיל הים הישראלי על ספינת הנשק "klos c" אשר הובילה משלוח אמצעי לחימה מאיראן לרצועת עזה[36]. בעת כהונתו בתפקיד העצים גנץ את מעורבות צה"ל במערכה בין המלחמות[37]. ביוני 2014, לאחר שצבא סוריה ירה טיל קורנט והרג נער ונפצעו מספר אזרחים ישראלים בקרבת גדר המערכת ברמת הגולן, ביצע צה"ל בפיקוד גנץ תקיפה אווירית וקרקעית בסוריה, שכתוצאה ממנה נהרגו כעשרה חיילים סורים[38]. ביוני 2014 ביצע צה"ל, תחת פיקודו, את מבצע שובו אחים לאיתור שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בידי מחבלים בקרבת חברון, במהלכו פגע צה"ל בתשתיות החמאס ביהודה ושומרון ועצר פעילי חמאס רבים[39].

מבצע צוק איתן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע צוק איתן

ביולי-אוגוסט 2014 פיקד גנץ על מבצע צוק איתן. מבצע זה, שנמשך כ-50 יום, היה המבצע הנרחב ביותר שנערך ברצועת עזה במאה ה-21. המבצע החל בתקיפות אוויריות מסיביות ובהמשכו כלל גם פעולה קרקעית שמטרתה העיקרית הייתה להשמיד את מנהרות הטרור ההתקפיות חודרות הגדר שחפר חמאס[40]. בנוסף התמודד צה"ל עם ירי מסיבי של רקטות על עוטף עזה, דרום ישראל ומרכזה[41], בעיקר באמצעות כיפת ברזל. במבצע נהרגו למעלה מ-2,000 פלסטינים, רובם מחבלים, ונגרם נזק כבד לתשתיות הטרור בעזה, ומנגד נהרגו 68 חיילי צה"ל ו-6 אזרחים. בשלוש השנים שלאחר המבצע פחת מאוד ירי הרקטות לעבר ישראל.

בעקבות המבצע, גנץ ספג ביקורת ממבקר המדינה על אי הצגה מספקת לקבינט של איום מנהרות התקיפה לפני המבצע[42].

ב-16 בפברואר 2015 סיים את תפקידו כרמטכ"ל והוחלף על ידי רא"ל גדי איזנקוט.

פעילות עסקית

בספטמבר 2015 מונה ליו"ר חברת ההיי-טק "המימד החמישי"[43], שנסגרה בדצמבר 2018[44]. בנובמבר 2015 מונה לדירקטור בחברת "אמות השקעות" ובאוקטובר 2017 מונה לדירקטור בחברת "אלרון". הוא נמנה עם המשקיעים בחברת ההזנק "פאוור מי טק", שפיתחה סוללת גיבוי לטלפון סלולרי[45].

פעילות ציבורית

גנץ בבית הנשיא בחלוקת אות הנשיא למתנדב, 2017

במאי 2016 מונה גנץ לתפקיד יו"ר יד דוד בן-גוריון. באפריל 2017 היה שותף יחד עם שי פירון, גבי אשכנזי ושלמה דוברת להקמת התנועה החברתית "פנימה" ששמה לה למטרה לפעול לחיזוק האחדות בחברה הישראלית. בשנת 2017 שימש יושב ראש הוועדה לבחירת אות הנשיא למתנדב.

באוקטובר 2018 סייע בגיבוש תוכנית מדינית חדשה של המכון למחקרי ביטחון לאומי[46] שעיקריה:

  • סימון גדר הביטחון כתוואי ההיפרדות, לצד המשך בנייה בגושי ההתנחלויות ובשכונות היהודיות בירושלים.
  • השארת בקעת הירדן בשליטה ביטחונית מלאה של ישראל והבטחת חופש הפעולה של צה"ל בשטחי יהודה ושומרון.
  • גיוס הקהילה הבינלואמית לחיזוק הכלכלה הפלסטינית.
  • השארת ירושלים ועזה לשלב הסופי. ההתמקדות לא מותנית בהסכמה פלסטינית, אם לא תהיה כזאת ישראל תתקדם בעצמה בגיבוי בינלאומי.

ב-27 בדצמבר 2018 הודיע על הקמת מפלגה חדשה, שיעמוד בראשה ושתתמודד בבחירות לכנסת העשרים ואחת – "חוסן לישראל". סמוך לתום מועד הגשת הרשימות, הודיע על איחוד עם מפלגתו של יאיר לפיד, "יש עתיד", וריצה משותפת לראשות הממשלה; לפי תנאי האיחוד, אם ינצחו גנץ יכהן ראשון ולאחר שנתיים יתפטר לטובת לפיד[47].

עמדותיו הפוליטיות

ב-14 בינואר 2019 אמר לפעילים שמחו מול ביתו נגד חוק הלאום כי יפעל לשינוי החוק. ממפלגתו נמסר כי מחוקקי חוק הלאום "ירו בגב של אחינו הדרוזים"[48].

ב-29 בינואר 2019 נתן הצגה מפורטת של עמדותיו בנאום השקת קמפיין הבחירות שלו[49][50].

השכלה וחיים פרטיים

גנץ הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. הוא בעל תואר שני נוסף בניהול משאבים לאומיים מאוניברסיטת הביטחון הלאומי של וושינגטון שבארצות הברית. ב-18 במאי 2015 העניקה אוניברסיטת בר-אילן לגנץ תואר דוקטור לשם כבוד[51].

בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל, בוגר קורס בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית בצפון קרוליינה (גנץ הוא אחד הקצינים היחידים בצה"ל שהשתתף בסדנת הישרדות של יחידת העילית האמריקאית הכומתות הירוקות)[52].

גנץ מתגורר בראש העין, נשוי לרויטל, מרפאה בעיסוק, אותה הכיר בעת ששירתה כמש"קית ת"ש בגדוד 890 תחת פיקודו[53] ואב לארבעה ילדים.

גנץ ידוע בחיבתו הרבה לספורט ולכדורגל בפרט, ואוהד את קבוצת הכדורגל הפועל פתח תקווה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ יובל קרני, גנץ בנאומו הראשון: "ראש ממשלה שמוגש נגדו אישום לא יכול לכהן", באתר ynet, 29 בינואר 2019
  2. ^ יואב זיתון, ניצלה בזכות אמו של גנץ: "חלמה על בן רמטכ"ל", באתר ynet, 3 באפריל 2013
  3. ^ ברית פרץ, גנץ במצעד החיים: כל ניצול וחייל הם חלק מהניצחון, באתר ynet, 8 באפריל 2013
  4. ^ אריה באביב: הרמטכ"ל בני גנץ, בערוץ היוטיוב של כאן חינוכית, ‏7 באוגוסט 2014
  5. ^ גנץ ונתניהו נפגשו והתחברו למקורות ולשורשים, באתר ערוץ 7, 14 בפברואר 2011
  6. ^ נחום גנץ, מן האזור אל הכפר, דבר, 1 ביולי 1968
  7. ^ מיטל סיני, בנימה אופטימית, במחנה, 9 בפברואר 2011
  8. ^ יוחאי עופר, "ההפגנות בעד החייל מחברון יכולות לגרום נזק", באתר nrg‏, 28.04.2016.
  9. ^ על מבצע "איש דמים" באתר חטיבת הצנחנים.(הקישור אינו פעיל, 6.1.2019)
  10. ^ ליאת שלזינגר, התחנות של בני, במחנה, 20 בינואר 2005
  11. ^ 11.0 11.1 אביחי בקר"אלוף עצבות", באתר הארץ, 26 באפריל 2002.
  12. ^ אריאלה רינגל-הופמן, גנץ מהצנחנים, ידיעות אחרונות המוסף לראש השנה, 13 בספטמבר 1996, עמוד 13
  13. ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 07 באוקטובר 2011.
  14. ^ אור בוטבול ונועה הורוויץ, שוט גנץ, כתבה על גנץ כמג"ד גדוד 890 של הצנחנים, במחנה, 9 בפברואר 2011.(הקישור אינו פעיל, 6.1.2019)
  15. ^ האלוף בני גנץ נפרד מיחידת שלדג, עליה פיקד בעבר, אתר צה"ל, 22 בנובמבר 2010.
  16. ^ רב-אלוף בני גנץ, ראש המטה הכללי קורות חייו באתר צה"ל.
  17. ^ חן קוטס בר, הצנחנים חוזרים לקרב הקשה בתולדות הסיירת, באתר nrg‏, 13 ביולי 2013.
  18. ^ ורד לוביץ', ועדת קבר יוסף: "דרך הפעולה הייתה סבירה", באתר ynet, 13 בנובמבר 2000.
  19. ^ מאת אורי אס, האלוף גנץ החליף את אשכנזי בפיקוד צפון, באתר הארץ, 19 באפריל 2002.
  20. ^ שמואל רוזנר, וושינגטון‏, האלוף גנץ: תוכנית המלחמה לא מומשה בגלל שיקולים פוליטיים, באתר וואלה! NEWS‏, 16 באוגוסט 2006.
  21. ^ אמיר בוחבוט, האלוף בני גנץ: האיש שכמעט היה שם, באתר nrg‏, 27 באוגוסט 2010.
  22. ^ עמוס הראלהאלוף גנץ: "אני מרוצה מיכולת ישראל כלפי איראן; אנחנו נמצאים במקום טוב - ונהיה במקום טוב יותר", באתר הארץ, 31 בדצמבר 2010.
  23. ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 178
  24. ^ בני גנץ, מדברי הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ בערב השקת הספר, מתוך הכתבה "השקת הספר "הסדיר יבלום?", אתר "עמותת יד לשריון".(הקישור אינו פעיל, 6.1.2019)
  25. ^ האלוף בני גנץ מונה לסגן הרמטכ"ל, אתר צה"ל, 1 באוקטובר 2009.
  26. ^ אנשיל פפרמאוכזב קמעה, סגן הרמטכ"ל, אלוף בני גנץ, משתחרר מהצבא, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010.
  27. ^ עמוס הראלהאלוף ישי בר יעמוד בראש הצוות לבחינת תפילת יזכור, באתר הארץ, 24 ביוני 2011.
  28. ^ מערכת אתר צה"ל, ‏הרמטכ"ל קבע: נוסח ה"יזכור" יהיה "יזכור עם ישראל", באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 4 באוגוסט 2011.
  29. ^ יוסי יהושוע, "ידיעות אחרונות", 400 אנשי קבע פוטרו תוך חודש: "זו בגידה", באתר ynet, 15 בינואר 2014
  30. ^ יובל אזולאי, ‏עלות מערכת "כיפת ברזל": מעל 4.5 מיליארד שקל, באתר גלובס, 13 ביולי 2014
  31. ^ פלורית שויחט, ‏הרמטכ"ל: שקט יענה בשקט, אש תענה באש, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 13 במרץ 2012.
  32. ^ עמוס הראל, אבי יששכרוף, האם הפתרון יבוא מקהיר?, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2012.
  33. ^ אמיר בוחבוט וניר יהב‏, גנץ: "להמשיך ולתקוף בכל הכוח, להגביר את הקצב", באתר וואלה! NEWS‏, 17 בנובמבר 2012.
  34. ^ מערכת אתר צה"ל, ‏ראש הממשלה החליט להאריך בשנה את כהונת הרמטכ"ל גנץ, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 12 בספטמבר 2013.
  35. ^ יואב זיתון, פשיטה בלב ים: השייטת השתלטה על ספינת נשק מאיראן, באתר ynet, 5 במרץ 2014.
  36. ^ גילי כהןצה"ל השתלט על אונייה באזור סודאן שהובילה משלוח טילים לעזה, באתר הארץ, 5 במרץ 2014.
  37. ^ יואב לימור, ‏השנה הרביעית של בני גנץ, באתר ישראל היום, 14 בפברואר 2014.
  38. ^ מערכת אתר צה"ל, ‏צה"ל תקף תשעה יעדים של צבא סוריה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 23 ביוני 2014.
  39. ^ עמוס הראלפרשנות || מבצע "שובו אחים": הצבא מוריד את רף הציפיות של הציבור, באתר הארץ, 25 ביוני 2014.
  40. ^ אמיר בוחבוט, אבי יששכרוף, ואמיר תיבון‏, משדר מיוחד | פעולה קרקעית: חילופי אש בכל רחבי הרצועה, באתר וואלה! NEWS‏, 18 ביולי 2014
  41. ^ הרמטכ"ל: "חמאס עשה טעות אסטרטגית- נגבה את המחיר", באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 9 ביולי 2014.
  42. ^ יוסף חיים שפירא, תהליכי קבלת החלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה לפני מבצע "צוק איתן" ובתחילתו, ‏28 בפברואר 2017
  43. ^ שירות גלובס, ‏מצה"ל להיי-טק: בני גנץ מונה ליו"ר חברת המימד החמישי, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2015
  44. ^ טל שחף, ‏נסגרה חברת הסייבר המימד החמישי, שבראשה עומד בני גנץ, באתר גלובס, 15 בדצמבר 2018
  45. ^ טל שניידר, חן מענית, ‏העסקים של בני גנץ נחשפים: רץ לראשות הממשלה, אבל לא ממהר לוותר על הביזנס, באתר גלובס, 10 בפברואר 2019
  46. ^ "החדשות - פרסום ראשון: יוזמה מדינית בשותפות גנץ ואשכנזי". mako. 6 באוקטובר 2018. בדיקה אחרונה ב-16 באוקטובר 2018. 
  47. ^ טל שלו ויקי אדמקר‏, גנץ ולפיד הודיעו: רצים יחד בבחירות; רוטציה בראשות הממשלה, באתר וואלה! NEWS‏, 21 בפברואר 2019
  48. ^ מורן אזולאי, מתקפה בליכוד: "עדיף לשתוק". מפלגת גנץ: "הם ירו בגב אחינו הדרוזים", באתר ynet, 14 בינואר 2019
  49. ^ יובל קרני, גנץ בנאומו הראשון: "ראש ממשלה שמוגש נגדו אישום לא יכול לכהן", באתר ynet, 29 בינואר 2019.
    הנאום המלא של בני גנץ מכנס חוסן לישראל ינואר 2019, באתר רוטר.נט
  50. ^ ראו פירוט בערך "חוסן לישראל"
  51. ^ התואר באתר האוניברסיטה
  52. ^ יגאל מוסקו, "עשו ממנו רמבו", מוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, 1 באפריל 2005.
  53. ^ אמירה לם, אשת חיל, באתר ynet, 21 במרץ 2012