בחזרה לבריידסהד
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אוולין וו  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| מקום התרחשות |
אוניברסיטת אוקספורד |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Chapman & Hall |
| תאריך הוצאה |
1945 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת דומינו |
| תרגום | נטליה ויזלטיר |
| סדרה | |
| ספר קודם |
Put Out More Flags |
| הספר הבא |
Scott-King's Modern Europe |
  | |
בחזרה לבּרָיידסְהֵד: חמדת ימים (באנגלית: Brideshead Revisited: The Sacred & Profane Memories of Captain Charles Ryder; "ברייסהד מבוקרת בשנית: זכרונותיו המקודשים והחילוניים של סרן צ'ארלס רָיידֶר") הוא רומן מאת אוולין וו שיצא לאור ב-1945. העלילה נסובה אודות יחסי הגיבור, צ'ארלס ריידר, עם האח והאחות סֵבָּסטִיאַן וג'וּליָה פלַייט, בני משפחת אצולה קתולית, ועוסקת בנושאים כמו האמונה הקתולית, הומוסקסואליות ושקיעת האצולה. הספר נחשב אולי ליצירתו הגדולה ביותר של וו, הוא הפופולרי והנמכר מבין כתביו וזכה למספר עיבודים.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השנה היא 1944. צ'ארלס ריידר הוא קצין זמני בדרגת סרן, כבן ארבעים וללא משפחה. גדודו עוזב לבסיס חדש בבית-אחוזה חרב, שהופקע לצורכי הצבא, טירת בריידסהד. ריידר מזהה את המקום, ונאחז בשרעפי זכרונותיו.
עשרים שנה קודם לכן, ריידר היה סטודנט להיסטוריה באוניברסיטת אוקספורד. הוא פוגש בסטודנט אחר בשם סבסטיאן פלַייט, בנו הצעיר של המרקיז ממָרצ'מֶיין, מוקסם ממנו ומתרועע עמו ועם חבורתו הפרועה, ובכלל זה אנתוני בלנש ההומוסקסואל המוחצן. סבסטיאן מביא את צ'ארלס לאחוזת משפחתו, בריידסהד. האם, הגבירה תרזה, היא קתולית אדוקה ממשפחה מיוחסת. בעלה, לורד אלכס, המיר את דתו מאנגליקניות למענה, אך עזב אותה ואת הכנסייה וחי בוונציה עם פילגשו. בהתאם לצו אמונתה, היא סירבה להתגרש ממנו. הגבירה מרצ'מיין מחבבת את ריידר האגנוסטי, אף שהוא חושב את הנצרות לאמונה תפלה.
סבסטיאן שוקע לתוך אלכוהוליזם וכושל בלימודיו. כשהמרקיזה מגלה שריידר נתן לו כסף לרכישת יין ושכר, היא מגרשת אותו מבריידסהד. שנים לאחר מכן, היא גוססת וקוראת לו שוב, כדי שימצא את סבסטיאן האבוד. ריידר מוצא את חברו במנזר במרוקו, שם הוא מתגורר עם ידיד גרמני בשם קורט וסובל ממחלה קשה.
צ'ארלס נעשה לצייר מצליח. בשוטו באניה עם אשתו ואם שני ילדיו, הוא פוגש בג'וליה, אחותו הנשואה של סבסטיאן. ריידר וג'וליה פוצחים בקשר אהבים, שמתגלה על ידי אשתו של ריידר, ומתכננים להתגרש מבני זוגם. כשאחיה הבכור והמוסרני של ג'וליה מתעמת עמה, היא נזכרת בדת הקתולית שהדחיקה, אף שריידר מנסה לנחמה באמרו שאין אלו אלא רגשות הבל. אז שב לורד אלכס הזקן והגוסס לבריידסהד. ג'וליה מתעקשת להביא כומר אל השכיב מרע, חרף מחאותיו של ריידר, המזכיר לה שאביה כפר בדת. הכומר מבקש מהמרקיז הכמעט וחסר הכרה אות לכך שהוא מתחרט על מעשיו, בטרם יוכל למחול לו. לתדהמתם, הלה מתווה את סימן הצלב. צ'ארלס, לראשונה, כורע על ברכיו ומתפלל; ג'וליה מחליטה שאין היא יכולה להתגרש בניגוד למצוות הכנסייה ולחיות עמו בחטא, והוא מסכים.
הנרטיב שב אל 1944. ריידר מתפלל בבית-התפילה הזנוח של הכנסייה החרבה, וחושב כי על אף גילו, עריריותו וחוסר התכלית בחייו, ישנה תקווה.
מוטיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"בחזרה לבריידסהד" שיקף רבים מהנושאים שהעסיקו את המחבר, אוולין וו, ודמותו של ריידר מקבילה לאישיותו בנקודות רבות. הוא היה בן 40, גרוש ואחוז נוסטלגיה לימיו באוניברסיטה כשכתב את הנובלה; הוא המיר את דתו לקתולית ב-1930, מאורע שעורר סערה זוטא בשעותיו; הוא בילה את שנות נעוריו באוקספורד בקרב סטודנטים שרבים מהם היו הומוסקסואלים (אך בניגוד לגיבורו ריידר, ניהל מספר מערכות יחסים הומוסקסואליות שם); והוא שירת כקצין זמני בצבא בעת המלחמה, ולא היה פופולרי בקרב חייליו.
הפיכתו של צ'ארלס ריידר מאגנוסטיקן לקתולי, קו העלילה העיקרי של הספר, זכתה לתשומת לב יתרה מן הכותב, שעמל כך שתהיה אמינה ותנבע מהתפתחותה הפסיכולוגית של הדמות. וו הדגיש באוזני ידידים ומבקרי ספרות כי המוטיב העיקרי של הנובלה הוא פועלו של החסד האלוהי בעולם אלילי וחומרני, על אף מאמציהם של בני-האדם להתנער מקריאת הבורא, וכתב זאת בהרחבה בהקדמה שצורפה למהדורת 1960. הוא חשש תמיד מכך שהמסר התאולוגי יוחמץ על ידי הקוראים. מספר מבקרים מצאו הד חזק לו"וידויים" של סט. אוגוסטינוס בעלילה.[1] הדמויות השונות סובלות בשל פגמיהן המוסריים וחולשתן, הנובעים מכך שהפנו גבם לאלוהים, ואלו מביאים אותן להתמסר לתשוקותיהן (בעיקר מערכות יחסים אסורות) במקום לציית לחובתן. תקנתן באה בכך שהן משלימות עם האל.[2]
מוטיב אחר הוא התדרדרותם של האצולה ובעלי-הקרקעות הגדולים באנגליה סביב מלחמת העולם השנייה: ספרו של וו נמנה בין הקלאסיקות הגדולות המציגות את התמה הזאת, יחד עם "שארית היום" ועוד. וו, שהיה שמרן ובעל נטייה אריסטוקרטית, ראה את המעמד הגבוה כמגלם מסורות נאצלות ורוח לאומית קמאית – רוח אותה ייחס גם לכנסייה הקתולית, כאחרים בני זמנו, בהיותה מייצגת דת עתיקה וטרום-מודרנית – וביכה את הסתלקותו ההדרגתית מעל הבימה. אל האנינות והעומק האישיותי של בני משפחת פליית הנגיד וו במפורש את הטיפוסים הקפיטליסטיים-בורגניים המופיעים בספרו: בין אם רקס מוטראם האמיד, הפרקטי והרכושני שג'וליה נישאת לו בראשונה, או הקצין הצעיר הופר. ריידר מתואר כחובב אמנות קלאסית המתעב יצירות מודרניות; סוף הספר, בו תופסים החיילים הפשוטים את האחוזה המפוארת והחרבה בלי שהם מבינים את יופיין של יצירות האמנות והאדריכלות, הוא מטאפורה חזקה לגעגוע לעבר העומד בלב הספר.[3]
נוסטלגיה אחרת, שכמה מבקרים ראו בה את סיבת הצלחתה של "בריידסהד", היא זו שחווה ריידר אל השנים חסרות הדאגה שבילה באוקספורד, ובמשתמע אל נעוריו בכלל. אף שפרק זה איננו תופס מקום רב בספר, וחוסר יכולתן של דמויות כמו סבסטיאן ולורד אלכס להתבגר זוכה לגינוי, המרירות על ההזדקנות בד בבד עם תיאור אידילי של הרפתקאות הנעורים הם תמה בעלת משקל ניכר.[4]
לבסוף, נושא שזכה לתשומת לב רבה מהמבקרים הוא ייצוגיה של ההומוסקסואליות בספר. אף כי סבסטיאן איננו מזוהה כך במוצהר, הרמזים לכך – הירתעותו מנשים, שנאה עצמית וכדומה – בולטים. שאלת מיניותו של ריידר, ובהשלכה מכך טיב היחסים (ההומוארוטיים בעליל) בינו לסבסטיאן, נותרה פתוחה: וו לא דן בכך, וחוקרי ספרות העלו השערות מהשערות שונות. דמותו של ריידר הוסברה חליפות כהטרוסקסואל, שסבסטיאן נמשך אליו אך הבין כי אין לאהבתם היתכנות; כמצוי בשלב של סקרנות והתנסות בתור סטודנט, שכלל פרק לא-מחייב עם חברו, שאותו הניח מאחריו ופנה ליחסים עם נשים; ואף כהומוסקסואל מודחק. הנובלה כוללת גם דמויות חד-מיניות מוצהרות, בייחוד אנטוני בלאנש, התואם את הסטריאוטיפים השליליים שיוחסו ללהט"בים באותה התקופה.[5]
קבלת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
"בחזרה לבריידסהד", שפורסם ב-28 בפברואר 1945, זכה לביקורות מעורבות בתחילה. וו סבר במשך מספר שנים כי הנובלה היא המגנום אופוס שלו, אך בהמשך הלכה דעתו והצטננה, והוא החל להתייחס לעבודה בטונים שליליים יותר, תוך שהוא סולד מהשפה הפרחונית והנוסטלגיה המתקתקה שייחס לכתיבתו בשנים עברו. ב-1960 הוציא לאור מהדורה מתוקנת, בה השמיט קטעים רבים, ערך אחרים והוסיף הקדמה אפולוגטית.[4] ב-2005 נבחר הספר על ידי כתב-העת "טיים" לאחד מ-100 החשובים בשפה האנגלית מאז 1923,[6] וב-2009 הגדיר אותו "ניוזוויק" כאחד ממאה הטובים ביותר בספרות העולמית.[7]
מבחינה מסחרית, הרומן היה הצלחה אדירה. עם יציאתו לאור, מכר 750,000 עותקים בארצות-הברית לבדה והכניס לאוולין וו הון גדול. הוצאות הספרים מעולם לא חדלו מלהדפיסו. עוד ב-1947 הציעו אולפני מטרו גולדווין מאייר 140,000 דולר, סכום גדול מאוד אז, עבור זכויות ההסרטה, וב-1950 ניסה דייוויד או. סלזניק להזמין את גרהם גרין לכתוב תסריט בהתבסס על הרומן.[4] ב-1981 הפיקה ITV מיני-סדרה בת אחד-עשר פרקים שעובדה מן הספר, בכיכובו של ג'רמי איירונס, שזכתה לנתוני צפייה גבוהים: חמישה מיליון איש צפו בה בארצות הברית מדי שבוע.[8] ב-2008 יצא לאקרנים הסרט "בחזרה לבריידסהד", בכיכובם של מת'יו גוד ואמה תומפסון. נכון ל-2023, ה-BBC ו-HBO מתכננים סדרה נוספת, בכיכובם של רייף פיינס וקייט בלאנשט.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בחזרה לבריידסהד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Mary R. Reichardt, Exploring Catholic Literature: A Companion and Resource Guide. Rowman & Littlefield, 2003. עמ' 130-142.
- ^ Ronald R. Gray, Evelyn Waugh's Brideshead Revisited: A Reader's Companion. McFarland, 2023. עמ' 94–95. להלן גריי.
- ^ Adam Parkes, Modernism and the Aristocracy: Monsters of English Privilege. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2023. עמ' 109–116, 175-179.
- ^ 1 2 3 גריי, עמ' 1-9.
- ^ לסיכום עם מקורות רבים, ראו: Lenka Sovíková, The Motif of Homosexuality in Evelyn Waugh’s Brideshead Revisited. עבודת תזה, המחלקה לספרות אנגלית באוניברסיטת אולומוץ, 2014.
- ^ All-Time 100 Novels
- ^ Newsweek 100 (2009).
- ^ British Invasion: When 'Brideshead Revisited' Was Declared the 'Best Series Ever Seen on American TV'
| בקרת זהויות |
|
|---|