בירקירקארה
| |||
 | |||
| מראה כללי | |||
| מדינה |
 מלטה | ||
|---|---|---|---|
| שטח | 2.70 קמ"ר | ||
| גובה | 40 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במועצה מקומית | 24,356 (ינואר 2019) | ||
| קואורדינטות | 35°53′48″N 14°27′45″E / 35.89667°N 14.46250°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| www.birkirkaraonline.com | |||
בירקירקארה (במלטית: Birkirkara) היא העיר הגדולה ביותר במלטה מבחינת מספר תושביה, ובשנת 2014 התגוררו בה 22,247 נפש. היא שוכנת בעמק קטן במרכזו של האי מלטה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסמוך לעיר התגלו מספר שרידים פרהיסטוריים, בהם חריצים במסלע המובילים לראש גבעה, והמיוחסים, לעיתים, לגלגליהן של מרכבות או למזחלות להובלת מטען; לדוגמה מיסרח אר איל-קביר. מספר קברים בעיר מיוחסים לפיניקים, ובשעת גילויים נמצאו בחלק מהם כלי חרס, כמו צלחות, כדים ומנורות. הרומאים אשר כבשו את מלטה במלחמה הפונית השנייה הותירו בשטחה של העיר באר מים וקבר בודד.
העיר עצמה נזכרה לראשונה במסמך כנסייתי משנת 1436 שציין כי שמשה כרובע כנסייתי זמן מה לפני שנת 1402, וכי בעת כתיבת המסמך, הייתה אחד היישובים הגדולים באיים, ובה כ-500 תושבים. עיקר עיסוקם של תושבי העיר היה בחקלאות, אך ייתכן שעסקו גם בטווית כותנה ובייצור כלי חרס וסלים. סמוך לאמצע המאה ה-16 מנתה אוכלוסיית העיר כ-4,000 איש, אך היא חרבה בהתקפה עות'מאנית ב-1551. בעת המצור הגדול על מלטה ב-1565 מצאו תושבי העיר מקלט במבצר סנט אלמו (כיום בבירה ולטה) ובמבצר סנט אנג'לו שבבירגו והשתתפו בהגנתם. החל בסוף המאה ה-16 החלו שטחה של העיר ואוכלוסייתה להצטמצם וכפרים שהשתייכו לה הפכו לרבעים עצמאיים. תהליך זה הואץ במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20, עת נותקו מבירקירקארה שישה כפרים שהפכו לערים עצמאיות חדשות, וכפר נוסף שצורף לעיר אחרת. בתחילת המאה ה-17 הוקמה במלטה אמת מים אשר הובילה מים מדרום-מערבו של האי עד לבירה ולטה, וזו חצתה גם את בירקירקארה. עוד הוקמה בעיר אותה עת כנסיית רובע שהוקדשה לחג עליית מרים, אך היא הוחלפה בבזיליקת הלנה הקדושה המוקדשת להלנה הקדושה, ואשר בנייתה החלה ב-1727.
מסילת הרכבת היחידה במלטה, אשר נסללה על ידי הבריטים ב-1883 ופעלה עד 1931, חצתה את העיר, ותחנת רכבת פעלה בה. מבנה תחנת הרכבת שוחזר בשנת 1970 והוא משמש כיום כגן ציבורי ובו ניצב אחד הקרונות המקוריים של הרכבת הישנה. בתחילת המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית העיר כ-8,000 תושבים, והיא הלכה ואיבדה את אופייה הכפרי, תוך שהיא הופכת לרובע מגורים. במלחמת העולם השנייה הופקדו יצירות אמנות שונות בבזיליקת הלנה הקדושה ובמבנים אחרים ברחבי העיר, אולם גם בירקירקארה ספגה הפצצות אוויריות מצד מטוסי מדינות הציר, והפצצה קשה במיוחד ארעה בה ב-30 ביולי 1942. לאחר המלחמה הוקמו בעיר בית חולים ומחנה פליטים אשר שימש כמחסה לתושבי האי אשר איבדו את ביתם, רובם מהערים אשר סביב הנמל הגדול - ולטה, פלוריאנה, בירגו וסנגלאה ואחרות. באותה עת התגוררו בעיר כ-40,000 איש. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוקמו בעיר ובקרבתה שני אזורי תעשייה.
כנסיות הרובע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בזיליקת הלנה הקדושה - הקדושה המגנה של בירקירקארה היא הלנה הקדושה וכנסיית העיר המרכזית בה, שלה מעמד של בזיליקה, קרויה על שמה. בנייתה החלה בשנת 1727 בסגנון הבארוק. ביום חגה של הקדושה החל ביום ראשון, ה-18 באוגוסט, או ביום ראשון שלאחריו אם הוא חל ביום אחר, נחגג בפסטה כמקובל במלטה. סיסמתה של העיר "In hoc signo vinces" (בלטינית "בסימן זה תנצח") נשמעה לפי המסורת באוזניו של הקיסר קונסטנטינוס, ערב הקרב על הגשר המילוויאני נגד מקסנטיוס, שהתרחש ב-28 באוקטובר 312. קונסטנטינוס הוא בנה של הלנה הקדושה.
- לצידה של הבזיליקה משמשת גם כנסיית יוסף הקדוש הפועל ככנסיית רובע. בנייתה החלה ב-1965 ונמשכה שנתיים, וב-1973 זכתה למעמד של כנסיית רובע.
- כנסיית הרובע הישנה שהוקדשה לחג עליית מרים מוכרת כיום בכינוי "הכנסייה הישנה" (Il-Knisja l-Qadima). היא נבנתה החל בשנת 1617 בסגנון הרנסאנס ובנייתה נשלמה רק ב-1716. לפי סברה מקומית היא הוזנחה במתכוון, על מנת להצדיק את הקמתה של כנסיית רובע חדשה, אך נראה שסברה זו אינה נכונה, ומצבה של הכנסייה התדרדר רק לאחר השלמתה של הכנסייה החדשה. הכנסייה נזנחה, כל שניתן היה לעשות בו שימוש, נלקח ממנה והועבר לכנסייה החדשה, וכיפתה התמוטטה בשנת 1865 בעקבות רעידת אדמה. באמצע המאה ה-20 היא שופצה ונפתחה מחדש ב-1972. ב-2005 הוענק לה מעמד של כנסיית רובע שלישית בעיר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בירקירקארה- אתר המוקדש לעיר
- החברה לתולדות בירקירקארה
- אתרי העיר
