בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי
בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי[2] הייתה ספרייה שפעלה במשך כשנתיים בירושלים. הספרייה הוקמה ב-1875 על ידי אנשי "חברת תפארת ירושלים" המשכילית, ונסגרה בעקבות התנגדותם העזה של אנשי היישוב הישן השמרנים.
הספרייה נוסדה בי"ד בטבת תרל"ה (1875)[3] על ידי "חברת תפארת ירושלים", ששמה לה למטרה להפיץ תרבות והשכלה בקרב היישוב היהודי בירושלים. את ההשראה להקמת הספרייה ציינו המקימים בקריאתו של הרב יהושע העשיל לוין, שקרא 3 שנים קודם לכן לפתיחת ספרייה לאומית לעם היהודי בירושלים.[4] כמו כן ציינו המקימים את תמיכתו של הרב הראשי לארץ ישראל, אברהם אשכנזי, שהתפרסמה בעקבות הקריאה הנ"ל.[1]
ספרייה זו הייתה רשמית "ספריית חברים" אך שימשה בפועל מעין ספרייה ציבורית. והיא עסקה גם בפעולות תרבות, כך הוטל על חבריה למשל להתכנס כל יום לשיעור לימוד בתלמוד, תנ"ך ודקדוק בבית הספרייה. עדכונים בנוגע לספרייה התפרסמו בקביעות בעיתון החבצלת, אשר עורכו ישראל דוב פרומקין היה בין מקימיה.[5] בעיתון זה פורסמה בט"ז בשבט ה'תרל"ה קריאה אל "גדולי וגאוני ישראל, רבניהם חכמיהם וסופריהם" לשלוח את ספריהם לספריה, וכן בקשה ממוציאי כתבי העת שישלחו עותק. במסגרת קריאה זו נמסר כי מספר הספרים בשלב זה הוא 468.
הספרייה הנציחה את שמו של סר משה מונטיפיורי כאות כבוד לתמיכתו ביישוב היהודי בירושלים, מתוך תקווה שהוא יתמוך בה כלכלית בעתיד. ואכן בעיתון "הצפירה" מתאריך 19 בפברואר 1875 מודיע העורך כי מונטיפיורי תרם סך של 5 לירות שטרלינג עבור הספרייה. כמו כן מודיע העורך כי בתיאום עם אליעזר הלוי, נאמן ביתו של מונטיפיורי, הוחלט להנציח את אשתו המנוחה, יהודית, ובעקבות כך שונה שם הספרייה ל"בית אוסף ספרים אשר למשה ויהודית מונטיפיורי".[6]
הספרייה, שהחזיקה לא רק ספרות תורנית אלא גם ספרות לא תורנית, כמו את ספרי יוסף בן מתתיהו וספרי הרמח"ל, שהיו שנויים-במחלוקת בקרב בני היישוב הישן, וייתכן שאף ספרות קראית (לפי טענת אנשי היישוב היישן – אולם הדבר הוכחש על ידי מייסדי הספרייה), היוותה סלע-מחלוקת עז בפולמוס ההשכלה שנסוב בקהיליית היישוב הישן בירושלים[6][7]. במסגרת מחלוקת זו, תקפו אנשי היישוב הישן את הספרייה כמקום שמחזיק ספרי כפירה, וכי היא משמשת כ"בית מדרש לרבנים"[דרוש מקור]. בעקבות ההתנגדות הכריזו רבני ירושלים ובראשם רבי שמואל סלנט, כי חל איסור לפקוד את בית הספרים שמהווה "מצודה פרושה ללכוד לבות נערי בני ישראל... ולכפור בדברי חז"ל". בית הדין של הפרושים הפך את ההכרזה לפסק הלכה מחייב, וגם הרב אשכנזי שתמך במוסד בתחילה, פקסם תמיכה בו.
סיבה נוספת להתנגדות היישוב היישן, היא טענתם שמשיכת תרומות לספרייה, ובכלל זה תרומות ממונטיפיורי, תפגע באיסוף הכספים לקיום תושביה העניים של ירושלים. וכאשר נודע כי מונטיפיורי תרם 5 לירות שטרלינג עבור הספרייה, קיבלה ההתנגדות אופי מוחשי עוד יותר. בי"ג באדר תרל"ה שלח מונטיפיורי למייסדי הספרייה כי יסירו את שמו מבית אוסף הספרים אם אינם מוכנים לקבל על עצמם את הוראות הרבנים ופיקוחם[8], ומאז נקרא בית הספרים רק בשם הסתמי "בית אוסף הספרים".
את דבר החרם על הספרייה תיאר סר סמואל מונטגיו באמצע שנת 1875 בפני ועד שלוחי הקהילות בלונדון, במסגרת סקירתו את היישוב היהודי בירושלים, והוא מספר כי הקנאים גרמו לסגירת הספרייה,[9] אולם בפועל הספרייה המשיכה לפעול בשלב זה.[10] סקירות על בית הספרים ועל ספרים חדשים שנוספו הופיעו באופן קבוע בכתב העת "החבצלת" עד לאמצע שנת 1876.
הספרייה סגרה את שעריה כעבור פחות משנתיים מהיווסדה, עקב התנגדות היישוב הישן ומפאת חוסר תקציב.[11]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דב שידורסקי, ספרי "בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי" ופרשת האיסורים, עלי ספר ט, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1981, עמ' 140–159 (מידע בקטלוג רמב"י), JSTOR 24164326
- 'חדירת ההשכלה לקהילה היהודית והתפתות חיי התרבות בה; הקדמה: ספריות עבריות', בתוך: יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמ' 572, באתר "כותר", ובהערות 3–4.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי: הנוסד מאת החברה "תפארת ירושלים", חבצלת, שנה חמישית, גיליון 12, 1 בינואר 1875 (הודעה על פתיחת הספרייה).
- ^ לא לבלבל עם ספרייתו הפרטית של מונטיפיורי שנמסרה ל-Jews' College (כיום בית הספר ללימודי יהדות של לונדון) בלונדון ולימים נמכרה והתפזרה.
- ^ ההחלטה על יסוד הספרייה נעשתה בא' טבת, ואילו הספרייה פתחה את שעריה לאחר שבועיים
- ^ יהושע העשיל לעווין [לוין] מווילנא, בוולאזין, קול קורא!, חבצלת, 26 בינואר 1872.
- ^ בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי: הנוסד מאת החברה "תפארת ירושלים", חבצלת, שנה חמישית, גיליון 13, 8 בינואר 1875 (הודעה על תרומה של מאה ספרים, וקריאה לרבנים לתמוך בכינוס ספרים עבור הספרייה); בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי: הנוסד מאת החברה "תפארת ירושלים": מספר הספרים אשר הובאו עד הנה אל הבית הזה עולה עתה לסף 486, חבצלת, גיליון 15, 22 בינואר 1875; היענות לבקשת החבצלת לתמוך בספרייה, הצפירה, 27 בינואר 1875; בית אוסף ספרים אשר למשה ויהודית מונטיפיורי: הנוסד מאת החברה "תפארת ירושלים", חבצלת, גיליון 22, 19 במרץ 1875.
- ^ 1 2 בית אוסף ספרים אשר למשה ויהודית מונטיפיורי: הנוסד מאת החברה "תפארת ירושלים", חבצלת, שנה חמישית, גיליון 18, 19 בפברואר 1875.
- ^ בית אוסף ספרים אשר למשה ויהודית מונטיפיורי: הנוסד מאת החברה "תפארת ירושלים", חבצלת, 12 במרץ 1875.
- ^ משה מונטיפיורי, בית אוסף הספרים: הנוסד מאת החברה "תפארת ירושלים", חבצלת, 7 במאי 1875.
- ^ להרמת קרן ירושלם ותושביה, חבצלת, 6 באוגוסט 1875.
- ^ עורכי החבצלת בהערתם לדברי סר מנטגו מציינים כי הספרייה פעילה, ולא סגורה כנאמר על ידו.
- ^ דב שידורסקי, 'ספרי "בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי" ופרשת האיסורים", עלי ספר ט (1981), 140–159; דב שידורסקי, ספרייה וספר בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות’מאנית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ן 1990, עמ' 113–127.