בית מדרש פלורליסטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בית מדרש פלורליסטי הוא מונח המתאר מוסד או קבוצה אשר עוסקים בלימוד מקורות טקסטואליים יהודיים וישראליים מתוך גישה המעודדת את השמעת הקולות השונים והעמדות השונות בקרב הלומדים ביחס לנושא ולמקורות הנלמדים. בתי המדרש הראשונים בישראל הוקמו בסוף שנות השמונים של המאה העשרים, שם עוצבו אופני הלימוד האופייניים. החל מאמצע שנות התשעים צברה שיטת לימוד זו תאוצה והיא מתקיימת בעשרות ארגונים וקבוצות עצמאיות בישראל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 הוקמו שני בתי המדרש הפלורליסטיים הראשונים במרחב החילוני. המדרשה באורנים של התנועה הקיבוצית הוקמה על ידי שמונה בוגרים של סמינר אפעל, סמינר להכשרת מנחים בתחומי היהדות והזהות היהודית והמלי"ץ. בירושלים הוקם בית המדרש אלול בית מדרש המשותף לדתיים וחילוניים, על ידי רות קלדרון ומוטי בר-אור.[1]

במקביל באותה השנה הוקם גם מרכז יעקב הרצוג מרכז ללימודי יהדות בגישה פלורליסטית של תנועת הקיבוץ הדתי.[2]

בתי המדרש נתנו מענה לשני צרכים מרכזיים. הצורך הראשון הנו הצורך בבירור הזהות היהודית החילונית. הוא מבטא מפנה מהגישה החילונית -אוניברסלית וחזרה אל גיבושה ויצירתה של זהות חילונית - יהודית.[1] הצורך השני נוגע למתח הגדול בין דתיים לחילוניים, ולעלייה ברטוריקה על רקע מתח זה החל מסוף שנות השבעים ובמהלך שנות השמונים של המאה העשרים, מתח שהוביל לרצון ליצור דיאלוג, לייצר קרקע של זהות משותפת סביבה ניתן להתדיין ולהביע את נקודות המחלוקת.[2]

במחצית שנות התשעים, הסתמנה הפריצה של בתי המדרש הפלורליסטיים אל קהלים רחבים יותר של לומדים. הקטליזטור המרכזי לכך היה רצח יצחק רבין. בעקבות המשבר העמוק בחברה הישראלית שבאה בעקבות הרצח, הלכה והתגבשה האמונה בקרב קבוצות חילוניות ודתיות כאחד כי את המענה לשסע האידאולוגי הגדול אשר נפער יש למצוא במקורות היהודיים המשותפים. כמו כן המשבר העמיק את הצורך של הזהות החילונית - ציונית ב"בדק בית" בעקבות הביקורת שנמתחה מצד חוגים דתיים על כך שהם מאבדים את ערכיהם ונשאבים לתרבות חומרית חסרת שורשים. לצד תהליכים מקומיים אלה ניתן לציין גם תהליכים תרבותיים גלובאליים, ובכללם: עליית חשיבות פרויקט הזהות המקומית בעולם שעובר גלובליזציה, עליית תופעות הניו אייג' והיחלשות כוחה של הדת הממוסדת בעולם המערבי וכתוצאה מכך הגבלת המונופול שלה על פרשנות של ייצוגים דתיים וסמלים.[3]

כיום פעילים בישראל עשרות ארגונים המפעילים בתי מדרש פלורליסטיים וקבוצות הלומדות ברוח זו. בתי המדרש המובילים שבהם מאוגדים תחת רשת בתי המדרש.

אופן הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית המדרש אלול ובמדרשה באורנים התגבשה במהלך השנים שיטת הלימוד המזוהה עם בית המדרש הפלורליסטי. לשיטת לימוד זו כמה מאפיינים: הלימוד מתקיים בקבוצה והקבוצה היא הגוף הלומד והמגלה את התכנים החבויים בטקסטים. לכן הלימוד מתקיים במערך ישיבה המאפשר יצירת קשר עין בין כל הנוטלים בו חלק. המנחה איננו מרצה המעביר ידע בלבד או גורו המרשים בכוח אישיותו כי אם מי שמוביל את הלימוד הקבוצתי. ככזה עליו לאזן בין תיווך החומר הנלמד והובלת הדיון הקבוצתי לבין ריכוז וארגון הקבוצה מבחינת הדינמיקה האנושית הנוצרת בה. במקומות רבים מקובל כי הקבוצה תובל על ידי זוג מנחים החולקים את העבודה ביניהם ומאפשרים ייצוג לזוויות מבט שונות על הטקסט גם בקרב המנחים. באחריות המנחים לבנות את הקבוצה הלומדת לבחור את הנושאים שבהם יעסוק הלימוד ולבנות את המקורות הטקסטואליים השונים בדפי הלימוד.

המפגש מחולק לשלושה חלקים עיקריים: מליאת הפתיחה בה המנחים מציגים את הנושא ואת המקורות ללימוד לקבוצה. שלב הלמידה בחברותא - התפצלות של הקבוצה לקבוצות קטנות יותר בהם מתקיים לימוד המקורות. אסיף - התקבצות מחודשת של החברותות לקבוצה הגדולה לשיתוף הדדי בתוצרי הלימוד ולהמשך הדיון.[4]

תוכני הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר בחירת הנושא או הנושאים שבהם יעסוק בית המדרש במהלך פרק הזמן המתוכנן, בונים המנחים את דפי המקורות. בתי המדרש מתאפיינים בגישה פתוחה הרואה בכל טקסט כראוי כל עוד הוא משרת את הלימוד. בפועל מועדפים טקסטים המעוררים פרשנויות מגוונות אותם ניתן לעבד לקטעים קצרים. בין מאגרי הטקסטים הנפוצים בשימוש: התנ"ך, משנה, תלמוד בבלי, מדרשים ושירה עברית מודרנית.[4]

ישנם טקסטים ספציפיים אשר הפכו מזוהים מאוד עם בתי המדרש הפלורליסטיים. טקסטים המשקפים את ריבוי הפנים האפשרי בתוך עולמה של יהדות, המחויבות לצדק חברתי ולתיקון עולם. בין הטקסטים הקנונים של בתי המדרש הפלורליסטיים מצויים: תנורו של עכנאי, מחלוקת בית שמאי ובית הלל, משה בבית מדרשו של רבי עקיבא ור' שמעון בר יוחאי ובנו בצאתם מן המערה מתוך התלמוד הבבלי. כמו כן המאמר הלכה ואגדה של חיים נחמן ביאליק קיבל אף הוא מעמד קנוני.[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 נעמה אזולאי, התחדשות יהודית במרחב החילוני בישראל - 2006, הרצאה שניתנה במסגרת פורום קשרי ישראל - תפוצות בסוכנות היהודית
  2. ^ 2.0 2.1 טובה אילן, בתי מדרש פלורליסטיים כשיח זהות מתוך: מענית הלב, מנחת דברים למוקי צור, בעריכת אברהם שפירא. הוצאת: יד טבנקין ובינה תשס"ו, 2006
  3. ^ טליה שגיב ועדנה לומסקי פדר, מהלכה למעשה: מאבק סמלי על הון תרבותי בבתי מדרש חילונים, סוציולוגיה ישראלית ח(2) תשס"ז, 2007
  4. ^ 4.0 4.1 עורך: יורם ורטה, לימוד הלימוד, בית המדרש -המדרשה באורנים, 2008
  5. ^ יאיר שלגגם טקסט של ברנר מתאים למזוזה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2006