מסכת מנחות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מסכת מנחות מהתלמוד הבבלי

מסכת מנחות היא המסכת השנייה בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה. מלבד המשנה והתוספתא, יש על המסכת תלמוד בבלי, ואין עליה תלמוד ירושלמי. בתלמוד בבלי יש למסכת זו 109 דפים.

במשנה יש במסכת שלושה עשר פרקים אשר עוסקים בעיקר בדיני הקורבנות הבאים מהצומח וקרויים מנחות, וזאת בניגוד למסכת זבחים העוסקת בקורבנות הבאים מן החי. פרק רביעי במסכת זו עוסק בדרך אגב בציצית, תפילין, והלכות ספר תורה ומזוזה.

סוגי ודיני המנחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע עבודות נעשות במנחה: א. קמיצת המנחה (חפינתה ביד), ב. נתינת הקומץ בכלי שרת ג. הולכת הקומץ למזבח ד. הקטרתו על גבי המזבח. מלאכות אלו דומות לזבחים בכך שכל הפסולים הנהוגים בזבחים (פיגול, עשיה "לא לשמה") נהוגים אף בהם.

ישנן תשע סוגי מנחות:

  1. מנחת נסכים - מנחה זו באה עם קורבנות עולה או עם קורבנות שלמים בין שהם קורבנות יחיד ובין שהם קורבנות ציבור. כמו כן הם היא באה עם קורבנות חטאת ואשם של מצורע. מנחה זו היא סולת בלולה בשמן זית. שיעורה של המנחה הוא ע"פ המפורש בתורה[1]: עשרון לכבש, שני עשרונים לאיל ושלושה עשרונים לפר. כל המנחה נשרפת על גבי המזבח. המנחה נקראת בשם "מנחת נסכים" (ויש הקוראים לה "נסכים" בלבד) שכן מביאים יחד איתה יין לניסוך. שיעורו של היין הבא עם המנחה הוא: רביעית ההין לכבש, שליש ההין לאיל ומחצית ההין לעגל.
  2. מנחת העומר - את מנחה זו מקריבים בט"ו בניסן - במוצאי חג הפסח. המנחה באה מן השעורים, שיעורה עשירית האיפה, היא בלולה בשמן וכאשר מקטירים ממנה קומץ מן המזבח, המותר נאכל לכהנים. מנחה זו נקראת גם בשם "מנחת ביכורים" שכן נאמר עליה[2]: "וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים..".
  3. שתי הלחם - אלו הלחמים המובאים בחג השבועות, כמו שנאמר[3]:"עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַ-ה'. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַ-ה'.". לחמים אלו נאכלים על ידי הכהנים.
  4. לחם הפנים - אלו הלחמים הנערכים מדי שבוע ביום השבת על שולחן הפנים כמו שנאמר[4]:"וְלָקַחְתָּ סֹלֶת--וְאָפִיתָ אֹתָהּ, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת; שְׁנֵי, עֶשְׂרֹנִים, יִהְיֶה, הַחַלָּה הָאֶחָת. וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת, שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת, עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר, לִפְנֵי ה'. וְנָתַתָּ עַל-הַמַּעֲרֶכֶת, לְבֹנָה זַכָּה; וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה, אִשֶּׁה לַ-ה'. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה'--תָּמִיד: מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּרִית עוֹלָם. וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ". הלחמים מובאים בתוספת לבונה ונאכלים לכהנים לאחר החלפתם.
  5. מנחת חוטא - זוהי המנחה שמביא עני שחטא בשבועת העדות (מי שהיה עד להתרחשות כלשהי כשהתבקש להעיד על כך בבית דין, שיקר ונשבע שאיננו יודע דבר) או בשבועת ביטוי (שבועה בה נשבע האדם על דבר שעשה בעבר או יעשה בעתיד) או בטומאת מקדש וקודשיו. על מנחה זו נאמר[5]: "וְאִם-לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי-יוֹנָה--וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת, לְחַטָּאת; לֹא-יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְלֹא-יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה--כִּי חַטָּאת, הִוא. וֶהֱבִיאָהּ, אֶל-הַכֹּהֵן, וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת-אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, עַל אִשֵּׁי ה'; חַטָּאת, הִוא". שיוריה נאכלים לכהנים.
  6. מנחת סוטה - זוהי המנחה שמביאה הסוטה והיא נקראת גם בשם "מנחת קנאות" (כמו שכתוב[6]: "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה, אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת"). שיעורה עשירית האיפה, היא באה מהשעורים ולא נותנים עליה לבונה או יוצקים עליה שמן. מנחה זו נקמצת - הקומץ מוקרב על המזבח והמותר נאכל לכהנים.
  7. מנחת כהן משיח - זוהי המנחה שמקריב הכהן הגדול מדי יום. המנחה נקראת גם בשם "מנחת חביתין". שיעורה עשירית האיפה סולת שאת מחציתה מקריב הכהן הגדול בבוקר ואת מחציתה בערב. המנחה מוקרבת על מחבת שמן (ומכאן שמה) כמו שכתוב[7]:" עַל-מַחֲבַת, בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה" והיא נשרפת כולה על המזבח, כמו שנאמר[8]: "וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו, יַעֲשֶׂה אֹתָהּ; חָק-עוֹלָם, לַ-ה' כָּלִיל תָּקְטָר".
  8. מנחת חינוך - זוהי המנחה שמביא כל כהן ביום בו הוא מתחיל את עבודותו או כהן שנתמנה לכהן גדול קודם עבודתו. שיעורה עשרון סולת בלולה בשמן הבאה כמנחת חביתין וכולה נשרפת על המזבח כמו שכתוב[9]:"וְכָל-מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה, לֹא תֵאָכֵל".
  9. מנחת נדבה - זוהי המנחה שנודר או נודב היחיד להביא. כל אחת ממנחות הנדבה באה מסולת חיטים וטעונה שמן ולבונה. כמו כן מקטירים ממנה קומץ על המזבח והשאר נאכל לכהנים. אם כהן הביא אותה, היא איננה נקמצת וכולה נשרפת (כמו כל מנחת כהן). ישנם חמישה סוגים של מנחת נדבה:
    • מנחת סולת
    • מנחת מאפה תנור (חלות)
    • מנחת מאפה תנור (רקיקים)
    • מנחת מחבת
    • מנחת מרחשת

מנחות 2,3,4 (העומר, שתי הלחם ולחם הפנים) הם מנחות חובה של הציבור הבאות בפני עצמן. מנחות 5,6,7,8 (חוטא, סוטה, כהן משיח וחינוך) הם מנחות חובה של היחיד הבאות בפני עצמן.

מיקומה של המסכת בסדר קדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, הסיבה שמסכת זו סודרה בסדר הקודשים אחר סדר זבחים, היא שנושא המנחות מופיע בתורה אחרי קרבנות הכהנים.

פרקי המסכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. כל המנחות שנקמצו (ארבע משניות[10]).
  2. הקומץ את המנחה (גם: הקומץ זוטא) (חמש משניות).
  3. הקומץ את המנחה (שבע משניות).
  4. התכלת אינה מעכבת את הלבן (חמש משניות).
  5. כל המנחות באות מצה (תשע משניות).
  6. אלו מנחות נקמצות (שבע משניות).
  7. התודה הייתה באה (שש משניות).
  8. כל קרבנות הציבור והיחיד (שבע משניות).
  9. שתי מידות של יבש היו במקדש (תשע משניות).
  10. רבי ישמעאל אומר (תשע משניות).
  11. שתי הלחם היו נילושות אחת אחת (תשע משניות).
  12. המנחות והנסכים שנטמאו (חמש משניות).
  13. הרי עלי עשרון (אחת עשרה משניות).

בסה"כ יש 93 משניות במסכת.

סוגיות ידועות במסכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]