פקעיות טעם
 | |
| שיוך |
מערכות חישה, לשון  |
|---|---|
| מיקום אנטומי |
פטמת הטעם |
| תיאור ב |
האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (991) |
| מזהים | |
| לטינית (TA98) |
caliculus gustatorius |
| טרמינולוגיה אנטומיקה |
A15.4.00.002 |
| TA2 (2019) |
7037 |
| טרמינולוגיה היסטולוגיקה |
H3.04.01.0.02116 |
| מזהה נרולוקס |
birnlex_4101 |
| FMA |
54825 |
| קוד MeSH |
A03.556.500.885.779 |
| מזהה MeSH |
D013650 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0039337 |
  | |
פקעיות טעם הן אברונים המשמשים קולטני טעם והנמצאים על הלשון, החך הרך, ומכסה הגרון. בלשון אנושית ישנן כעשרת אלפים פקעיות טעם והם מקנות ללשון את חספוסה.[1] רוב פקעיות הטעם פזורות על גבי פטמיות המנקדות את הלשון.
פטמיות הלשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
על גבי הלשון פזורות פטמיות (אנ') מארבעה סוגים:
- פטמיות חוטיות (אנ') - פטמיות דקות ומוארכות. זהו הסוג השכיח ביותר בלשון והיחיד שאינו נושא פקעיות טעם, אלא אחראי לתחושת הפה/המרקם.
- פטמיות פטרייתיות (אנ') - פטמיות שצורתן בחתך מזכירה פטרייה. ממוקמות בעיקר בקצה הלשון ובצדיה.
- פטמיות עליות (אנ') - יוצרות רכסים וחריצים בצדי בסיס הלשון.
- פטמיות מוקפות שפה (אנ') - שמונה עד תריסר פטמיות גדולות יחסית המסודרות בצורת V, שקודקודו פונה לעבר הגרון, בצד האחורי של הלשון.
מבנה פקעיות הטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לכל פקעית טעם יש פתח זעיר שנתפתח לחלל הפה או הלוע, דרכו חודר לפקעית רוק בו מומסים חומרי הטעם השונים. (חומרים שלא מתמוססים במים הם חומרים חסרי טעם- הם לא מפעילים את קולטני הטעם). בכל פקעית כזו מצויים כ 100 עד 150 תאי קולטן המתמירים את חומרי הטעם השונים לשינוי במתח הממברנה.
תאי הקולטנים לטעם[2][עריכת קוד מקור | עריכה]
מקובל היום לחלק את תאי הטעם הפקעיות לשלושה סוגים:
סוג מספר 1 - מהווים בערך מחצית מתאי הטעם בכל פקעית, ותפקידם לא ברור לחלוטין. הם מבטאים אנזימים וטרנספורטרים העסוקים בסילוק וויסות החומרים המופרשים מהסביבה החוץ-תאית, בדומה לתאי גליה. יתכן והם מעורבים גם בהתמרה של הטעם המלוח.
סוג מספר 2 - מהווים כשליש מהתאים בפקעית. הם תאים גדולים יותר, ומבטאים קולטנים לטעמים מתוק, מר ואוממי, שהם כולם קולטנים המצומדים לחלבוני G. כל תא מסוג 2 מבטא קולטן אחד.
סוג מספר 3 - מהווים מיעוט התאים בפקעיות, ומתמירים את הטעם החמוץ באמצעות תעלות פרוטונים החדירות ליוני המימן שבחומצות.
פיזור פקעיות הטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר היה נהוג לחשוב כי הפקעיות של כל טעם נמצאות באזור שונה בלשון. נטען למשל כי באזור מסוים בלשון חשים בטעמים מלוחים ובאחר במתוקים. טענה זו הוכחה כשגויה[3][4][5], אך עקבותיה הופיעו בספרי לימוד ומאמרים שונים לפחות עד שנת 2015.[6]
ככל הנראה מקורה של מחשבה שגויה זו בספר Sensation and Perceptions in the History of Experimental Psychology משנת 1942. המחבר, אדווין בורינג, פסיכולוג ניסויי מאוניברסיטת הרווארד, התייחס למחקר משנת 1901 של D. P. Hänig בו נמדד סף ההבחנה בטעמים שונים באזורים שונים ברחבי הלשון. המחקר מצא, לפי דיווחים סובייקטיביים של נחקרים, כי קיימות רגישויות שונות לטעמים בנקודות שונות על הלשון. בורינג חישב מתוך הנתונים הגולמיים את הרגישות לטעמים השונים בצורה מספרית והציג אותה גרפית בצורה שניתן היה להסיק ממנה כי לכל טעם יש אזור אחד בלבד הרגיש לו - לדוגמה, קדמת הלשון היא האזור היחיד הרגיש למתיקות. היסק זה שגוי מכיוון שההבדלים ברגישות שנמצאו באזורים השונים בלשון היו מבוססים על דיווחים סובייקטיביים ולא מוחלטים, והצגת המסקנות בצורה קטגורית הייתה מטעה.
הרעיון של "אזורי הטעם" זכה לפופולריות רבה, אולי בגלל פשטותו, על אף שניתן להפריכו בהתנסות עצמית. במאמר שפורסם ב-1974 הופיעו תוצאות ניסויים נוספים שאישרו קיום הבדלים בין האזורים השונים, אך מצאו שהבדלים אלה זניחים[7]. כיום ידוע כי חמשת הטעמים השונים מורגשים לא רק בכל הלשון, אלא גם באזורים אחרים של הפה[8].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר דינה צפרירי, החיים והטעם ביד הלשון, באתר מט"ח.
- פקעיות טעם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מתוק כמו… חלבון? הרפתקאות בעולם המתיקות, באתר Frontiers for Young Minds
- ^ Stephen D. Roper, Nirupa Chaudhari, Taste buds: cells, signals and synapses, Nature Reviews. Neuroscience 18, 2017-08, עמ' 485–497 doi: 10.1038/nrn.2017.68
- ^ Bernd Lindemann, Receptor seeks ligand: On the way to cloning the molecular receptors for sweet and bitter taste, Nature Medicine 5(4):381-2 · May 1999 (באנגלית)
- ^ Christopher Wanjek, The Tongue Map: Tasteless Myth Debunked, Live Science, August 29, 2006 (באנגלית)
- ^ Roni Jacobson, Sensation of Taste Is Built into Brain, Scientific American, November 25, 2015 (באנגלית)
- ^ דוגמה משנת 1998:
"מפת אזורי טעם" שגויה מתוך: ד"ר יעל קשתן וד"ר רחל מינץ, חוש הטעם, חלונות אל גוף האדם : על האדם ובריאותו, מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 1998 בתאריך 3 באוקטובר 2015, בארכיון האינטרנט,
דוגמה משנת 2003:
תיאור שגוי של חוש הטעם, מתוך אתר ללימוד חושי האדם, שהוקם במסגרת סמינריון לפיתוח אתרים בסביבה מתוקשבת במכללת אורנים בתאריך 12 במרץ 2009, בארכיון האינטרנט
- ^ Virginia B. Collings, Human taste response as a function of locus of stimulation on the tongue and soft palate, Perception & Psychophysics 16 (1974) (באנגלית)
- ^ Margaretta Midura, On the Road to Sweetness: A Clear-Cut Destination?, Yale Scientific, November 4, 2012 (באנגלית)
| מערכות חוש | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מערכת הראיה |
|
 | |||||||
| מערכת השמיעה |
| ||||||||
| מערכת הריח | אף • נחיר • קונכיות האף • קולטני ריח (אנ') • פקעת ההרחה (אנ') • עצב הריח • קורטקס הריח הראשוני | ||||||||
| מערכת הטעם | פה • לשון • פקעיות טעם • עצב הטעם • קורטקס הטעם הראשוני | ||||||||
| המערכת הסומטוסנסורית
ֿ |
| ||||||||
| מערכת שיווי המשקל | אוזן • העצב השמיני | ||||||||
}}