בלי חוקים
 | |
| בימוי |
לקסי אלכסנדר  |
|---|---|
| הופק בידי |
דבורה דל פרט |
| תסריט |
לקסי אלכסנדר, דאגי ברימסון |
| שחקנים ראשיים |
אלייז'ה ווד רוס מקול רייף ספול ג'ף בל Joel Beckett James Fisher הנרי גודמן מארק וורן צ'ארלי האנם דיוויד קר קלייר פורלני לאו גרגורי Terence Jay |
| מוזיקה |
כריסטופר פרנקה |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, ארצות הברית |
| חברת הפקה |
MWM Studios |
| חברה מפיצה |
סרטי יוניברסל, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
2005 |
| משך הקרנה |
109 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט פשע, סרט פעולה, סרט דרמה, סרט כדורגל |
| הכנסות באתר מוג'ו | greenstreethooligans |
| סרט הבא |
Green Street 2: Stand Your Ground |
| האתר הרשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
בלי חוקים (באנגלית: Green Street) הוא סרט דרמה משנת 2005 העוסק בנושא החוליגניות בכדורגל באנגליה. הסרט בוים בידי לקסי אלכסנדר, ומככבים בו השחקנים אלייז'ה ווד וצ'ארלי האנם.
בארצות הברית, הסרט נקרא "Green Street Hooligans", בעוד שברחבי בריטניה הוא נקרא רק "Green Street", לאחר שתחילה נקרא "Hooligans". במדינות אחרות, הסרט נקרא "Football Hooligans".
עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאט באקנר (אלייז'ה ווד), סטודנט לעיתונות נזרק מאוניברסיטת הרווארד אחרי שרשויות האוניברסיטה מגלות קוקאין בחדרו. על אף שהסמים שייכים לשותפו לחדר, ג'רמי ואן הולדן (טרנס ג'יי), באקנר מפחד לגלות זאת כיוון שמשפחת ואן הולדן נחשבת משפחה חזקה במיוחד ברחבי הקמפוס.
באקנר מקבל 10,000 דולר תמורת לקיחת האשמה, והוא משתמש בכסף על מנת לבקר בבריטניה את אחותו שאנון (קלייר פורלני) בעלה סטיב ובנה. בעלה לא מרוצה מהאורח החדש בביתם ומציע לאחיו פיט, מנהיגם של ה-Green Street Elite, ובקיצור ה-GSE, פירמת אוהדי כדורגל בדיונית שאוהדת את קבוצת וסטהאם יונייטד, כסף על מנת שייקח את מאט למשחק ויתן לו ולאשתו זמן איכות לבד. ביציאה סטיב מבקש ממאט שלא יתן את הכסף לפיט לא משנה מה, אך פיט מכה את מאט ומכריח אותו לתת לו את הכסף. השניים מתחברים מהר, למרות הכל, ופיט לוקח את מאט לפאב בו חברי הפירמה נפגשים. הוא מסביר לו שהם שונאים 3 דברים: שוטרים, עיתונאים ואמריקאים. בפאב מאט מכיר לראשונה את חברי הפירמה שמזלזלים בו, ובייחוד מרגיש לא בנוח עם בובר - יד ימינו של פיט, שלא אוהב את הכניסה של מאט לארגון ומאיים עליו. לאחר המשחק מול ברמינגהאם מאט חוזר הביתה לבדו כשלפתע חוליגנים מארגון ה״זולוס״ של ברמינגהאם מפתיעים אותו ותוקפים אותו. לפתע מגיעים חברי הגרין סטריט ומצילים את מאט. הם מתקדמים ופוגשים עוד זולוס, מתעמתים איתם ושם לראשונה מאט חווה קרב אמיתי.
מאט נשאר לישון אצל פיט וכשהוא חוזר למחרת לבית של אחותו, מתפתח עימות בין סטיב לפיט כשסטיב כועס על פיט על כך שסיבך את מאט. מאט מתערב לטובת פיט ושניהם נזרקים מהבית של שאנון. מאט מקפיד לרשום את כל החוויות שלו ביומן על המחשב שלו.
ווסטהאם יוצאת למשחק חוץ מול מנצ׳סטר יונייטד, אך חברי הפירמה שתכננו לצאת עם מאט מגלים שהוא הצטרף לנסיעה בשנייה האחרונה. הם מקבלים דיווח שאוהדי מנצ׳סטר יונייטד מחכים להם חמושים וביתרון מספרי בתחנת הרכבת. כדי להימנע מעימות ישיר בובר מפעיל את אזעקת האש והרכבת נעצרת מעט לפני התחנה. חברי הגרין סטריט מפתיעים מאחורה את החוליגנים של מנצ׳סטר יונייטד ומאט לאט לאט מתחיל להתחבר לחברי הארגון, בעוד השמועה על חבר אמריקאי בגרין סטריט מתפשטת ומגיעה עד למילוול, יריבתה המושבעת של ווסטהאם.
מאט נפגש לראשונה עם אבא שלו מאז שחזר, ולמרות שהוא כועס עליו הוא מסכים להצעה שלו להיפגש עם בכירים בעיתון ה״לונדון טיימס״. באותה שעה נערכת הגרלת רבע גמר הגביע האנגלי, וכל חברי הפירמה חוגגים את ההגרלה שמזמנת את מילוול, היריבה הכי גדולה של ווסט האם. בראש הפירמה של מילוול, ״הבושוואקרס״, עומד טומי שמתואר כאחד האנשים המשוגעים בלונדון.
בובר שעדיין חושד במאט חוזר הביתה מהעבודה ושומע מחברו שהוא ראה את מאט נפגש עם עיתונאים. הוא מגיע לביתו של פיט ומספר לו על כך. שניהם מוצאים את היומן שלו ומבינים שהוא עיתונאי במסווה. בו זמנית סטיב מגיע לפאב בו מאט נמצא ומזהיר אותו שעליו להתרחק מעסקי החוליגניות בגלל שלמד עיתונות ושאביו עיתונאי. סטיב נפתח בפני מאט ומספר לו שבעבר הוא היה המנהיג של הגרין סטריט. הוא היה מכונה ״המייג׳ור״ ולא פחד מכלום. במשחק שנערך 10 שנים לפני אירועי הסרט, מילוול הביסה את ווסטהאם 0–3. אוהדי מילוול בראשם טומי התגרו באוהדי ווסטהאם וקטטה המונית החלה. בין המעורבים בקטטה היה בנו של טומי בן ה-12, שלא פחד להשתתף בקטטות והיה מקור גאווה לאביו. אולם הילד לא הצליח להסתדר בקרב כה אינטנסיבי, נפל על הרצפה ונרמס למוות על ידי חברי הגרין סטריט. החוויה הקשה הזו גרמה לסטיב להפסיק להגיע למשחקים ולפרוש מהפירמה.
פיט מבהיר לבובר שרק הוא יקבע את גורלו של מאט בפירמה, וזה מכעיס את בובר שמבקש מסטיב להתערב ולעצור את פיט. סטיב מסרב ובובר הזועם הולך לפאב של הבושוואקרס, שם הוא מספר את כל האירועים לטומי.
טומי מבין שיש לו הזדמנות לנקום בסטיב על המוות של בנו ומארגן את חבריו לתקוף את הפאב של ווסטהאם. ברגע האחרון חבר בבושוואקרס שובר בקבוק על ראשו של בובר ומעלף אותו, וחברי הפירמה נכנסים לפאב חמושים בבקבוקי תבערה. בפאב הבוער מתפתחת קטטה ענקית, וכשבובר מתעורר הוא מגלה את הפאב בוער. בתוך הפאב טומי מוצא את סטיב שמתחנן לחייו ונאבק בו, אך טומי דוקר את סטיב בצוואר עם שבר זכוכית ואומר לו שאם ימות הערב הוא ירגיש מסופק. חברי הגרין סטריט מצליחים להדוף את טומי והבושוואקרס ומסיעים את סטיב לבית החולים, שם פיט מבהיר לבובר שהוא כבר לא חלק מהפירמה, ומבקש מחבר בפירמה לארגן קרב אחרון וגדול מול מילוול במקום מוסתר.
הקרב נקבע ליום למחרת, ושאנון קונה כרטיסי טיסה לה ולמאט לארצות הברית. מאט בורח מביתה ומסרב לחזור איתה, מתוך רצון להשתתף בקרב מול מילוול. בובר המדוכא משתכר ומתעורר על ספסל כשהוא נזכר בקרב. הוא מגיע בריצה לאזור הקרב כדי לקנות את מקומו שוב בגרין סטריט.
פיט נאבק בטומי מראשית הקרב, אך טומי מוציא מהמעיל שלו מוט ומכה את פיט שלא מצליח להתמודד מולו. משום מקום בובר מגיח ומפיל את טומי לרצפה. בובר מכה את טומי קשות אבל לפתע מגיעה שאנון ברכב. מאט צועק עליה שתעצור, אבל פיט מסביר לו שאם תעצור אוהדי מילוול יתקפו אותה. שאנון בכל זאת עוצרת ומותקפת על ידי יד ימינו של טומי, שמכה גם את מאט.
פיט אומר לבובר שאם הוא רוצה להחזיר את האמון בו, שיוודא שמאט ושאנון נוסעים בשלום לשדה התעופה. בובר מציל אותם ודוחף אותם לאוטו.
פיט שלא מצליח לעמוד על הרגליים מתגרה בטומי, ושואל אותו אם הוא רוצה ״לגמור אותו״. טומי עונה שהוא כבר גמור והמשטרה הולכת להיות זאת שתעשה את זה. פיט לא מתרצה וממשיך להתגרות בטומי. הוא משטח בו שהמוות של בנו היה באשמתו שלו ולא באשמת הגרין סטריט, ושהוא לא היה צריך לקחת את הבן שלו לקרב. טומי מאבד את קור הרוח, מזנק על פיט ומכה אותו למוות. כששאר חברי הגרין סטריט שמים לב לכך, זה מאוחר מדי. הם מרחיקים את טומי הנסער מגופתו של פיט ומבינים שהמנהיג שלהם מת.
בארצות הברית מאט מוצא את ואן הולדן במסעדה יוקרתית, ומדבר איתו על התקרית ביניהם שהובילה לסילוקו מהרווארד. ואן הולדן מתוודה שהפיל את מאט בכוונה ומגלה שמאט הקליט אותו. מאט אומר לו שזה יהיה כרטיס הכניסה שלו בחזרה להרווארד.
מאט המאושר חוזר לביתו בערב, ושר ברחוב בקולי קולות את השיר המוכר של אוהדי ווסטהאם, "I'm forever blowing bubbles". מאט מספר שפיט לימד אותו לעמוד על שלו ולהילחם והסרט מסתיים כשמאט עדיין שר את השיר, שבמקור מדבר על אדם שלא מצליח להגשים את חלומותיו.
הקשר תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
"Green Street" הוא שמו של רחוב ברובע ניוהאם שבלונדון, בה ממוקם אצטדיון העבר בוליין גראונד (הידוע יותר בכינויו "אפטון פארק"). האצטדיון היה ביתה של ווסטהאם יונייטד, קבוצה שידועה בחוליגנים שבין שורות אוהדיה. הסרט עורר מספר רב של תגובות שליליות בקרב השכונה עם הרבה אזכורים שליליים בעיתון המקומי, ה-ניוהאם רקורדר (Newham Recorder). תושבי השכונה טענו שאופיה האלים של השכונה הוא נחלת העבר. הסרט זכה לתגובות שליליות גם בעקבות האגרסיביות שמופיעה בו והיריבות האלימה במיוחד בין שתי הפירמות.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פסטיבל הסרטים פמה לוס אנג'לס – הסרט הטוב ביותר (2005)
- פסטיבל הסרטים של מאליבו – הסרט הטוב ביותר (2005)
- פסטיבל הסרטים South by Southwest – פרס הצופים
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בלי חוקים
"בלי חוקים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"בלי חוקים", באתר נטפליקס
"בלי חוקים", באתר AllMovie (באנגלית)
"בלי חוקים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"בלי חוקים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "בלי חוקים", באתר Metacritic (באנגלית)
- "בלי חוקים", באתר אידיבי
"בלי חוקים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
