בנדונאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנדונאון
בנדונאון

בנדונאון (Bandoneón) או בנדוניון (Bandonion) בשמו האירופי הוא כלי נגינה אופייני ואף חיוני במוזיקת הטנגו. הבנדונאון קבע במידה רבה את קצב הטנגו. מוזיקת המילונגה הייתה מהירה מדי עבור נגני הבנדונאון שלא יכלו לעמוד בקצב של נגני הגיטרה הכינור והחליל, לכן הקצב הואט כדי לאפשר להם להצטרף לנגינה וכך נוצר קצב הטנגו.

הבנדונאון הגיע לארגנטינה במחצית השנייה של המאה ה-19 כנראה מגרמניה שם מייצרים כלי דומה הנקרא קארלספלדר קונצרטינה (Carlsfelder Conzertina). בתחילה היו לכלי שלושה טורי לחיצים ובדגמים מאוחרים יותר המספר גדל ל-71 לחיצים, חמישה טורים ביד שמאל ושישה ביד ימין. כל כפתור בבדונאון מפיק שני צלילים: אחד כשהמפוח נפתח ושני כשהוא נסגר. הכלי מנגן תווים טוב יותר מאשר אקורדים והוא כלי קשה ללימוד.

ב-1930 ייצאה גרמניה לארגנטינה 25,000 בנדוניונים, שם הם תרגמו את השם לספרדית, בנדונאון. הכלי אינו אקורדיון אלא מעין קונצרטינה, וחייבים להניע את המפוח כדי שיופק צליל מתנועת האוויר בין לשוניות המתכת. לכלי יש עד 7 טונים דו-קוליים או 14 לשוניות (קנים) מרובעות על לוח אבץ או אלומיניום. הכיוון המדויק של כל אוקטבה על קנה בודד יוצר צליל יבש. מבנהו של הכלי הופך אותו קשה לתיקון וכל תיקון חייב להיעשות בכלים מיוחדים על ידי מומחה, בניגוד לאקורדיון הקל יותר לתיקון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]