טנגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זוג רוקד טנגו
זוג רוקד טנגו במדרחוב פלורידה שבבואנוס איירס

טנגו הוא ריקוד לזוג, שמקורו בבואנוס איירס ובמונטוידאו. ארגנטינה נחשבת למולדת הטנגו והטנגו נחשב לסמל הלאומי של ארגנטינה. יש חושבים שמשמעות המילה טנגו מהמלה הלטינית tangere (לגעת).

מקובל לבצע את הטנגו בבנדונאון, שנותן לו את הצליל והמקצב הייחודיים, וכן לעתים מצטרפים גם פסנתר וכינור להשלמה.

הריקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות הריקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריונים של המוזיקה חלוקים על מוצא ריקוד הטנגו, אך ידוע שהטנגו נוצר מקצב התופים של העבדים האפריקאיים שנקרא גם טנ-גו. לטנגו קדמה המילונגה ובטנגו בעיקר בתחילה ניכרת ההשפעה של המילונגה. במחצית השנייה של המאה התשע עשרה ארגנטינה ובמיוחד בואנוס איירס היו יעד לגל הגירה גדול. המהגרים הביאו איתם את תרבותם וייתכן שכך הגיע הכלי הייחודי לטנגו הבנדונאון. כמו כן מתפתח סלנג המכונה לונפרדו שרבים משירי הטנגו הקלאסיים משלבים מילים מסלנג זה.

טנגו נחשב בתחילתו לריקוד נחות עקב חושניותו ורקדו אותו בבתי בושת ולאחר מכן בתי קפה. כיוון שהטנגו נחשב ללא ראוי לנשים מהוגנות לא היו בנות זוג וגברים רקדו עם גברים.

קהילות המהגרים חיו בשכונות צפופות ובשמחות חגגו בחצר שבין הבתים בין השאר גם בריקודים. כאן החלו גברים ללמד את בנות המשפחה, אחיות ודודניות, את הריקוד והוא החל להירקד באירועים של המהגרים. טנגו עדיין נחשב אז לריקוד של פשוטי עם עד שהוא הגיע לצרפת שנחשבה למובילה התרבותית של הזמן ההוא. בסוף המאה התשע עשרה נוצרת שכבה של אנשים אמידים בארגנטינה היכולה להרשות לעצמה מסע לאירופה שם הם מגלים את ה"להיט החדש", הטנגו. תחת החותמת התרבותית של אירופה כובש הטנגו גם את השכבות העליונות של החברה הארגנטינית.

להיסטוריונים הארגנטינים יש גרסה שונה: לטענתם טנגו מעולם לא היה ריקוד נחות ומעולם לא הוחרם על ידי הכנסייה ועלה לגדולה עוד בארגנטינה. טענתם היא שבשל זרם המהגרים האדיר שכר הדירה בבואנוס איירס היה יקר ולכן לא הגיוני שבתיי בושת בזבזו שטח יקר לריקודים. ולמעשה "בתי הבושת" הם אותם אקדמיות לריקודים ואולמות ריקוד שבהם נרקד הטנגו ושנחשבו מקומות מפוקפקים. נוסף על כך המהגרים היו רובם ככולם גברים רווקים שבאו לחפש את מזלם בארץ חדשה לכן בנות זוג מהמין הנשי היו נדירות וגברים רקדו עם גברים. ההיסטוריונים הארגנטינים מצביעים על כך שעוד בטרם הגיע הטנגו לאירופה החלו להימכר תקליטי טנגו בארגנטינה. עובדה זו לדעתם מצביע על כך שכבר אז הטנגו היה מקובל גם על המעמד הבינוני ולא רק על שכבת המהגרים כי מחיר התקליטים היו מעבר למה שפועל פשוט יכול להרשות לעצמו על אחת כמה וכמה מחיר מכשיר ההשמעה הגרמופון.

כיום ישנם כמה סגנונות עיקריים לריקוד הטנגו: הארגנטינאי, הצרפתי והאמריקאי.

נהוג לקיים פסטיבלים ותחרויות טנגו בעולם במתכונת תחרויות ספורט עם פרסים וכיבודים. הטנגו שנרקד במסגרת ריקודים סלוניים הוא עיבוד של הטנגו המקורי וגם המוזיקה מעובדת כדי להתאימה לקצב שדורש הסגנון של הריקודים הסלוניים.

אופן הריקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטנגו הוא ריקוד בזוגות שבו הגבר מוביל את האישה והם הולכים תמיד יחד. הזוג רוקד צמוד בחלק העליון, אזור הלב. הריקוד באירועים נרקד שהזוגות נעים ברחבה נגד כיוון השעון. הריקוד הוא מינימליסטי וגם אם הוא כולל אלתורים והרמות רגליים התנועות הגרנדיוזיות באמת נשמרות למופעים. הרמות הרגליים מתבצעות בעזרת הרגל החופשית (הרגל שאין עליה את משקל הגוף). ערב ריקודי טנגו נקרא מילונגה. הלבוש המסורתי: גברים בחליפות ערב ונעלים מצוחצחות ונשים בנעלי עקב ושמלות בדרך כלל חושפניות ובכל מקרה כאלו שיאפשרו את תנועות הרגלים. כיום ישנן נשים שרוקדות לבושות מכנסים.

צעדי הריקוד (כל השמות בספרדית)

  • אמגה (amague) איום. תנועה מאיימת הנעשית כעיטור לריקוד.
  • אוצ'ו (ocho) שמונה. תנועה בצורת הספרה שמונה נוצרת מביצוע שני קרוסה זה אחר זה. תנועה כזו המבוצעת לאחור מכונה אוצ'ו אטרס (ocho atras) שמיניה לאחור.
  • בולאו (boleo) זריקה. בעת שהאישה עושה אוצ'ו הגבר משנה כיוון ומוביל אותה בכיוון ההפוך האישה מניפה את הרגל ומסתובבת על הרגל התומכת.
  • ברידה (barrida) טאטוא. הזזת הרגל של בן הזוג על הרצפה בתנועת מטאטא. נקראת גם ג'וודה (llevada) הרמה. כיום בריקוד תחרותי ומופעים הגבר לעתים גורר את האישה על ידי משיכתה ביד לאורך רחבת הריקודים או סחיבתה כאשר היא אוחזת בצווארו ואינה נעה והוא נע.
  • דיבוכו (dibujo) ציור. תנועה עם קצה הנעל המדמה ציור על רצפת רחבת הריקודים.
  • כירו (giro) סיבוב. כאשר האישה מבצעת מוליינטה הגבר מבצע סיבוב חד על רגל אחת.
  • מוליינטה (moliente) טחנה או מאוורר. ביצוע שמיניות קדימה ואחורה במעגל. כיום זו תנועה המבוצעת בריקודים סלונים ברומבה.
  • סלידה (salida) יציאה. זה צעד מוצא בסיסי שיכול להיות למרות שמו בתחילת הריקוד בסופו או גם באמצעו.
  • סנטדה (sentada) ישיבה. ביצוע תנועת ישיבה.
  • סקדה (sacada) הוצאה. הגבר מוציא את האישה ממקומה על ידי תפיסת מקומה. מכונה גם דספלסמיינטו (desplazamiento) הזזה
  • פרדה (parada) עצירה. הגבר עוצר את האישה על ידי חסימת תנועתה בדרך כלל האישה מנצלת זאת לעשיית תנועה עם הרגלים.
  • קורטה (corte) חיתוך. הזוג חותך את המוזיקה על ידי שינוי קצב או עצירה למשך מספר שניות.
  • קמינר (caminar) ללכת. ההליכה מבוצעת שכרית כף הרגל נוגעת תחילה בקרקע ולא העקב כשהרגל והגוף נעים כאחד.
  • קרוסה או קרוסדה (cruce, cruzada) להצליב הצלבה. צעד שבמהלכו רגל אחת נמצאת באלכסון מאחורי או לפני השנייה. שני קרוסה רצופים יוצרים אוצ'ו (שמונה).

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקת הטנגו נולדה ממוזיקת המילונגה שקדמה לה. היא נוגנה בפסנתר בכינור ובחליל את מקום הפסנתר תפסה בהדרגה הגיטרה במיוחד היכן שהיה צורך בניידות. אך הכלי המזוהה יותר מכולם עם הטנגו הוא הבנדונאון המצטרף לנגינת טנגו בסוף המאה ה 19 ונותן לטנגו את הצליל ואת הקצב האופיינים לו, בקצב של שני רבעים.

שירת הטנגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירת הטנגו מקורה בסרסואלה (zarzuela) אופרטות קומיות מעין הצגות קברט שעירבו שירה וריקוד, ובתחילת המאה ה 20 כבר מופיע טנגו בהצגות אלו. מהצגות אלו התפתחה שירת הטנגו שמגיעה להתפתחותה הסופית רק בסוף שנות העשרה של המאה העשרים. שירי הטנגו הראשונים שונים מאוד מהסגנון המוכר לנו כיום. אלו שירים עליזים המספרים על דמויות צבעוניות.

השיר שנחשב למכונן בשירת הטנגו הוא "לילי העצוב"(mi noche triste) מ 1916 זהו השיר הראשון שמספר סיפור ומכאן ואילך זו תהיה הדרך שבא ייבנו שירי הטנגו. שירי הטנגו עוסקים לרוב בסיפור על יחסים שבינו לבינה ובדרך כלל מדובר על שברון לב, כאב, אכזבה, געגועים, ניכור ורגשות נוספים שיש בהם צער ויגון אולי בהשפעת המלנכוליה המובנית של המוזיקה. לעתים שירי הטנגו יפתחו בנושא שנראה שאינו תואם את הדרך המקובלת אבל לקראת סוף השיר תתבצע תפנית בעזרת אלגוריה או האנשה ויתברר שהשיר מדבר בעצם על הנושאים המקובלים בטנגו. מי שנחשב לגדול זמרי הטנגו הוא הזמר והמלחין קרלוס גרדל שקריירת הסולו שלו בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים הזניקה אותו למעמד של כוכב ומותו הטרגי בתאונת מטוס ב- 1935 במדיין קולומביה הפך אותו לאליל. הטנגו המפורסם ביותר שגרדל הלחין הוא Por una cabeza (בשל ראש) שהושמע בסצינות הריקוד בסרטים "ניחוח אישה", "שקרים אמיתיים" ו"רשימת שינדלר".

בארץ הולחנו שירים בקצב הטנגו אבל אלו אינם שירים ששאבו את מילותיהם מעולם התוכן המקובל בטנגו הארגנטיני, למעט יוצא הדופן אחד "אל נא תאמר לי שלום" (מילים ולחן: סולי רביב). לשירי טנגו אמיתיים אחראים זמרים שעלו מארגנטינה ובעיקר שלמה יידוב שתקליטו "חולם בספרדית" כולל את השירים המתורגמים: טנגו בלגן (cambalache), חזרה בלילה(volvio una noche) וביום שתרצי בי (el dia que mi quieras) . האחרון אמנם אינו טנגו אבל הולחן והושר על ידי קרלוס גרדל גדול זמרי הטנגו.

לה קומפרסיטה La Cumparsita זוהי מוזיקת הטנגו הנודעת ביותר. פירוש השם בסלנג לונפרדו קבוצת רקדנים. היצירה נכתבה על ידי כררדו הרמן מטוס רודריגס מאורוגוואי ועובדה על ידי רוברטו פריפו שתזמורתו הייתה הראשונה שניגנה את המנגינה בפומבי. היצירה הוקלטה ב 1916 או לכל המאוחר ב 1917 והפכה פופולרית למשך תקופה מסוימת. ב 1924 לאחר שכבר נשתכחה כתבו פסקוואל קונטורסי ואנריקה פדרו מרוני מילים למנגינה תחת השם Si Supieras (לו ידעת) ששר קרלוס גרדל. מטוס רודריגס זעם וכתב מילים משלו שלא היו מוצלחות ונשתכחו אך המוזיקה נשתמרה.

טנגו חדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנגו נוגן בתחילה על ידי מספר כלים מצומצם אבל ככל שהוא נהפך פופולרי יותר ויותר הלהקה שמלווה את הנגן גדלה עד שהוא החל להיות מנוגן על ידי תזמורות שלמות. המעבר של הטנגו מנגינה במספר כלים לתזמורות סימפוניות מחייב עיבוד מחדש של המוזיקה כיוון שכעת מנגנים אותו כלים שהמוזיקה לא נכתבה עבורם. זה הגרעין של תופעה שתקרא טנגו חדש.

הטנגו ירד מגדולתו משנות החמישים ואילך אבל אז עולים אנשים חדשים שמנסים לחדש את הטנגו על ידי שילובו במוזיקה אחרת.

האיש שטבע את המונח וניתן לומר שגם המציא את הטנגו החדש הוא אסטור פיאצולה. נגן בנדונאון ומלחין ששילב את הטנגו עם מוזיקה קלאסית וג'אז ליצירת יצירות מוזיקליות ארוכות יותר משירי הטנגו הדומות באורכן ליצירות הקלאסיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]