בניין בריל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בניין בריל
Brill-Building (NY).jpg
מידע על המבנה
סוג בניין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר מנהטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
סיום הבנייה 1931 עריכת הנתון בוויקינתונים
קומות 11 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°45′40″N 73°59′04″W / 40.7611°N 73.9845°W / 40.7611; -73.9845
(למפת מנהטן רגילה)
Location map United States Manhattan.png
 
בניין בריל
בניין בריל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בניין ברילאנגלית: Brill Building) הוא מבנה בן 11 קומות במרכז מנהטן, ניו יורק, שנודע כמרכז הכתיבה וההפקה של סינגלים לחברות התקליטים ולאמנים מבצעים בעיקר בשנות החמישים והשישים. הבניין ממוקם בפינת ברודוויי 1619 ורחוב 49, מעט מצפון לסמטת טין פאן, מרכז כתיבת השירים ודפי התווים של ראשית המאה ה-20. הבניין תואר כ"המחולל החשוב ביותר של שירים פופולריים בעולם המערבי"[1]. השם "בניין בריל" כסמל לסגנון מוזיקת הפופ שנוצר בו השליך גם על מבנים אחרים בסביבה שאיכלסו חברות מוזיקה כברודוויי 1650 (בו ישבו משרדיהן של מספר חברות הפקה מובילות) וברודוויי 1697 (המשכן את אולפן 50 של CBS ממנו שודרה תוכניתו של אד סאליבן).

תולדות המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה נחנך ב-1931 והוא קרוי על שם האחים בריל, שהחזיקו חנות הלבשה בקומת הרחוב של הבניין. במקור הוקם הבניין על ידי אברהם אי. לפקורט (Abraham E. Lefcourt), שרצה להקים בניין שיתחרה בבניין קרייזלר ואמפייר סטייט בילדינג אולם בשל השפל הגדול נאלץ למתן את הבנייה. מתכנן הבניין היה האדריכל ויקטור ברק (Victor Bark Jr). מעל הכניסה הראשית מוצב פסל ראש של אלן אי. לפקורט, בנו של יזם הבניין שנפטר בפברואר 1930 מאנמיה בגיל 17 והבניין, רשמית נקרא על שמו. הבניין תוכנן במקורו עבור משרדי ברוקרים, אך בשל השפל הגדול הושכרו המשרדים שבו למשרדי הוצאה לאור של מוזיקה. הבניין הפך לריכוז חברות הכתיבה, ההפקה ואולפני ההקלטות הגדול במדינה ובשנות השישים שכרו בו משרדים 120 עסקי מוזיקה נפרדים.

למרות השינויים הנרחבים בסביבתו, נותר הבניין שמור ועדיין מאכלס עסקי מוזיקה רבים. ב-2010 נכנס לרשימת שימור המבנים העירונית של ניו יורק (official city landmark)‏[2]. באוגוסט 2015 נודע כי הבניין נמכר לקבוצת משקיעים, בהם הראל ויזל, מבעלי רשת האפנה הישראלית פוקס-ויזל[3].

תקופת ה"ביג בנד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שבין השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה התבססו בבניין בעיקר מוציאים לאור וכותבי שירים וקטעי ג'אז לתזמורות ה"ביג בנד" של התקופה.

בין התזמורות שעבורן נכתבו שירים בבניין נמנו תזמורת בני גודמן, תזמורת גלן מילר ותזמורותיהם של טומי דורסי וג'ימי דורסי. בין הכותבים נמנים ג'וני מרסר ואירווינג מיילס.

שנות ה-50 וה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותבי מוזיקה אמריקאית פופולרית שהושפעו ממסורת שירי "ספר השירים האמריקני הגדול" שנכתבו בסמטת טין פאן, מרית'ם אנד בלוז שחור (בעיקר להקות הבנות של חברת מוטאון) ומקצבי מוזיקה לטינית, שכתבו עבור חברות מוזיקה שישבו בניו יורק בבניין בריל יצרו את מה שנודע כ"צליל של בניין בריל"[4]. רובם היו לבנים ילידי העיר ולא מעטים מהם היו יהודים.

לדברי קרול קינג, חדרי הכותבים היו קטנים וצרים. הם איכלסו פסנתר ושני כיסאות עבור המלחין/נגן ועבור התמלילן. הקירות לא היו עבים או מבודדים והכותבים היו יכולים לשמוע מעבר לקיר זוג כותבים אחר כותב שיר אחד, דומה מאד. הלחץ ליצירת עוד ועוד להיטים עבור מצעד הפזמונים היה גדול וצוותי כותבים התחרו אלו באלו ליצירת הלהיט הבא עבור כל אחד מכוכבי חברת ההקלטות, כאשר מפיקים מוזיקליים כדון קירשנר (מחברת "אלדון מוזיק", מפיקם של ניל סדקה, ניל דיימונד, בובי דארין, קרול קינג ואחרים) מאיצים בהם.

בין הכותבים נמנים קרול קינג וג'רי גופין, ברט בכרך והאל דייוויד, ניל דיימונד, בובי דארין, ניל סדקה, פול סיימון, פיל ספקטור, בן אי. קינג, טוני אורלנדו, ג'יימס טיילור, פול אנקה, בילי ג'ואל ועוד. חלק מהכותבים הפכו לזמרים בולטים וחלקם היו למפיקים נודעים.

בין השירים המאפיינים את הסגנון נמנים River Deep – Mountain High ,To know him is to love him, Yakety-Yak, The The Loco-Motion ועוד. בין המבצעים של שירי הסגנון נמנות להקות הבנות ה"שירל'ס" (The Shirelles), ה"שנגרי-לה'ס" (the Shangri-Las), ה"רונט'ס" (the Ronettes) ה"קריסטלס" (the Crystals), להקות הבנים "הדריפטרס" ו"האחים אברלי" וזמרים כקוני פרנסיס, בובי וי, בובי דארין, דיון ווריק ועוד.

פריחת הרוקנרול שביסס תעשיית מוזיקה בדרום ארצות הברית בערים כנאשוויל וממפיס, טנסי; הפלישה הבריטית ששינתה את הסוגה המוזיקלית הפופולרית ופריחת סגנון הפולק והזמרים-יוצרים שכתבו את שיריהם בעצמם, הביאו לשינוי בתעשיית המוזיקה ולדעיכת משרדי הכותבים בבניין בריל לקראת סוף שנות השישים. עם זאת חמישה מתוך 14 השירים באלבומם הראשון של הביטלס, Please Please Me הם גרסאות רוקנרול לשירי בניין בריל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Emerson, Ken, Always Magic in the Air: The Bomp and Brilliance of the Brill Building Era, Viking Penguin, 2005 (ISBN 0-670-03456-8) (Reviewed by The New York Times here)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]