בנימין הלוי (מקובל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנימין הלוי
לידה שנות ה־90 של המאה ה־16
ה'ש"נ?
צפת, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1671
ה'תל"ב
ארם צובה, האימפריה העות'מאנית
מדינה האימפריה העות'מאנית, הרפובליקה של ונציה
תקופת הפעילות ?–1671 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו רבי חייא רופא
תלמידיו רבי משה זכות
צאצאים רבי שלמה הלוי, רבי בנימין בן שלמה הלוי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי בנימין הלוי היה מחכמי העיר צפת ומתלמידי גורי האר"י במאה ה-17. לדעת חלק מהחוקרים, רבי בנימין הוא מחברו של הספר "חמדת ימים"[1].

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בערך בשנת ש"נ (או ש"מ) בצפת לרבי מאיר הלוי. בבחרותו למד אצל רבי חייא רופא מצפת, מתלמידיו של רבי חיים ויטאל, שהיה לרבו המובהק. רבו זה נפטר בשנת שע"ז. מלבד רבו זה קיבל רבי בנימין גם מפי גדולי המקובלים בדורו, והסתופף בצילם, כמו מהר"ם אלשיך, רבי שלמה אלקבץ, רבי אליהו די וידאש מחבר ראשית חכמה, ועוד.

בשנת תט"ז (1656) נשלח כשד"ר על ידי קהילת צפת לאיטליה, ובין השנים תי"ז-תי"ט שהה בוונציה כאשר עיקר פעילותו התמקדה בהפצת תורת האר"י ומשנתו שלא הייתה ידועה אז גם בקרב הרבנים. רבי בנימין הביא עמו מספר קונטרסים של כתבי האר"י שהיו אחראים רבות להתפשטות תורת האר"י באיטליה. סביב רבי בנימין התקבצו חכמים רבים אותם לימד את תורת הקבלה, ביניהם רבי משה זכות שלמד ממנו את עיקר משנתו בקבלה. כן מסר רבי בנימין לרמ"ז מספר חיבורים ותיקונים שידפיסם בערי איטליה. בתקופה זו התארח רבי בנימין רבות בביתו של רבי שמואל אבוהב, רב העיר, שקיבל ממנו אף הוא רבות בקבלה.

רבי נתן נטע הנובר מחבר הסידור הקדמון שערי ציון מספר בהקדמתו שבעת שהותו בוונציה הגיע לבית מדרשו של רבי שמואל אבוהב שם שהה ידידו רבי משה זכות, וכמה חכמים מארץ ישראל, ”ומצאתי שם איש זקן ונשוא פנים החסיד והעניו הרב הכולל המקובל אלקי כמהר"ר בנימין הלוי מצפת תוב"ב נר"ו, ולמדתי מכולם... שהעתקתי מהם עץ החיים והגהות הזוהר ותיקונים וזוהר חדש, אשרי חלקם שזיכוני לזכות הרבים וזכות הרבים תלוי בהם”.

לאחר שובו לארץ ישראל המשיך רבי בנימין לעמוד בקשר של שאלות ותשובות בענייני קבלה עם חכמי איטליה, שראו בו "חכם וחסיד יחיד בדורו". בארץ ישראל קיבל ממנו תלמידו רבי דוד חביליו שנתפרסם לאיש מופת. בסוף ימיו הוכרח לצאת מארץ ישראל, ובשנת תל"ב (1671), בהיותו בדרך, נפטר בכפר סמוך לארם צובא. בנו רבי שלמה הלוי היה מחכמי איזמיר וחתן רבי יהונתן גלאנטי (בנו של ר' משה גלאנטי).

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבוא שערי חמדה פרקים יז-יח (עמודים 208–249) בתוך: חמדת ימים חלק א, הוצאת מכון חמדת ימים, בני ברק, תשע"א.
  • אברהם יערי, תעלומת ספר פרק י: מי חיבר ספר חמדת ימים (עמודים 51–75).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם יערי, תעלומת ספר, עמוד 67 והלאה.
  2. ^ עליו ראו: שמואל יוסף פין, הערך "הר"ר ישראל שלמה לינגי", בתוך: כנסת ישראל עמ' 696–697, באתר היברובוקס.
ערך זה הוא קצרמר בנושא רבנים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.