משה זכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משה בן מרדכי זַ‏כּ‏וּ‏ת, (ידוע בכינויו הרמ"ז), (אמסטרדם, שפ"ה 1620? - מנטובה, ט"ז בתשרי ה'תנ"ח, 1 באוקטובר 1697), רב, מקובל, ומשורר יהודי ממוצא פורטוגזי.

הרמ"ז כיהן כרב קהילת יהדות מנטובה וראש ישיבה בה ובונציה, והוא נחשב לאחד מגדולי המקובלים ביהדות איטליה במאה ה-17. דרך בית מדרשו נפוצו כתביו של ר' חיים ויטל העוסקים בקבלת האר"י וכן מנהגי התפילה המבוססים עליהם.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי משה זכות היה בן למשפחת אנוסים מפורטוגל שגלתה לאמסטרדם, נין ונכד להיסטוריון והאסטרונום רבי אברהם זכות. הוא למד בבית המדרש "עץ חיים" של קהילת אמסטרדם שנוסד על ידי ר' מנשה בן ישראל. על מנת ללמוד קבלה עבר לעיר פוזנן שבפולין שם למד אצל ר' יצחק מפוזנא שהיה תלמידו של ר' שפטיל בן השל"ה. ובשנת 1645 עקר לאיטליה. לפי אוצר ישראל את עיקר לימודיו בקבלה עשה בעיר ורונה אצל ר' בנימין הלוי, תלמידו של ר' חיים ויטל שבא לאיטליה בשנת 1659.

הרמ"ז ישב בונציה, שם היה למגיה ספרים. לפי הצעת תלמידיו עבר בשנת 1673 למנטובה, שם ייסד ישיבה והיה לו חוג גדול של תלמידים, וכן שימש כרב העיר תמורת שכר שנתי של 300 דוקטים. הרמ"ז ייסד בישיבתו מפעל העתקה של כתבי האר"י, ומהם נפוצו כתבי האר"י באירופה. הרמ"ז סינן את כתבי תלמידי האר"י, והגיע למסקנה כי הכתבים היחידים בהם ראוי ללמוד את תורת האר"י הם כתבי ר' חיים ויטל, אותם כינה "סולת נקיה" ו"מקובלים מפי עליונים", ושלל את הלימוד והעיסוק בכתבי תלמידי האר"י האחרים, דוגמת רבי מנחם עזריה מפאנו ואחרים, אותם גרס כמיוסדים על "מחשבות וסברות".

במנטובה ישב הרמ"ז עד יום מותו, ט"ז בתשרי ה'תנ"ח, 1 באוקטובר 1697. במאה העשרים התגלתה מצבתו במחסן לחומרי בנייה בעיר.

מסופר עליו כי בצעירותו למד את השפה הלטינית, ולאחר שעמד על דעתו, צם 40 יום ולילה בתקווה לשכוח אותה. מכאן יכולתו לשלב את הרעיונות של דנטה אליגיירי בקומדיה האלוהית במחזה הידוע שלו "תפתה ערוך".

הרמ"ז העמיד תלמידים רבים, הבולטים והידועים שבהם היו:

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמ"ז כתב חיבורים רבים בנגלה ובנסתר, ואף הגהות על ספרים שונים, חלקם זכו למהדורות רבות וחלקם עדיין בכתב יד ולא נדפס. הוא נהג לעטר את הספרים שהגיה בשירים פרי עטו. הרמ"ז היה מומחה ללשון וערך והגיה חיבורים של מחברים אחרים בעיקר בחלקים המבארים מלים זרות. כמו כן העתיק כוונות וחיבורי מקובלים קודמים. להלן רשימה מחיבוריו, שבדפוס ושבכתב יד, לפי נושאים[1]:

תנ"ך, משנה, תלמוד והלכה

  • רמז הרמ"ז, בהוצאת מכון קול בטחה תשס"ט.
  • קול הרמ"ז, פירוש על המשניות, אמשטרדם תע"ט.
  • קול הרמ"ז, על דיני כתיבת סת"ם על פי הקבלה.
  • שו"ת הרמ"ז, מהדורה ראשונה ונציה תקכ"א (1761).
  • שודא דדייני, תקנות לקהילת מנטובה, יחד עם רבני העיר האחרים, מנטובה, תל"ח.
  • תקון סופרים, כתיבת ספר תורה על דרך הקבלה, נדפס לראשונה ע"י הר"י צבע בספרו שערי בינה ח"ב, שאלוניקי תקע"ג. בשנת תר"ן נדפס בשלימות בברדיטשוב עם פירוש מרבי יעקב  יעקב קופיל ליפשיץ.
  • שבולת של לקט, על התנ"ך, בכתב יד.
  • פירוש על הירושלמי, כתב יד.

תפילה, כוונות, פיוטים, תקונים, בקשות וקינות

את סדרי התיקונים הכין הרמ"ז לדפוס על פי מה ששמע מרבו המקובל בנימין הלוי ובהוספות משלו.

  • בית תפלה ודברי הימים, סדר תפילות ע"פ האר"י.
  • אלף אלפין, בקשה, נדפס בסוף הספר אגרות רמ"ז.
  • סדר תיקון חצות, בתוך קיצור חובת הלבבות לרבינו בחיי, וינציה תט"ו.
  • סדר תפלת הדרך על דרך הקבלה, כתב יד.
  • סדר פסח, כתב יד
  • סדר קריאה ותיקון לליל שבועות, וינציה ת"ס.
  • מחזור כמנהג בני רומא, עם פירוש מלות זרות מהרמ"ז, וינציה תט"ז.
  • סדר משמרת החודש, תקונים ותפילות למתענים בערב ראש-חודש, וינציה תכ"א.
  • תקון שובבים, סדר הסליחות והתחנונים לימי השובבי"ם, מנטובה תל"ד.
  • תקון הקריאה לליל הושענא רבא, בסוף הספר הן קול חדש, אמשטרדם תע"ב.
  • כוונות המילה וברכות בסדר קצר, חלקו נדפס בתוך ספר סוד ה', על ידי ר' דוד בן אריה ליב לידא, מנטובה תק"ג.
  • לוחות אבן, קינות וכתובות על מצבות, בכתב יד.
  • ספר כוונות, העתיק מר' יעקב צמח, בכתב יד.
  • ביאור הסודות, סדר עמידת הספירות, סוד השופר, סוד התפילין, בכתבי יד.

קבלה

  • יודעי בינה, "ביאור מלות זרות וקצת ענינים זרים הנמצאים בספר הזהר . . פירוש המלות כפי קבלת האר"י" (על זהר בראשית עד דף קמז, ב) חלקו הראשון ליקט הרב יוסף חמיץ, הרמ"ז השלים והגיה. נדפס לראשונה וינציה תי"ח.
  • פירוש ארוך על ספר הזוהר, שלשה חלקים: א. מקדש ה' על בריאת העולמות. ב. קדש הלולים פרקי שירה בפסוקי דזמרא. ג. ילמד ענוים על אידרות הרשב"י. מקדש ה מקצתו נדפס על ידי ר' שלום בוזגלו בספרו מקדש מלך, אמשטרדם תק"י. וישנו בכתבי יד רבים.
  • פירוש על תיקוני הזהר, ליוורנו תקנ"ד.
  • יודעי בינה, פירוש נוסף על זוהר בראשית עד פרשת ויצא. נד' תש"ע.
  • אם לבינה, גימטריאות ורמזים; ביאור קצר למושגי יסוד בספרי קבלה, בתוך שערי בינה (לר' יצחק בן יהודה צבע) ח"ב, שאלוניקי תקע"ג. (ייתכן והוא חלק מחיבורו ערכי הכינויים).
  • ערכי הכינויים,
  • אגרות הרמ"ז, רובו אגרות בקבלה לתלמידו ר' בנימין כהן, מהדורה ראשונה ליבורנו 1780 מהדורה עם אגרות חדשות מכתב יד - תשנ"ח.
  • שרשי השמות, שמות הקודש וכחותיהם ומוצאם מפסוקי תורה ונ"ך מסודרים על סדר אלפא ביתא, עם הגהות מהרב אברהם אלנקאר, ירושלים תשנ"ה.
  • רמ"ז הרומ"ז, שמות.
  • ליקוטים חדשים, אוסף דרושים בקבלת האריז"ל שהובאו על ידי ר' נתן שפירא לבית מדרשו של הרמ"ז.
  • הגהות על ספר הזהר וספרי קבלה, על ספרא דצניעותא, ספריהם של ר' חיים ויטל, ר' יעקב צמח ועוד. חלקם נדפסו וחלקם עדיין בכתב יד.
  • דרשות, בתוך, ר' יצחק בן יעקב הלוי, באר מים חיים, שאלוניקי תקמ"ו; דרושי הסבא מסודות הגלגולים, ליקוטי אורות חדשים ודרושים על פי קבלת האר"י - בכתב יד.

שירה ומחזות

  • הן קול חדש, שירה למועדים, אמשטרדם תע"ב.
  • יסוד עולם, דרמה ספרותית, אלטונא תרל"ד.
  • תפתה ערוך, מחזה מוסרי על הגיהנום, מהדורה ראשונה בעילום שמו, עם ביאור של ר' אביעד שר שלום באזילה, ונציה תע"ה (1715).
  • חידות ומליצות, בכתבי יד רבים.

שירים ופיוטים נוספים של הרמ"ז נדפסו גם בספרים של אחרים[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאיר בניהו, דור אחד בארץ, ירושלים תשמ"ח
  • אבא אפלבוים, משה זכות: חייו, ספריו, שיטתו הקבלית, תלמידיו, פיוטיו, ופעולותיו הציבורית, לבוב תרפ"ו (1926) (גרסה חופשית של הספר).
  • פעמים 96, הוצאת יד יצחק בן-צבי, אוסף מאמרים על היבטים שונים באישיותו של ר' משה זכות.
  • יעקב לאטס, ארכיון של אבן, מקור ראשון, 28 נובמבר 2008.
  • ר' משה זכות - תפתה ערוך בתוספת מילים אחדות על 'תפתה ערוך' (מאת דבורה ברגמן), בתוך: "דחק" כתב עת לספרות טובה, כרך ב'

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


  1. ^ על פי: משה הלל זרי, מקדש מלך השלם, מכון בני יששכר, ירושלים תש"ס, הקדמה, ע' 13 ואילך. עם הוספות ותיקונים.
  2. ^ ראה משה הלל זרי, מקדש מלך השלם, מכון בני יששכר, ירושלים תש"ס, הקדמה, ע' 15 הערה 59.