לדלג לתוכן

משה זכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי מֹשֶׁה זַכּוּתּ
Moses Zacuto
שער ספרו "תפתה ערוך"
לידה 1625
ה'שפ"ה
אמסטרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1697 (בגיל 72 בערך)
ט"ז בתשרי ה'תנ"ח
מנטובה, דוכסות מנטובה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה ההולנדית, האיחוד הפולני-ליטאי, הרפובליקה של ונציה ודוכסות מנטובה
רבותיו רבי שאול מורטירה, רבי בנימין הלוי, רבי יצחק מפוזנא.
תלמידיו רבי בנימין הכהן מכונה "הרב"ך", רבי אברהם רוויגו, רבי יהודה בריאל, רבי ישעיהו באסאן, רבי אביעד שר שלום באזילה.
רב קהילת הספרדים בוונציה, ראש ישיבה, משורר פייטן, ומקובל
רב העיר מנטובה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי משה בן מרדכי זַכּוּתּ (לפעמים נכתב; מֹשֶׁה זַכּוּתַּא וידוע בכינויו הַרֶמֶ"ז, נולד ב-אמסטרדם הולנד, שפ"ה 1625 – נפטר ב-מנטובה איטליה, ט"ז בתשרי יום טוב של גלויות חג סוכות ה'תנ"ח, 1 באוקטובר 1697) היה רב, מקובל, ומשורר יהודי ממוצא פורטוגזי. נצר למשפחת זַכּוּתּ שהגיעה מפורטוגל להולנד אחר הגירוש.

הרמ"ז כיהן כרב קהילת יהדות מנטובה וכראש ישיבה בה ובקהילת הספרדים בוונציה, והוא נחשב לאחד מגדולי המקובלים ביהדות איטליה במאה ה-17. דרך בית מדרשו נפוצו כתביו של ר' חיים ויטל העוסקים בקבלת האר"י וכן מנהגי התפילה המבוססים עליהם.

רבי משה זכות היה בן למשפחת אנוסים מפורטוגל שגלתה לאמסטרדם, נין ונכד להיסטוריון והאסטרונום רבי אברהם זכות. הוא למד בבית המדרש "עץ חיים" של קהילת אמסטרדם שנוסד על ידי ר' מנשה בן ישראל ולמד בישיבתו של הרב שאול מורטירה בתקופה שלמד שם גם ברוך שפינוזה. על מנת ללמוד קבלה עבר לעיר פוזנן שבפולין שם למד אצל ר' יצחק מפוזנא שהיה תלמידו של ר' שפטיל בן השל"ה. ובשנת 1645 עקר לאיטליה. לפי אוצר ישראל את עיקר לימודיו בקבלה עשה בעיר ורונה אצל ר' בנימין הלוי, תלמידו של ר' חיים ויטל שבא לאיטליה בשנת 1659.

הרמ"ז הגיע לוונציה אחר בקשת הרב הראשי של העיר הרב עזריה פיגו שיחליפו בתפקידו מחמת זיקנה, שם היה למגיה ספרים. לפי הצעת תלמידיו עבר בשנת 1673 למנטובה, שם ייסד ישיבה והיה לו חוג גדול של תלמידים, וכן שימש כרב העיר תמורת שכר שנתי של 300 דוקטים. הרמ"ז ייסד בישיבתו מפעל העתקה של כתבי האר"י, ומהם נפוצו כתבי האר"י באירופה. הרמ"ז סינן את כתבי תלמידי האר"י, והגיע למסקנה כי הכתבים היחידים בהם ראוי ללמוד את תורת האר"י הם כתבי ר' חיים ויטל, אותם כינה "סולת נקיה" ו"מקובלים מפי עליונים", ושלל את הלימוד והעיסוק בכתבי תלמידי האר"י האחרים, דוגמת רבי מנחם עזריה מפאנו ואחרים, אותם גרס כמיוסדים על "מחשבות וסברות"[1].

במנטובה ישב הרמ"ז עד יום מותו, ט"ז בתשרי ה'תנ"ח, 1 באוקטובר 1697[2]. במאה העשרים התגלתה מצבתו במחסן לחומרי בנייה בעיר.[דרוש מקור]

מצאצאיו, חיים היום באיטליה ובישראל, בעיקר בנתניה וירושלים. רחובות על שמו נמצאים בתל אביב ובבאר שבע.

מסופר עליו כי בצעירותו למד את השפה הלטינית, ולאחר שעמד על דעתו, צם 40 יום ולילה בתקווה לשכוח אותה. ביצירתו "תפתה ערוך" שילב רעיונות של דנטה אליגיירי, ביצירתו זו, המחולקת לשני חלקים, מונולוג של החוטא ומונולוג של המשחית, זכתה להערכה רבה באיטליה ומחוצה לה, והשפיעה, בין השאר, על רמח"ל שנשא את נכדת הרמ"ז.[3]

הרמ"ז העמיד תלמידים רבים, הבולטים והידועים שבהם היו:

חיבוריו ופיוטיו שהודפסו ובכתב יד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמ"ז כתב חיבורים רבים בנגלה ובנסתר, ואף הגהות על ספרים שונים, חלקם זכו למהדורות רבות הודפסו בעיקר באיטליה וחלקם עדיין בכתב יד ולא נדפס. הוא נהג לעטר את הספרים שהגיה בשירים ובפיוט פרי עטו. הרמ"ז היה מומחה ללשון וערך והגיה חיבורים של מחברים אחרים בעיקר בחלקים המבארים מילים זרות. כמו כן העתיק כוונות וחיבורי מקובלים קודמים. רוב ספריו הודפסו מחדש בתוספת הערות והשוואה לכתבי יד על ידי מכון "קול בטחה" שבמושב בטחה בנגב בהגהת "זקן המקובלים בנגב והדרום" הרב יצחק נחום (בן שרה נחום וב"ר שלמה נחום) מתפרח תלמיד ישיבת תפרח וממייסדי ישיבת תושיה תפרח בכפר מיימון המשמר מנהגי יהדות תימן ומחכמי הקבלה בחברת אהבת שלום ירושלים.

להלן רשימה מחיבוריו, שבדפוס ושבכתב יד, לפי נושאים[4]:

תנ"ך, משנה, תלמוד, והלכה

את סדרי התיקונים הכין הרמ"ז לדפוס על פי מה ששמע מרבו המקובל בנימין הלוי ובהוספות משלו.

  • בית תפלה ודברי הימים, סדר תפילות ע"פ האר"י.
  • אלף אלפין, בקשה, נדפס בסוף הספר אגרות רמ"ז.
  • סדר תיקון חצות, בתוך קיצור חובת הלבבות לרבינו בחיי, וינציה 1654 תט"ו.
  • סדר תפלת הדרך על דרך הקבלה, כתב יד.
  • סדר פסח, כתב יד
  • סדר קריאה ותיקון לליל שבועות, וינציה 1700 ת"ס.
  • מחזור כמנהג בני רומא, עם פירוש מלות זרות מהרמ"ז, וינציה 1655 תט"ז.
  • סדר משמרת החודש, תקונים ותפילות למתענים בערב ראש-חודש, וינציה 1660 תכ"א.
  • תקון שובבים, סדר הסליחות והתחנונים לימי השובבי"ם, מנטובה 1674 תל"ד.
  • תקון הקריאה לליל הושענא רבא, בסוף הספר הן קול חדש, אמשטרדם 1712 תע"ב.
  • כוונות המילה וברכות בסדר קצר, חלקו נדפס בתוך ספר סוד ה', על ידי ר' דוד בן אריה ליב לידא, מנטובה 1742 תק"ג.
  • לוחות אבן, קינות וכתובות על מצבות, בכתב יד.
  • ספר כוונות, העתיקה מר' יעקב צמח, בכתב יד.
  • ביאור הסודות, סדר עמידת הספירות, סוד השופר, סוד התפילין, בכתבי יד.
  • תפתה ערוך. מחזות, בהוצאת מכון קול בטחה 2019 תשע"ט.

פרקי שירה ומחזות

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מאיר בניהו, דור אחד בארץ, ירושלים תשמ"ח
  • אבא אפלבוים, משה זכות: חייו, ספריו, שיטתו הקבלית, תלמידיו, פיוטיו, ופעולותיו הציבורית, לבוב תרפ"ו (1926) (גרסה חופשית של הספר).
  • פעמים גיליון 96 (קיץ תשס"ג), גיליון שהוקדש לרבי משה זכות. (מאמרי הגיליון, באתר יד בן צבי)
  • יעקב לאטס, ארכיון של אבן, מקור ראשון, 28 נובמבר 2008.
  • ר' משה זכות - תפתה ערוך בתוספת מילים אחדות על 'תפתה ערוך' (מאת דבורה ברגמן), בתוך: דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'
  • דבורה ברגמן, אשא את לבבי – שירים מאת ר' משה זכות, הוצאת יד יצחק בן־צבי, 2009.
  • אליעזר באומגרטן ואורי ספראי, 'לדרכי ההתגבשות של ספר ערכי הכינויים: בין נתן שפירא למשה זכות', עלי ספר לב-לג (תשפד) 241-223
  • אליעזר באומגרטן, יובל הררי ואורי ספראי, 'אלפא ביתא של השמות לר' משה זכות: לקסיקליות וקבלה מעשית', דעת 90 (2021) עמ' 426-397
  • Eliezer Baumgarten & Uri Safrai. “Rabbi Moshe Zacuto and the Kabbalistic Circle of Amsterdam”, Studia Rosenthaliana, Journal of the History, Culture and Heritage of the Jews in the Netherlands, 46 (2021), 50-29

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ והוכיח כן בספריו
  2. ^ נוסח מצבתו נדפס בשנת ה'תצ"ג (1733) על ידי ההבראיסט יוהאן כריסטוף וולף (אנ'), Bibliotheca Hebræa כרך רביעי, עמ' 1200.
  3. ^ דבורה ברגמן, ‏"עמימות ובהירות ב"תפתה ערוך" לרבי משה זכות", פעמים 96 (קיץ תשס"ג), עמ' 35.
  4. ^ על פי: משה הלל זרי, מקדש מלך השלם, מכון בני יששכר, ירושלים תש"ס, הקדמה, ע' 13 ואילך. עם הוספות ותיקונים.
  5. ^ אשר רוב אלפי קמיעותיו שחולקו לרבבות ולאלפים בישראל ובעולם לשמירה הצלחה פרנסה ומזל ורפואה של "זקן המקובלים בארץ ובעולם" אוהבן ומושיעם של ישראל הרב יצחק יחזקאל דַאוּבֶּה-דייבי-בדהובא כצ'ורי הרב כדורי (נשיא וראש ישיבה ללימוד הקבלה והפשט ישיבת נחלת יצחק ירושלים ברחובות הבוכרים-רחוב דוד 19 שכונת הבוכרים) התייסדו על ספר "שורשי השמות" ושב ולימדם לפני פטירתו למקובל הא-לוקי הרב אברהם כהן (בעל רזי הקמיעין) חכם אברהם מירושלים
  6. ^ שהוא גם הכין את נוסח מצבת קודש; "בר ריכא ונהיר" ו"רב מלכא מאיר" הרמ"ז הרומ"ז על האר"ש לאחר פטירתו
  7. ^ חלק א - 2001תשס"א; חלק ב - 2002 תשס"ב; חלק ג - 2003 תשס"ג; חלק ד - 2004 תשס"ד; חלק ה - 2005 תשס"ה
  8. ^ תורגם לאיטלקית פעמיים (יעקב לאטס, "כתביו של רבי משה זכות שבדפוס", פעמים 96, 2003 תשס"ג, עמ' 26):
    • C. Foa, Tofte gnaruch ossia il castigo dei reprobi, Finale di Emilia, תרס"ב 1901
    • S. I. Luzzati, M. Zacuto, L'inferno preparato, Torino, 1819 תק"ף.
    מלבד זאת, תורגם ליידיש (דבורה ברגמן "עמימות ובהירות ב"תפתה ערוך" לרבי משה זכות", פעמים 96, 2003 תשס"ג, עמ' 32).
  9. ^ ראו משה הלל זרי, מקדש מלך השלם, מכון בני יששכר, הספריה הספרדית ירושלים 2000 תש"ס, הקדמה, עמ' 15 הערה 59.