בנימינו ג'ילי
 | |
| לידה |
20 במרץ 1890 רקנאטי, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
30 בנובמבר 1957 (בגיל 67) רומא, איטליה |
| מוקד פעילות |
איטליה, ממלכת איטליה |
| מקום לימודים |
האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה |
| סוגה |
אופרה |
| סוג קול |
טנור |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
| צאצאים |
רינה ג'ילי |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
בנימינו ג'ילי (באיטלקית: Beniamino Gigli, 20 במרץ 1890 – 30 בנובמבר 1957) היה זמר איטלקי, שרבים רואים בו את אחד מגדולי הטנורים האופראיים שבכל הזמנים. ג'ילי ניחן בקול יפה להפליא והטכניקה שלו הצטיינה בקלות ובזריזות, אבל בטעם ובסגנון היו שעלו עליו, בייחוד בשלבים המאוחרים בקריירה שלו, כשקולו היה בירידה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ילי נולד ברקנאטי, במחוז מרקה, בנו של סנדלר חובב אופרה.
בשנת 1914 זכה בפרס ראשון בתחרות זמרה בינלאומית בפארמה. הופעתו האופראית הראשונה הייתה ב-15 באוקטובר 1914, בתפקיד אנצו ב"לה ג'וקונדה" של אמילקארה פונקיילי ברוביגו, הופעה שבעקבותיה היה לזמר מבוקש מאוד.
ג'ילי הופיע ברצף מהיר בהרבה תיאטראות חשובים, תמיד בתפקיד מפיסטופלה של אריגו בויטו: תיאטרו מאסימו בפלרמו (31 במרץ 1915), תיאטרו סן קרלו בנאפולי (26 בדצמבר 1915), תיאטרו קונסטנצי ברומא (26 בדצמבר 1916), לה סקאלה (19 בנובמבר 1918) ולבסוף, מטרופוליטן אופרה בניו יורק (26 בנובמבר 1920). (בצוות הזמרים של המטרופוליטן בשנות ה-20' היו עוד שני טנורים איטלקים גדולים, שהיו יריביו של ג'ילי: ג'ובאני מארטינלי וג'אקומו לאורי-וולפי.)
בין התפקידים ששמו של ג'ילי נקשר בהם במיוחד בתקופה זו הו אדגרדו בלוצ'יה די למרמור של דוניצטי, רודולפו בלה בוהם של פוצ'יני והתפקיד הראשי ב"אנדראה שנייה" של ג'ורדאנו, שתי אופרות שיקליט בהמשך במלואן.
ג'ילי נסק לצמרת הבינלאומית אחרי מותו של הטנור האיטלקי הגדול אנריקו קארוזו ב-1921. הפופולריות שלו בקהל באי האופרה הגיעה לגבהים כאלה, שהצמידו לו את הכינוי "קארוזו סקונדו" (קארוזו השני), אף כי הוא עצמו היה מעדיף להיקרא "ג'ילי פרימו" (ג'ילי הראשון). לאמיתו של דבר, ההשוואה לא הייתה במקומה, שכן לקארוזו היה קול גדול, כהה והרואי יותר משל ג'ילי.
ג'ילי עזב את המטרופוליטן ב-1932, למראית עין אחרי שסירב להשלים עם קיצוץ בשכרו. ג'וליו גאטי-קאזאצה, המנהל הכללי של המטרופוליטן בשנים ההן, זעם על הזמר הפופולרי ביותר בלהקתו מקרב הגברים; הוא סיפר לעיתונות, שג'ילי היה הזמר היחיד שלא קיבל את הקיצוץ בשכר. למען האמת, היו עוד כמותו, לילי פונס ורוזה פונסל; ויש תיעוד לא מועט לכך, שגאטי-קאזאצה העניק לעצמו תוספת שכר גדולה ב-1931, כך שלאחר הקיצוץ, משכורתו נשארה כשהייתה במקור. יתרה מזו, גאטי הקפיד להסתיר מן העיתונות את הצעת-הנגד של ג'ילי, שבה הציע ג'ילי לשיר חמישה או שישה קונצרטים ללא שכר, הצעה שבמונחי חיסכון בדולארים הייתה שווה יותר מן הקיצוץ בשכר שכפה גאטי.
אחרי עזיבת המטרופוליטן, חזר ג'ילי לאיטליה ושר בבתי אופרה שם ובארצות אירופה אחרות ובדרום אמריקה. בשנת 1939 ביצע הופעת משחק בסרט הקולנוע האיטלקי "מריונטה" לצד מרצ'לו מסטרויאני, שחקן צעיר אז. העובדה, שהיה הזמר החביב על הדיקטטור האיטלקי בניטו מוסוליני משכה אליו ביקורת שלילית ולקראת סוף מלחמת העולם השנייה התאפשרו לו רק הופעות מעטות. עם זאת, הוא שב לבמה מיד עם סיום המלחמה בשנת 1945 והקהל קיבל אותו בהתלהבות גדולה מבעבר.
בשנות חייו האחרונות היו הופעותיו של ג'ילי בקונצרטים רבות מהופעותיו על בימת האופרה. לפני פרישתו ב-1955 יצא ג'ילי לסיור עולמי מתיש של מופעי פרידה קונצרטיים. המסע המפרך פגע בבריאותו בשנתיים שנותרו לו, שבהן עזר להכין את ספר זכרונותיו (המבוסס בעיקר על ספר זכרונות קודם, שתוגבר בסדרת ראיונות). ג'ילי מת ברומא בשנת 1957.
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ילי, כמוהו כאמנים רבים, היה איש של סתירות וניגודים. מצד אחד, הופיע בקונצרטים לגיוס תרומות ובסכומי הכסף שהרים בקרוב לאלף קונצרטים למטרות צדקה, הוא עולה על כל זמר אחר בהיסטוריה. הוא היה מסור בכל לבו לאב פיו, הכומר המוודה שלו, שלו תרם סכום כסף גדול. זאת ועוד, ג'ילי הרבה לשיר מוזיקת קודש (בייחוד בשנות ה-50' של המאה ה-20), מעבר למקובל אצל טנור אופראי מן השורה הראשונה. נוסף לכך, ג'ילי דבק במשך כל חייו במוזיקה הדתית של דון לורנצו פרוזי.
מצד שני, יחסיו של ג'ילי עם נשים היו כולם משובשים בשערוריות. הוא שיקר בזכרונותיו, כשציין את תאריך נישואיו שישה חודשים לפני התאריך האמיתי. זאת עשה כדי להסוות את העובדה שאשתו קונסטנצה הייתה בהריון כשנישאו. היא ילדה לג'ילי שני ילדים, אנצו ורינה (זמרת סופרן נודעת בזכות עצמה). בהמשך, ידוע שג'ילי הקים משפחה שנייה עם לוצ'יה ויגאראני, שילדה לו שלושה ילדים.
ביוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gigli, Beniamino (1957). Memoirs.
- Marchand, Miguel Patrón (1996). Como un Rayo de Sol: El aureo legado de Beniamino Gigli.
- Brander, Torsten (2001). Beniamino Gigli: Il tenore di Recanati.
- Inzaghi, Luigi (2005). Beniamino Gigli. Varese: Zecchini. ISBN 978-88-87203-26-4.
- Discography (Capon's Lists of Opera Recordings)
הקלטות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "'O sole mio" (This recording features in the film "The Addams Family" (1991))
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בנימינו ג'ילי (באיטלקית)
בנימינו ג'ילי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בנימינו ג'ילי, באתר AllMovie (באנגלית)
בנימינו ג'ילי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
בנימינו ג'ילי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בנימינו ג'ילי, באתר Yandex.Music (ברוסית)
בנימינו ג'ילי, באתר Discogs (באנגלית)- בנימינו ג'ילי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בנימינו ג'ילי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
