בני קפולט ובני מונטגיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
I Capuleti e i Montecchi
ג'ודיטה גריסי ואמליה שוץ בלה סקאלה, דצמבר 1830
ג'ודיטה גריסי ואמליה שוץ בלה סקאלה, דצמבר 1830
מלחין וינצ'נצו בליני
מספר מערכות 2
זמן התרחשות העלילה המאה ה-13
שפה איטלקית
שנה 1830
מקום התרחשות העלילה ורונה

הקפולטים והמונטקיםאיטלקית: I Capuleti e I Montecchi) היא אופרה מאת המלחין וינצ'נצו בליני משנת 1830. האופרה בשתי מערכות הוצגה בוונציה ב-11 במרץ 1830. הלברית, מאת פליצ'ה רומאני, היה עיבוד מחודש לסיפורם של רומיאו ויוליה לאופרה מאת ניקולה ואקאי בשם Giulietta e Romeo, המבוססת על המחזה באותו שם מאת לואיג'י סקבולה, שנכתב ב-1818, כלומר המקור איטלקי ולא נלקח ישירות מהמחזה של ויליאם שייקספיר.

בליני שוכנע לכתוב את האופרה לקרנבל המסכות בוונציה של 1830, בהתראה של חודש וחצי. הוא הצליח לעמוד במשימה הודות לשימוש שעשה במוזיקה, שנכתבה בעבר לאופרה הקודמת שלו זאירה, (אנ') שנחלה כישלון.

בשנת 1966 עיבד קלאודיו אבאדו גרסה חדשה של האופרה, בה הועבר תפקיד המכנסיים של רומיאו לטנור, אך מאמצע שנות ה-70 הוחזרה הגרסה המקורית, וכך היא מוצגת כיום.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שַׂחְקָן פריסת סאונד
יוליה, בתו של קאפליו סוֹפּרן
רומיאו, ראש משפחת מונטקי קונטרה אלט
קפליו, ראש משפחת קפולט בס
טבאלדו, ארוסה של יוליה טנור
לורנצו, רופא, חברו של קאפליו ועובד בשירותו בס

העלילה מתרחשת בוורונה במאה ה-13.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאפליו קורא לחסידיו למועצה. טבאלדו מדווח שראש משפחת מונטקי שלח שגריר שלום. רומיאו הרג את בנו של מונטקי וגורש מוורונה, אך כעת הוא מציע שלום. המועצה הייתה נענית לפיוס, אבל קאפליו ניזון מתשוקה לנקמה. טבאלדו מוכן לעזור לחןתנו לעתיד לבצע את נקמתו. קפליו מזרז את חתונתם של יוליה וטבאלדו. הוא שולח את לורנצו לבתו להכין את יוליה לחתונה. הרופא מציית לפקודה באי רצון. רומיאו מופיע בתחפושת. הוא טוען שהוא שליח ומבקש שלום בשם משפחת מונטקי ואת ידה של יוליה לעצמו. קאפליו וחסידיו דוחים את בקשתו. לבסוף, גם רומיאו שולף את חרבו ומחליט להילחם. יוליה מחכה בקוצר רוח ללורנצו, שמוביל את רומיאו אליה במסדרון סודי. האוהבים נופלים בשמחה זה לזרועות של זו.

תמונה 3-2[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקט מתחיל במקהלת חתונות ובכניסה למסיבת החתונה. רומיאו מתערבב בין חסידי המשפחה בתחפושת ומתגנב לחגיגות החתונה. לורנצו מודאג לגביו, אבל הוא יודע שמאות מחסידיו של רומיאו מחכים לאות לתקוף סוף סוף את הקפולטים. רעש קרב נשמע. האורחים מושיטים יד במהירות אל נשקם. לאחר מכן, יוליה נכנסת לחדר, ומצב הרוח נרגע מעט. רומיאו מבקש מאהובתו לברוח איתו. השיחה שלהם נקטעת על ידי טבאלדו וקפליו. הם מזהים את רומיאו כשליח מהסצנה הקודמת, אשר לאחר מכן נותן אות לחסידיו, שממהרים לתוך הבית. קטטה פורצת בין תומכי שתי המשפחות.

מערכה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוליה מחכה בחדרה בקוצר רוח לחדשות על ההתפתחויות. עד מהרה, לורנצו מביא לה את החדשות, שאנשיו של רומיאו הובסו, רומיאו עצמו התחבא בין הסלעים ליד העיר. הנערה צריכה לעמוד מול המזבח עם טבאלדו תוך דקות. כדי להציל אותה מזה, לורנצו נותן לה כדור שינה שמכניס אותה למצב של מוות מדומה. לפני שיוליה לוקחת את התרופה הוא מבטיח לה שיטפל בה וכשתתעורר, לא יהיה איש לצידה מלבד רומיאו. בינתיים, רומיאו רץ לתוך הבית כדי לפגוש את אהובתו, אך מתגלה על ידי טבאלדו. הם מתחילים להילחם, ואז הם מבחינים בגניחה רכה שמגיעה מחדרה של יוליה. הנערה לוקחת את כדור השינה והם חושבים שהיא מתה.

תמונה 3-2[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומיאו מחפש נואשות את הקריפטה של יוליה מלווה בחסידיו. הוא מסיר את מכסה הארון ומשלח את אנשיו משם. לאחר מכן הוא לוקח רעל, נשכב ליד יוליה ומצפה למותו. בינתיים, יוליה מתעוררת ורומיאו יכול לומר לה שהוא הרעיל את עצמו. לאחר מות אהובה, היא תוקעת לעצמה פגיון בלב.

האריות החשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • È serbata a questo acciaro, cavatina di Tebaldo (atto I)
  • Se Romeo t'uccise un figlio....La tremenda ultrice spada, cavatina e cabaletta di Romeo (atto I)
  • Oh! quante volte, oh quante!, romanza di Giulietta (atto I)
  • Se ogni speme è a noi rapita, stretta del Finale Primo (atto I)
  • Deh tu, deh tu bell'anima!, romanza di Romeo (atto II)

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה ליהוק (יוליה, רומיאו, טבאלדו, קפליו, לורנצו) מנצח תוית
1958 Antonietta Pastori, Fiorenza Cossotto, Renato Gavarini, Vittorio Tatozzi, Ivo Vinco Lorin Maazel Opera D'Oro
1966 Margherita Rinaldi, Giacomo Aragall, Luciano Pavarotti, Nicola Zaccaria, Walter Monachesi Claudio Abbado Opera D'Oro
1968 Renata Scotto, Giacomo Aragall, Luciano Pavarotti, Agostino Ferrin, Alfredo Giacomotti Claudio Abbado CD Arkadia
1973 Katia Ricciarelli, Veriano Luchetti, Giorgio Merighi, Bruno Marangoni, Walter Monachesi Piero Bellugi Mondo Musica
1975 Beverly Sills, Janet Baker, Nicolai Gedda, Robert Lloyd, Raimund Henrickx Giuseppe Patanè EMI
1984 Edita Gruberová, Agnes Baltsa, Dano Raffanti, Gwynne Howell, John Tomlinson Riccardo Muti EMI
1991 Katia Ricciarelli, Diana Montague, Dano Raffanti, Marcello Lippi, Antonio Salvadori Bruno Campanella CD Nuova ERA
1997 Eva Mei, Veselina Kasarova, Ramón Vargas, Umberto Chiummo, Simone Alberghini Roberto Abbado RCA
1998 Hei-Kyung Hong, Jennifer Larmore, Paul Groves, Raymond Aceto, Robert Lloyd Donald Runnicles Teldec
2008 Anna Netrebko, Elīna Garanča, Joseph Calleja, Tiziano Bracci, Robert Gleadow Fabio Luisi Deutsche Grammophon
2014 Valentina Farcas, Vivica Genaux, Davide Giusti, Ugo Guagliardo, Fabrizio Beggi Fabio Biondi Glossamusic

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]