קרנבל המסכות בוונציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קרנבל המסכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנבל המסכות בוונציה הוא אירוע ייחודי המתקיים בעיר ונציה (הנמצאת בצפון איטליה) ומתרחשת בכל חורף באמצע פברואר ונמשך כשבועיים.

במהלך המאה ה-13 החגיגות של הקרנבל נועדו לציין את המעבר מהחורף לאביב. כמו כן, הקרנבל היווה הזדמנות נדירה לבני המעמדות השונים בעיר "להתערבב" אלה באלה, ולהסתיר את זהותם האמיתית למשך שבועות ואפילו חודשים. תקופות הקרנבל נודעו במעשי הוללות ופריקת עול, ואפשרו לבני כל המעמדות בעיר לשמוח כשווים. במאה ה-18 נאסרה פעולת ההתחפשות, וכל שלטון הטיל הגבלות אחרות על המנהג. בתקופתו של מוסוליני בוטל קרנבל המסכות. ורק בשנת 1980 חידשו האיטלקים את אירועי הקרנבל בשנית.

כיום אירוע הפתיחה החגיגי של הפסטיבל מתקיים בכיכר סאן מרקו. ובמסגרת אירוע הפתיחה מתקיימת תהלוכת תחפושות, ובסופו מתקיים מופע זיקוקים מרהיב. מלבד אירועי הרחוב, קרנבל המסיכות בוונציה ידוע בנשפי הפאר שמתקיימים במהלכו, ממש כמו אלה שהתקיימו בעבר. נשפים אלה מתקיימים באולמות מפוארים ברחבי העיר וכוללים ארוחות וריקודים..

אנשים מחופשים בקרנבל המתקיים מדי שנה בעיר ונציה שבאיטליה

המסכות הוונציאניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המסכות לא ברור וישנם מספר הסברים. אחד מהם לוקח אותנו אחורה לימי הביניים, שבהם התחוללו בונציה נשפים ומסיבות אליהם הגיעו האצילים עם תלבושות מהודרות ומסכות, שנועדו לשמור על האנונימיות שלהם. בעזרת המסכות האצילים יכלו ליהנות ולשחק במועדונים יחד עם פשוטי העם, להמר במשחקי מזל ולהסוות את זהותם. מסמך שנכתב ב-1268 על ידי עיריית ונציה אוסר על קיום מפגשים מסוג זה, משום שמשתתפי הנשפים היו ידועים בפריצות ומתירנות מינית.

מקור אחר של הקרנבל הוא הקומדיה דֶל אָרטֶה [תיאטרון של אלתור שנוצר במאה ה- 16 בברגמו (Bergamo). זהו תאטרון של אלתור, המבוסס על נושא קבוע מראש, עם קטעים מבדחים שמבצעים שחקנים מחופשים, המייצגים טיפוסים מוכרים וידועים לכלל הצופים. המסכות הידועות ביותר מן הקומדיה דל ארטה הם 'הקפיטן' שהוא חייל פחדן; 'פולצ'ילנה' הרברבן, 'קולומבינה' משרתת הגבירה; 'פירו' המאהב החושני; 'פנטלונה' הליצן בעל הגינונים; 'סקאפינו' הנוכל; 'סקאראמוש' השועל; 'ארלקינו' המשרת התמים והשוטה, המדבר בשפה עממית ומרבה להתקוטט; פולצ'ינלה, אחיו של ארלקינו, בעל האף הארוך והעקום. 

נפוצה במיוחד המסכה באוטה, המוכרת כבר מימי הביניים.  המסכה מכסה את מחצית הפנים ויש לה אופי מפחיד. חובשי מסכה זאת לובשים בדרך כלל ביחד גם גלימה השחורה "טאבארו" וכובע שחור בעל שלש פינות.  מסכה מפורסמת אחרת היא מסכת הרופא בזמן מגפת דבר.  המסכה בעלת אף ארוך דמוי מקור ומשקפיים, והיא אכן שמשה רופאים.  מסכה מפורסמת המיועדת לנשים נקראה "מורטה", ומזכירה שפחה צפון אפריקאית.  הפה במסכה זו חסום, רמז לנשים שלא לתת את קולן בציבור. 

יש רבים שפשוט מתלבשים בסגנון ימי הביניים המאוחרים או הרנסאנס.

בנוסף למסכות ותלבושות אלו, קיימת קבוצה שנייה של מסכות, ואלו "מסיכות של רעיון", מסכות של המצאה, שאפשר לראות בהן יצירות אומנות מקוריות.  מעין פיסול חי.  

סוגי המסכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם 7 סוגי מסכות שלובשים בקרנבל המסכות בוונציה:

  • באוטה (baùtta)- זוהי מסכה בצבע לבן, לעתים קרובות מוצגת בצבע מוזהב, אשר מכסה בנוחות את כל הפנים. היצירה המסורתית הגרוטסקית הזאת מאופיינת בהכללת אף בולט יתר על המידה, "קו סנטר" בצורת מקור, ואין פה. הסנטר דמוי המקור של המסכה נועד לאפשר ללובש לדבר, לאכול ולשתות מבלי להסיר אותו, ובכך לשמר את האנונימיות של הלובש. את מסכת הבאוטה היו לובשים לעתים קרובות עם שכמייה אדומה או שחורה בשם "טבארו". במאה ה -18, יחד עם "טבארו", מסכת הבאוטה הפכה למסכת החברה הסטנדרטי המאושר על ידי ממשלת ונציה. זה היה חובה ללבוש אותו באירועים פוליטיים, בהם נדרש לקבל החלטות פוליטיות, והאזרחים נדרשו לפעול בעילום שם. כמו כן, נשיאת נשק יחד עם המסכה נאסרה במפורש על ידי החוק ואכיפה על ידי המשטרה הוונציאנית.
  • קולומבינה (Colombina)- זוהי חצי מסכה, שרק מכסה את העיניים של הלובש, האף, ואת הלחיים העליונות. הוא מעוצב לעתים קרובות עם זהב, כסף, גבישים, ונוצות. הוא מוחזק עד הפנים על ידי שרביט או קשור בסרט כמו רוב המסכות ונציאניות האחרות. המסכה של קולומבינה נקראת על שם דמות במרכזה של קומדיה דלרטה, קולומבינה היתה שפחה שהיתה חלק נערץ מהתיאטרון האיטלקי במשך דורות. למעשה, קולומבינה היא יצירה מודרנית לחלוטין. אין ציורים היסטוריים המתארים את השימוש בו על הבמה או על החיים החברתיים.
  • מדליון המדיקו (Medico della peste)- זוהי מסכה עם מקור ארוך, הוא אחד המוזרים והמוכרים ביותר של המסכות הוונציאניות, המסכה היא לעתים קרובות בצבע לבן, המורכבת ממקור חלול. לבישת מסכה זו לא התחילה בתור מסכת קרנבל אלא כשיטה למניעת התפשטות המחלה. העיצוב המרשים נבע מהרופא הצרפתי של המאה ה -17 שארל דה לורם, אשר אימץ את המסכה יחד עם אמצעי זהירות אחרים תוך טיפול בנפגעי מגפה. השימוש בו כמסכת קרנבל הוא כולו מוסכמה מודרנית, והיום מסכות אלה הן הרבה יותר דקורטיביות.
  • וולטו (Volto)- וולטו היא מסכה ונציאנית מודרנית, המסכה לעתים קרובות בצבע לבן, אך לרוב מועטרת בצבע זהב. המסיכה קשורה מאחור עם סרט, מוצגת בדרך כלל עם כובע רשמי וגלימה. הוולטו מכסה את כל הפנים כולל את כל הסנטר. מסכה זו מכסה את כל הפנים ושימשה עבור אנשים שלא רוצים שיזהו אותם באירוע מסויים, יכלו להיות אנונימיים לחלוטין.
  • פנטלון (Pantalone)- דמות קלאסית נוספת מהבמה האיטלקית, שמשמעותה הוא אדם חברותי פופולרי, מיוצגת עם אף גדול מדי, כמו מקור בעל גבות גבוהות ועיניים מלוכסנות (שנועדו לסמן אינטליגנציה על הבמה). המסכה מדמה מסכה מצחיקה והיא נועדה עבור אנשים שרצו לספר בדיחות במהלך קוקטיילים ומסיבות. אנשים אלו היו במרכז הפנאי החברתי וסיפקו שעשוע לכלל האנשים.
  • ארלקינו (Arlecchino)- זו דמות קומית, נטול היגיון ומלא רגש, משרת. המסכה מתוארת כבעל אף קצר, קהה, דמוי ליצן, אוסף של גבות רחבות, עגולות, וחיוך מחייך. הוא פועל כמשרתו של פנטלון, ושתי הדמויות הופיעו לעתים קרובות על הבמה.
  • זני (Zanni)- האופי של זני הוא עוד קלאסי מהקומדיה שהוצגה בתאטרון. המסכה שלו היא מסכה חצי עור, מראה לו עם מצח נמוך, גבות בולטות ואף ארוך עם עקומה לאחור לקראת הסוף. אומרים כי ככל שהאף שלו ארוך יותר, כך הוא טיפש יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]