ברייתא דרבי עקיבא

ברייתא דרבי עקיבא
	אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: בְּכֹל יוֹם וָיוֹם מַלְאָךְ אֶחָד עוֹמֵד ; שַׁחֲרִית, בְּאֶמְצַע רָקִיעַ, וּפוֹתֵחַ וְאוֹמֵר: "ה' מֶלֶךְ...", ; וְכָל צְבָא מָרוֹם עוֹנִים אַחֲרָיו, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבָרְכוּ. ; וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְבָרְכוּ, חַיָה אַחַת עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ; וּשְׁמָהּ יִשְׂרָאֵל, וְחָקוּק עַל מִצְחָהּ יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֶרֶת: ; "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ", וְכָל שָׂרֵי מַעְלָה עוֹנִים; אַחֲרֶיהָ: "בָּרוּךְ ה' המבורך לְעוֹלָם וָעֶד". ; וְעַד שֶׁלֹּא נִגְמַר הַדָּבָר, רוֹעֲשִׁים וְרוֹעֲדִים הָאוֹפַנִּים; וּמַרְעִידִים אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְאוֹמְרִים: "בָּרוּךְ; כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ". ; וְאוֹתָהּ הַחַיָּה עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ,; עַד שֶׁרוֹעֲשִׁים כָּל שָׂרֵי מַעְלָה, וּשְׂרָפִים, וּכְרוּבִים,; וּגְדוּדִים, וְכֹל הַמַּחֲנוֹת, וְכֹל אֶחָד וְאֶחָד בְּעָמְדוֹ; אוֹמֵר לַחַיָּה, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד".; (היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול);

ברייתא דרבי עקיבא, היא משנה חיצונית שנאמרה על ידי רבי עקיבא, ומופיעה בספר היכלות^[1], המיוחס לרבי ישמעאל כהן גדול. הברייתא מצוטטת בסידורו של רב עמרם גאון, והאחרונים פסקו כי מי שמתפלל יחיד (לא במניין) יכול לומר את לשון הברייתא, כדי לצאת חובת אמירת ברכו.

הסבר הברייתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר היכלות מתאר את מעשה עלייתם של רבי עקיבא ורבי ישמעאל, להיכלות העליונים.

באשר לרבי עקיבא, ניתן לקשור מעשה זה עם סיפור הארבעה שנכנסו לפרדס^[2]. הפרדס מקביל לאותם היכלות העליונים, שרבי עקיבא עלה אליהם בשלום, ושב משם בשלום. הכניסה לפרדס, או העלייה אל ההיכלות העליונים היא התעלות רוחנית כה גבוהה, הנעשית בשבעה שלבים. כל שלב הוא אנרגטי יותר מקודמו, וכל אחד מסמל היכל גבוה מקודמו. בהיכל העליון, אליו הגיע רבי עקיבא, נמצא כיסא הכבוד. בניגוד לרבי עקיבא, יתר שלושת החכמים שניסו לצלוח את המסע, נכשלו. האחד מת, השני התפקר, והשלישי נטרפה עליו דעתו.

רבי עקיבא שצלח את המסע, ושב בשלום מתאר את חוויותיו מההיכל העליון.

תפילת שחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה מתאר רבי עקיבא, מהלך של תפילת שחרית, המתנהלת בשמיים, בדיוק כפי שאנו נוהגים כאן על הארץ.

המלאך, בתפקיד שליח הציבור, עומד באמצע הרקיע וקורא את סדר התפילה, עד שמגיע ל"ברכו", וכל גדודי מעלה, (שהם קהל המתפללים), חוזרים אחריו על מילות התפילה. כאשר הם מגיעים ל"ברכו", מפנה המלאך את הבמה, ואת מקומו תופסת חיה אחת.