שליח ציבור
שליח ציבור (בראשי תיבות: ש"ץ) הוא כינוי לחזן בית הכנסת, המייצג את הקהל בתפילתו לאלוהים.
על פי ההלכה שליח הציבור הוא אדם שעבר את גיל המצווה. בקהילות אורתודוקסיות, מדובר בגברים בלבד; בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות גם נשים.[1] ראוי שיהיה אדם ירא שמיים, בעל מידות טובות, עניו, הגון וישר. שליח הציבור ראוי שיהיה מקובל על כל המתפללים כיוון שהוא שליחם לפני האלוהים.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופות מוקדמות יותר של חז"ל ניתן היה לכתוב רק את התורה שבכתב כלומר את התנ"ך ואילו שאר דברי חכמים, פלפולים, הלכות, ברכות ותפילות שתיקנו חז"ל אסור היה להעלות על הכתב. על כן לשליח הציבור היה תפקיד חשוב ביותר בתפילה. שליח הציבור היה מתפלל בקול רם וברור את התפילה כולה, עבור היהודים שלא ידעו להתפלל או לא ידעו את התפילה בעל פה, וכך היו יכולים לחזור על דבריו או לשמוע אותו ולענות אמן וכך היו יוצאים ידי חובתם. מנהג זה נפוץ עד היום בקהילות ספרדיות ובקהילות נוספות.
עד התגבשות המחזורים והמנהגים במאה ה-14 מתפקיד הש"ץ היה לבחור או לחבר את פיוטי המועדים והסליחות, בימינו נהוג שכל הקהל אומר אף קטעים השייכים לש"ץ בלבד.[2] כמו כן בעבר שליח הציבור שימש גם כבעל קורא.[3]
בקהילות אשכנז לפני עידן ההשכלה, מונו לתפקיד ש"ץ רק בעלי יראת שמים בצורה יוצאת דופן[4], ובהתייחסות להם נהוג היה לצייין את מקצועם[5] "ש"ץ דק"ק ..."[6]
בימינו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשונה מפעם כעת מצויים סידורים לרוב בכל בית כנסת ועל כן תפקידו של שליח הציבור נעשה פחות חשוב ומעט שונה ממה שהיה. בקהילות אשכנזיות מסיים שליח הציבור פסקאות שונות בקול, וקורא את הקדיש, ברכות וחזרת הש"ץ ואילו שאר התפילה נאמרת בשקט. בקהילות ספרדיות לעומת זאת המנהג השתמר יותר ורוב התפילה נאמרת בקול על ידי שליח הציבור.
ביהדות אשכנז, בזמנים מיוחדים, היה נהוג בעבר שמצידי החזן עומדים ה'באס' וה'זינגר'[7], המלווים את שירת החזן בקול שני. בעדות המזרח העמידו 'סומך' על יד החזן. בתחילת תקופת ההשכלה, החל נוהג בקהילות אשכנז, שבזמנים מיוחדים כגון שבת מברכים, ראש חודש וחגים, בקהילות המכובדות, העסיקו חזן שעבר הכשרה מקצועית של פיתוח קול שעבר לפני התיבה בימים אלו, לעיתים בליווי מקהלה. בתור הזהב של החזנות אף ציפו מהחזן פעמים רבות למנגינות מקוריות. כיום נוהג זה נשמר בעיקר בבית הכנסת הגדול בירושלים, אך בהרבה קהילות בימינו נהוג שבימים נוראים כן מעלים חזן מקצועי ולעיתים אף מקום בבית הכנסת עולה כסף בימים אלו. עם הזמן נוספו תפקידים נוספים כגון הנעמת התפילה במנגינות כל עדה לפי מנהגיה.
הנהגות הש"ץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]הראוי להיות ש"ץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדרישות המומלצות לשליח ציבור מפורטות בתפילה הקדומה "הנני העני ממעש" על פי המשנה במסכת תענית[8]: זָקֵן וְרָגִיל וּפִרְקוֹ נָאֶה וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל וְקוֹלוֹ נָעִים וּמְעוּרָב בְּדַעַת עִם הַבְּרִיּוֹת.
בדרך כלל החזן או שליח הציבור הקבועים, עוברים לפני התיבה בזמנים מיוחדים, ובימי חול נשלח אי מי מן הקהל לעבור התיבה, בדרך כלל על ידי הגבאים שמונו לכך על ידי הציבור.
בסליחות וימים נוראים נהוג להקפיד יותר על קריטריונים מחמירים לש"ץ: הוא צריך להיות לפחות בן 30, נשוי ובעל ילדים, רגיל בלימוד תנ"ך, ניגוניו נעימים וקולו ערב.[9]
מקום עמידתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]המקום המיועד לשליח ציבור בבית הכנסת שונה בעדות השונות. במשנה מכונה הש"ץ "העובר לפני התיבה": לפי הבנת הכסף משנה ברמב"ם[10] מדובר בבימה העומדת במרכז בית הכנסת, ואילו לפי הדרישה[11] התיבה עומדת במרכז הקיר הקדמי של בית הכנסת, היכן שארון הקודש. בקהילות רבות נהגו שמקום הש"ץ נמוך משאר בית הכנסת ע"פ הגמ'[12] הלומדת זאת מהפס' "ממעמקים קראתיך ה'".
עמוד - בקהילות האשכנזיות מקובל לקבוע את מקום החזן סמוך לארון הקודש, ממולו או מימין לו (לפי מנהג ויז'ניץ משמאל). והמבנה שעליו מניח החזן את סידורו נקרא "עמוד".
בימה - בקהילות הספרדיות, האיטלקיות והתימנים עומד החזן בבימה שבמרכז בית הכנסת. יש שהקצו לו מקום נמוך, כדי לקיים את הפסוק "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" (תהילים ק"ל א'), ויש שהקצו עבורו מקום גבוה, על מנת שהקהל יוכל לראות ולשמוע היטב.
עיטוף בטלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי מנהג שהובא ברבים מן הפוסקים,[13] על השליח ציבור להתעטף בטלית, משום כבוד הציבור. מנהג זה נהוג אצל חלק מקהילות נוסח אשכנז, ובקהילות נוסח איטליה ונוסח תימן.[14] הוא בדרך כלל לא נהוג אצל החסידים,[15] ובקהילות הספרדים. יש הסבורים כי מאחר שהעיטוף נועד לכבוד הציבור, כאשר שליח הציבור לבוש בבגדים מכובדים (כגון ז'קט חליפה) הוא אינו צריך להתעטף בטלית בנוסף להם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליעזר מלמד, החזן (מאמר הלכתי), באתר "ישיבה"
- זאב וייס, מתי החלו מורידין שליח ציבור לפניה תיבה, קתדרה 55, מרץ 1990, עמ' 21-8
- הערך "שליח ציבור", באתר המכלול
- א - הראוי להיות שליח ציבור, הרב אליעזר מלמד, באתר פניני הלכה
- מאמרים בנושא שליח ציבור, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ביהדות אשכנז בימי הביניים היו נוהגות נשים להתאסף בצוותא לתפילה ב"בית הכנסת של נשים", ובמקרה כזה היו לעיתים נשים ששימשו 'חזניות' וקראו את התפילה בקול עבור יתר הנשים.
- ^ דוגמאות מובהקות בפיוטי יו"כ קטן בהם מופיעים קטעים "עַל כֵּן אֲקַדֶּמְךָ בִּתְחִנָּתָם" ו"פַּסּוּ אֱמוּנִים וּבְכֵן לָקָחוּ כְּבַד פֶּה וַעֲרַל שָׂפָה". וראה מחזור גולדשמידט ליו"כ מבוא עמ' יד.
- ^ שרשי מנהג אשכנז חלק ד עמ' 253.
- ^ ידועים מהם ר' מאיר ש"ץ, מהרי"ל, ר' זלמן שטן, ר' הירץ טריוויש ועוד. כמו כן, רבו של ר' שמואל החסיד בתורת הסוד היה ר' אליעזר חזן משפירא, שהיה ממעבירי תורת הסוד האשכנזית. ראו: יוסף שלמה דלמדיגו, מצרף לחכמה, בסיליאה שפ"ט, דף י"ד עמוד ב'.
- ^ ר' יוסף יוזפא האן נוירלינגן מציין לגבי אביו (בהקדמת לספר יוסף אומץ): שהיה פה ק"ק פ"פ דמיין ש"ץ לחסידותו ולא מפני נעימות קולו... באשר כל מעשיו היו לשם שמים ובתורתו ובמצוותיו חפץ מאוד והכל בדקדוק גדול לא במצות אנשים מלומדה. כמו כן ר' יוסף יוזפא החזיק מהחזנים בעירו בעלי סמכא בהלכות הנוגעות לתפילה, וביוסף אומץ אות כ"ח כתב: "קריאת ג' הרפוי קיבלתי מחזנים מובהקים שהוא קרוב למוצא כ' רפויה... וכן שמעתי מהחסיד חכם עירנו מוהר"ר משה מענדלן ז"ל... כשהיה מתפלל בימים הנוראים.
- ^ למשל ר' יעקב נוימבורג, מציין בשער ספרו נחלת יעקב (פיורדא תקנ"ג) שהוא "בן לאותו צדיק כ"ה ברוך נוימבורג שהיה ש"ץ בווילשטהויפן", ובהקדמת ספרו "ב"ה ברוך נוימבורג זצ"ל באאמ"ז המושלם במעלות מהור"ר אלקנה ש"ץ בפיורדא". גם המגיה של הספר "אפי רברבי" (בית שמואל, פיורדא תפ"ו) מזכיר בהתנצלותו שהוא "שמואל ש"ץ בלא"א כהר"ר אלקנה ש"ץ יצ"ו נוימבורג מפיורדא" (נדפס במבוא לשו"ע אבן העזר של מהד' פרידמן מורשה להנחיל עמ' 84).
- ^ לעיתים מקצוע זה השתמר בשם המשפחה של נושאו.
- ^ משנה, מסכת תענית, פרק ג', משנה ח'.
- ^ הרב יעקב אריאל, הראוי להיות שליח ציבור בסליחות ובימים נוראים, באתר אהלי הלכה, תשפ"ג.
- ^ הלכות תפילה פרק י"א הל' ג-ד.
- ^ דרישה סימן קנ סק"א.
- ^ ברכות י ע"ב.
- ^ למשל משנה ברורה, סימן י"ח, סעיף קטן ה'.
- ^ ראו בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, עמ' 112–140, שהאריך בהיסטוריה ובחשיבות מנהג זה.
- ^ אבל בהרבה קהילות הספרדים, מקפידים מסיבות קבליות שהש"ץ יתעטף בטלית בתפילת ליל שבת.
| חיי הקהילה היהודית | ||
|---|---|---|
| תפקידים על-קהילתיים | חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור • רב ראשי | 
|
| תפקידים מקומיים | מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית • משגיח • משגיח כשרות | |
| מוסדות | תלמוד תורה • ישיבה • ישיבה קטנה • ישיבה גדולה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא | |
| דברים שבקדושה | מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות | |
| ניהול חיי הקהילה | בית דין • תקנות הקהילה • פדיון שבויים • כתב מגידות | |
| תפקידים היסטוריים | אב הכנסת | |