בראניק
בראניק (בבולגרית: Бранник - מגן) היה ארגון נוער לאומני, אנטישמי ופרו מלוכני, שפעל בבולגריה מ-1940 עד 1944 במתכונת ה"היטלר יוגנד", היה כפוף ישירות לראש הממשלה הבולגרי בוגדאן פילוב, תוקצב על ידי הממשלה הבולגרית ובמרץ 1943 נטלו חבריו חלק בניסיון הגירוש הכושל של יהודי "בולגריה הישנה" אל מחנות ההשמדה הנאצים.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית 1940 התפטר ראש ממשלת בולגריה גאורגי קיוסאיבנוב בלחץ המלך בוריס השלישי ובממלכה נערכו בחירות שתוצאותיהן העניקו רוב מוחלט למפלגת השלטון בפרלמנט. ב-15 בפברואר 1940 מונה בוגדאן פילוב לראש הממשלה. פילוב היה מלוכן, גרמנופיל, נחשב נאמנו של המלך בוריס ובהתאם לקו שהתווה המלך נקט צעדי התקרבות לגרמניה הנאצית ובכלל זה הגברת האנטישמיות הממוסדת בממלכה[1].
ב-29 בדצמבר 1940, עם אימוצו של החוק לארגון הנוער הבולגרי, הוקם בראניק. כאמור, הארגון היה כפוף ישירות לראש הממשלה הבולגרי בוגדאן פילוב וראשיו מונו על ידיו. מבנה הארגון היה חצי צבאי והועתק ממבנה ה"היטלר יוגנד" הנאצי. סטפן קלצ'קוב מונה לראש הארגון עם הקמתו, ב-1 בפברואר 1943 החליפו זכרי סטוילקוב וב-24 במרץ 1944 מונה פרופסור גאורגי קָרַיביאנוב לתפקיד. המועצה העליונה של הארגון הורכבה ממספר מחלקות, כגון חינוך, יחסי חוץ, ספורט וכספים. חברי הארגון לבשו מדים והצדיעו במועל יד.
פעילות הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמתו, החל הארגון בסדרת מצעדים בערי בולגריה השונות וכן ערך מבצעי התרמה שונים כדי להרחיב את תחומי פעילותו. דוגמה לכך הייתה במתן תמיכה כלכלית לשכבות נזקקות וקיום אירועי צדקה. הארגון הפיץ יומונים וכתבי עת נוספים שהופצו ללא תשלום בבתי הספר בבולגריה. לאחר פרסום החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג, נצטוו יהודי בולגריה בין השאר לענוד כוכב צהוב וחברי בראניק אכפו הנחיה זו. בפברואר 1941 התלונן ראש הכנסייה הבולגרית המטרופוליט סטפן בפני ראש המשטרה הבולגרית על כך שחברי בראניק מתפרעים ברחובות סופיה, תולשים מדש בגדם של יהודים את הכוכב הצהוב ואחר כך מכים אותם על הפרת הצו המורה לענוד אותו. בעקבות התערבותו הורתה המשטרה לחברי הארגון לחדול מפעילותם[2].
ב-22 בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב בשם הממשלה הבולגרית, הסכם עם תיאודור דנקר נציג גרמניה הנאצית ובו הוסכם "לגרש לשטחים הגרמניים במזרח", 20,000 יהודים משטחי תראקיה היוונית ומקדוניה הווארדארית. במועד זה מצויים היו בשטחי מקדוניה ותראקיה 11,343 יהודים ומשרד הפנים הבולגרי הונחה להכין רשימת מגורשים ראשונית ובה נכללו 6,365 יהודים מבני "בולגריה הישנה", כדי להשלים את המכסה שסוכם עליה. ב-25 בפברואר הוטל עוצר בעיר דופניצה שבה הוכן מחנה מעצר למגורשי תראקיה. חברי בראניק הוצבו ברובע היהודי שבעיר כדי לאכוף את העוצר. הצעירים חברי הארגון הכו ילדים יהודים ופרצו לבתי בני הקהילה[3].
ב-10 במרץ נכשל ניסיון גירושם של יהודי "בולגריה הישנה" למחנות ההשמדה, בין השאר על רקע פעילותה של משלחת נכבדים מקיוסטנדיל שנסעה לסופיה וביחד עם סגן יושב ראש הפרלמנט הבולגרי דימיטר פשב פעלו מול שר הפנים פטר גברובסקי לביטול הגירוש. בהיוודע דבר ביטול הגירוש תקפו חברי בראניק מקיוסטנדיל את ביתם של אסן סויצ'מזוב ושל איוואן מומצ'ילוב, חברי המשלחת. הם השליכו אבנים גדולות, ניפצו שמשות וציירו כתובות נאצה על קירות הבתים. בבוקר ה-10 במרץ, עם ביטול העוצר בקיוסטנדיל, הגיעו מספר בעלי מלאכה מבני הקהילה היהודית ותיקנו בהתנדבות את הנזקים שנגרמו[4].
פירוק הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 בספטמבר 1944 כבש הצבא האדום את סופיה וברחבי בולגריה התחוללה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית. קימון גאורגייב התמנה לראש הממשלה, נאסרה פעילותם של ארגונים אנטישמיים וארגון בראניק פורק. פרטיזנים וקומוניסטים הוציאו להורג ללא משפט עשרות מחברי הארגונים ראטניק ובראניק[5]. כ-150 מחברי בראניק שנמלטו מבולגריה, ביחד עם סטודנטים בולגרים חברי בראניק שלמדו בגרמניה, התנדבו לוואפן אס אס.
באוקטובר 1944 הקימה הממשלה הבולגרית בית דין מיוחד לשפיטת חברי מנגנון הממשל הקודם ומשתפי הפעולה עם הנאצים. כמה מחברי ארגון בראניק נעצרו וב-1 בפברואר 1945 הוצא להורג בידי כיתת יורים סטפן קלצ'קוב, מראשי הארגון.