אסן סויצ'מזוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אָסֶן גְרִיגוֹרוֹב סוּיְצְ'מֶזוֹב
Асен Григоров Суичмезов
Assen suychmezov.jpg
לידה 6 ביולי 1899
קיוסטנדיל, בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 ביולי 1978 (בגיל 78)
בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בולגריה
מקום מגורים קיוסטנדיל
ידוע בשל חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים.
תואר חסיד אומות העולם
השקפה דתית נצרות אורתודוקסית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אָסֶן סוּיְצְ'מֶזוֹבבולגרית: Асен Суичмезов;‏ 6 ביולי 1899, קיוסטנדיל, נסיכות בולגריה4 ביולי 1978, קיוסטנדיל, הרפובליקה העממית הבולגרית) היה איש עסקים ותעשיין בולגרי. סויצ'מזוב הוא חסיד אומות העולם, על חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים בעת מלחמת העולם השנייה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סויצ'מזוב נולד למשפחת סוחרים מקיוסטנדיל אשר התגוררה בשכונה היהודית שבעיר. הוא דיבר לאדינו והיה מעורה בחיי הקהילה היהודית[1]. בבחרותו, הפך לאיש עסקים אמיד, כיהן כחבר מועצת המנהלים של הבנק המקומי והיה בעל מפעל וחנות גדולה למכירת מעילי עור. יחסי הקרבה שלו עם בני הקהילה היהודית גרמו לא אחת להתקפות נגדו ונגד עסקיו מצד חברי התנועות הפרו פאשיסטיות רטניק ובראניק[2].

מלחמת העולם השנייה והצלת יהודי בולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיNuvola kdict glass.png
להרחבה בנושא ראו: בולגריה במלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזו הבולגרים על נייטראליות, אך נקטו במדיניות פרו גרמנית מובהקת וזאת על מנת לזכות בתמיכה של מעצמה אירופית מובילה במטרה להשיב לממלכה את השטחים שאבדו לה לאחר חתימת חוזה ניי שסיים את מלחמת העולם הראשונה. חלק מתהליך התקרבות זה, לווה בשורת צעדים אנטישמים ממוסדים. ב-23 בינואר 1941 פורסם החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג[3]. ב-1 במרץ 1941, חתם ראש הממשלה הבולגרי הפרופסור בוגדן פילוב בווינה על ההסכם התלת צדדי, במסגרתו הפכה בולגריה רשמית לבעלת בריתן של מדינות הציר. כוחות צבא גרמנים נכנסו באין מפריע לשטח הממלכה, תקפו מאדמתה וכבשו את ממלכות יוון ויוגוסלביה[4].

ב-22 בפברואר 1943 אישרה הממשלה הבולגרית את גירושם של כל היהודים מהשטחים שסופחו לבולגריה למחנות ההשמדה הגרמנים, בכפוף להסכם שחתם אלכסנדר בלב ראש הקומיסריון לענייני יהודים עם תיאודור דנקר נציגה של גרמניה הנאצית. ב-1 במרץ 1943 החלו שוטרים בולגרים לבקר בבתי יהודים לבדיקת נתונים כגון כתובת, מוצא ומספר נפשות[5]. ב-4 במרץ 1943 החלו הבולגרים במעצרם וגירושם של יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט והם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה[6].

ב-6 במרץ נצטוו יהודי קיוסטנדיל על ידי המשטרה המקומית להיערך לגירוש ובכלל זה להצטייד במזון ובגדים למספר ימים. בהלה אחזה ביהודי העיר ומנהיגי הקהילה פנו לאישי הציבור בקיוסטנדיל בבקשת עזרה. עשרות אישי ציבור הודיעו על תמיכתם בקהילה היהודית ועל כוונתם לצאת במשלחת לסופיה כדי להביא לביטול צו הגירוש. המשלחת שעמדה לצאת בשיירת כלי רכב התעכבה מאחר שמושל העיר בהנחיית השלטון המרכזי סירב להקצות דלק לנסיעה. סויצ'מזוב שכר מכספו כרכרות במטרה להוביל את חברי המשלחת לתחנת רכבת בעיירה סמוכה אם תמנע יציאתם מקיוסטנדיל. הוא נעזר בבנו גרגור אשר דיווח לו ולבני הקהילה היהודית שהרכבות בהן יועדו בני הקהילה לגירוש הגיעו לתחנת הרכבת בעיר. השלטונות החלו מפעילים לחצים כבדים על נכבדי קיוסטנדיל שלא לצאת לסופיה[2].

הורכבה משלחת בראשותו של חבר הפרלמנט פטר מיכאלב ואליו נילוו ולדימיר קורטב, איוון מומצ'ילוב וסויצ'מזוב[5]. ב-8 במרץ 1943 יצאה המשלחת מקיוסטנדיל לסופיה. במקור הביעו את הסכמתם לצאת במשלחת 40 אישי ציבור אך איומי השלטונות הובילו לצמצום מספר חבריה ל-4‏[7].

בהגיעם לסופיה בשעות הערב המאוחרות פנו חברי המשלחת לדימיטר פשב סגן יושב הפרלמנט הבולגרי ובן העיר קיוסטנדיל, תארו בפניו את ההכנות לגירוש ונדברו להיפגש למחרת היום. בסופיה פשטו שמועות על הגירוש הקרב ומנהיגי הקהילה היהודית בעיר פנו לסויצ'מזוב כדי שיתלווה אליהם ל"בית העם" לצורך דיווח על המתרחש בקיוסטנדיל וכך עשה. מאוחר יותר הצטרף לחבריו שנפגשו עם פשב בביתו. סויצ'מזוב תיאר בפני פשב את המאורעות בעירו והייאוש שאחז במרבית חבריו בני הקהילה היהודית[8].

חברי המשלחת שוחחו עם מספר חברי פרלמנט ותארו בפניהם את המצב בקיוסטנדיל, אך רובם לא האמינו או לא רצו להאזין לטיעוני המשלחת[9]. מאוחר יותר, נועדו ארבעת חברי המשלחת ודימיטר פשב עם פטר גברובסקי שר הפנים במטרה לעצור את הגירוש המתוכנן. במהלך הפגישה טענו חברי המשלחת כי גירוש יהודי "בולגריה הישנה" מנוגד לחוקה, שכן החלטת הממשלה שנתקבלה אישרה רק את גירוש היהודים מהשטחים שסופחו לבולגריה. שר הפנים הכחיש את דבר הגירוש, אך לאחר איום מרומז על חייו שהשמיע ולדימיר קורטב, הודה גברובסקי שניתנה פקודת גירוש ל-10 במרץ והוא מוכן להשעותה כדי לשקול את טענות חברי המשלחת. גברובסקי התקשר למושל קיוסטנדיל והורה לו שלא לבצע את הגירוש[5],[10].

השמועה על ביטול הגירוש נפוצה בקרב קהילת יהודי סופיה ורבים קידמו בצהלות שמחה את פני חברי המשלחת בצאתם מבניין הפרלמנט.

ב-10 במרץ לפנות בוקר תקפו לאומנים פאשיסטים את ביתו של סויצ'מזוב בקיוסטנדיל. לעבר הבית הושלכו אבנים גדולות, כל חלונותיו נופצו ועל קירותיו צוירו כתובות נאצה. ב-10 במרץ בבוקר עם ביטול העוצר בעיר, הגיעו מספר בעלי מלאכה יהודים לביתו של סויצ'מזוב ותיקנו בהתנדבות את כל הנזקים שנגרמו[11].

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון בבולגריה ירד סויצ'מזוב מנכסיו. מצבו הכלכלי היה ירוד והוא סבל מבריאות לקויה. גם לאחר עלייתם לישראל, המשיכו חברי הנהגת הקהילה היהודית בקיוסטנדיל להפגש עם סויצ'מזוב ולתמוך בו כלכלית. ב-1973 לאחר פעילות מאומצת של ברוך לזרוב ממנהיגי קהילת קיוסטנדיל, הכיר ארגון יד ושם בסויצ'מזוב כחסיד אומות העולם[12]. אסן סויצ'מזוב נפטר בקיוסטנדיל ב-1978 והוא בן 79 שנים. רחוב מרכזי בעיר קיוסטנדיל נקרא על שמו[13].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 101.
  2. ^ 2.0 2.1 בר זוהר, מיכאל, עמודים 103-105.
  3. ^ בר זוהר, מיכאל, עמודים 37-47.
  4. ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 50.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 קשלס, חיים, מאורעות ה-9 וה-10 במארס 1943, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 824-830.
  6. ^ בר זוהר, מיכאל, עמודים 85-96.
  7. ^ מוסד יד ושם הכיר בבולגרי נוסף כחסיד אומות העולם", באתר "כולנו בולגרים".
  8. ^ בר זוהר, מיכאל, עמודים 109-111.
  9. ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 113.
  10. ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 114.
  11. ^ בר, זוהר, מיכאל, עמוד 115.
  12. ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 219.
  13. ^ "רשימת רחובות בקיוסטנדיל", באתר kartabg.com (בבולגרית).