דופניצה
 סמל דופניצה | |
 | |
| העיר דופניצה על רקע הרי רילה | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | קיוסטנדיל |
| ראש העיר | אטאנאס יאנב |
| שטח | 32.32 קמ"ר |
| גובה | 535 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 37,631 (15 במרץ 2024) |
| קואורדינטות | 42°16′N 23°07′E / 42.267°N 23.117°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.dupnitsa.bg | |
דוּפְּנִיצָה, (בבולגרית: Дупница) היא עיר במערב בולגריה בשטח מחוז קיוסטנדיל, השוכנת לרגלי הרי רילה, כ-65 קילומטרים דרומית לבירה סופיה. השם דופניג'ה מאוזכר לראשונה, בכתבים עות'מאניים מן המאה ה-15. ב-1948 שונה שמה לסטנקה דימיטרוב, ב-1950 שונה למארק (Marek) וב-1952 הוחזר שוב לסטנקה דימיטרוב. ב-1992 נקבע שמה לדופניצה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שרידים ארכאולוגיים אשר נתגלו בסביבות העיר מתוארכים למאה ה-6 לפנה"ס, עידן הממלכה התארקית. בהמשך, נכבש המקום על ידי האימפריה הרומית ונתגלו שרידי מצודה רומית וקברים מראשית המאה ה-1. בשלהי המאה ה-4 עם חלוקת האימפריה הרומית נשלט האזור על ידי האימפריה הביזנטית. החל מהמאה ה-7 עבר היישוב לחזקת האימפריה הבולגרית הראשונה ואחר כך השנייה. באמצע המאה ה-14 נכבש היישוב על ידי צבאות האימפריה העות'מאנית. ב-1660 מתאר סוחר שעבר דרך העיר, כי היא מכילה כ-100 חנויות ובתי מלאכה[1]. העיר הייתה בשליטה עות'מאנית עד המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) ולאחריה הפכה חלק מנסיכות בולגריה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד ראשית המאה ה-20 היה אזור דופניצה חקלאי בעיקרו ומוקף שדות מעובדים ובוסתנים. בנוסף היה האזור מרכז לכריית עפרה. בתקופת שלטונו של פרדיננד הראשון, מלך בולגריה עבר האזור שינוי מהותי והפך לאזור גידול עיקרי לטבק. בשנות ה-60 נוספו מפעלי תעשייה כימיים ומפעל ליצור מכונות חקלאיות. הגידולים החקלאיים העיקריים בשטח הרשות המקומית הם: חיטה, שעורה, שיבולת-שועל, תירס, תפוחי אדמה, עגבניות, מלפפונים, תפוחי עץ ושזיפים. ענף כלכלי מרכזי הוא ענף תיירות הנופש ותיירות המרפא.
בסמוך לעיר עובר הכביש המהיר "חוצה בולגריה" -E79, מופעלים 10 קווי אוטובוס בין עירוניים וקיים קו רכבת מהיר לבירה סופיה.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות בולגריה
תיעוד לקהילה יהודית מאורגנת בעיר דופניצה קיים החל מאמצע המאה ה-17, עת שלטו העות'מאנים בעיר. ההערכה היא שמדובר בסוחרים מצאצאי מגורשי ספרד, שהוזמנו לשטחי האימפריה העות'מאנית על ידי הסולטאן באיזיט השני והתיישבו ברחבי הבלקן[2]. בראשית המאה ה-19 נבנה במקום בית כנסת מפואר, אשר נהרס לאחר מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נרשמו אירועים אנטישמיים רבים כפי שאירעו בכל רחבי בולגריה, אך הם שככו כשעזב הצבא הרוסי, אשר חייליו וקציניו היו אילו שליבו את האירועים[3]. בראשית המאה ה-20 מנתה הקהילה כ-1,000 נפשות, וסמוך לתחנת הרכבת נחנך בית קברות חדש לקהילה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה כ-2,000.
יהודי דופניצה יועדו להיות חלק מקבוצת המגורשים הראשונה למחנות ההשמדה מקרב יהודי "בולגריה הישנה". ב-25 בפברואר 1943 הוטל עוצר על יהודי העיר אשר נאכף על ידי חברי הארגון האנטישמי ברניק. חברי הארגון, מרביתם בני נוער פרצו לא אחת לבתי היהודים והכו אותם[4]. ב-4 במרץ 1943 ביצע הצבא הבולגרי אקציה בכל רחבי תראקיה המזרחית, אשר נמסרה לבולגרים על ידי גרמניה הנאצית לאות הוקרה על הצטרפותה למדינות הציר. חלק מ-4,000 היהודים שנאסרו הוחזקו במעצר במשך מספר שבועות בתוך מחסני טבק בעיר דופניצה, טרום גירושם דרך העיר לום אל מחנה טרבלינקה[5]. ב-9 במרץ אחר חצות נאסרו יהודי העיר דופניצה ושוחררו למחרת היום לאחר ביטול צו הגירוש למחנות ההשמדה.
מרבית יהודי העיר עלו למדינת ישראל בין 1947 ל-1949[6]. ב-28 במאי 1949 בשלהי גל העלייה לישראל, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד ובדופניצה נמנו 382 יהודים[7]. מבנה בית הכנסת בדופניצה שהוקם ב-1859 נהרס באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20. ב-2022 התגוררו בדופניצה 50 יהודים.[8]
ילידי המקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אהרן אהרונוב – זמר אופרה יהודי.
- פלמן אורשרסקי – ראש ממשלת בולגריה (2013–2013)
- ז'אק אסיאו – תעשיין ונדבן יהודי.
- ויולטה יאקובה – פרטיזנית יהודיה.
- לאו קונפורטי (בול') – שחקן יהודי.
- חיים שקד שקרג'יסקי – תת-אלוף בחיל הים הישראלי, מפקד מספן כוח האדם.
- אמיל שקרג'יסקי – פרטיזן יהודי.
- רחמים שקרג'יסקי (בול') – פרופסור לפרמקולוגיה באוניברסיטה לרפואה בסופיה, בן הקהילה היהודית.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
כנסיית גאורגיוס הקדוש -
המסגד העות'מאני בעיר -
מראה העיר בחורף -
בנין עיריית דופניצה -
כנסיית אם האלוהים (מריה הקדושה) -
צילום של אזור דופניצה בתחילת המאה ה-20 -
בית הספר ע"ש חריסטו בוטב, אשר בעיר
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סטיבן סייג', דופניצה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 16), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דופניצה- דופניצה - עדות ישירה לזוועות גירוש יהודי תראקיה, באתר kamerton.news (בבולגרית)
דופניצה (בולגריה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דופניצה, באתר "bulgaria.domino"
- ^ מינה רוזן (עורכת), ימי הסהר-פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996, עמודים 50-53.
- ^ Tamir, V., Bulgaria and Her Jews: A dubious symbiosis, 1979, p. 94–95, Yeshiva University Press
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 94.
- ^ נסים יושע, "השועל הבלקני – על חלקה של בולגריה בהשמדת יהודים", באתר "יד ושם"
- ^ צבי קרן, "יהודי בולגריה, מבוא היסטורי קצר", באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.
- ^ לפי התכתבות עם ארגון שלום. המשיב אלכסנדר (אלק) אוסקר נשיא ארגון שלום בבולגריה.
| רשויות מקומיות וערי מחוז קיוסטנדיל שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
