בשביל אל הבריכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בשביל אל הבריכות

והוא אמר לה: ילדתי, אני אחזור עוד
גם אם רחוק אלך, לבי נשאר איתך.
והיא החזירה לו בלאט את הציפורן,
הן אם יזכור יזכור, ואם ישכח ישכח.

והוא הלך לקרב עת החמה הנצה
ולא חזר משם ימים רבים כל כך
והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח
והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח.

שני בתי השיר האחרונים

בשביל אל הבריכות הוא שיר אהבה שכתב יורם טהרלב, הלחינה אלונה טוראל ובוצע לראשונה על ידי חוה אלברשטיין.

השיר, שנכתב לאחר מלחמת ששת הימים, מתאר את פגישתם של זוג אוהבים בנוף הקיבוצים של עמק זבולון, האזור בו נולד וגדל טהרלב. על פי טהרלב, מקום ההתרחשות בשיר הוא מקום ששימש מסתור עבור זוגות בני המקום שחיפשו מקום להתבודד בו[1]. השיר נקרא במקור "ציפורן לבנה"[2].

פגישת החייל ובת זוגו והקשר ביניהם מתוארים כמלאי ביטחון ואהבה אידילית. למחרת הפגישה אמור לצאת החייל לדרכו, ובת זוגו מספרת לו כי ארזה את תרמילו, אך לא שמה בו דבר למזכרת כך שאם יזכור אותה יהיה זה בזכותה ולא בזכות מזכרת, ואם ישכח אותה - ישכח. החייל מבטיח כי לא ישכח את בת זוגו, אולם עם הנץ החמה הוא יוצא לקרב ממנו לא שב עוד. בת הזוג מבינה שלא ישוב עוד, אך השיר מסתיים בתפילה תמימה שמא רק שכח אותה ולא נהרג בקרב.

בשל היותו שיר אהבה מנוגן השיר גם בימי חול, אולם בשל עלילתו נהוג להשמיעו בעיקר בימי זיכרון.

ביצועה של חוה אלברשטיין הוא המוכר יותר והוא הופיע לראשונה באלבומה "מות הפרפר"(1968) בעיבודו של דובי זלצר. הוא גם מופיע באלבומי אוסף שונים שלה, אולם השיר זכה גם לביצוע מפי דורית ראובני ורונית אופיר.

המשוררת דליה רביקוביץ אמרה כי בעיניה זה שיר האהבה היפה ביותר שנכתב בארץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]