עמק זבולון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמק זבולון מדרך הנוף על מורדותיו הצפון מזרחיים של הכרמל
עמק זבולון שומם בשנות העשרים, מבט מהכרמל

עמק זבולון או "עמק עכו" הוא עמק בצפון ארץ ישראל, הנמצא לאורך מפרץ חיפה ומהווה למעשה המשך השבר של עמק יזרעאל.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של העמק מגיע עד לכדי 14 קילומטרים, ורוחבו המקסימלי מגיע עד לכדי 9 קילומטרים. גבולותיו הם נחל נעמן מצפון, רכס הכרמל מדרום, הים התיכון ממערב והרי הגליל התחתון ממזרח. נחל קישון חוצה את העמק בחלקו הדרומי.

שם העמק[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה, שמו של העמק יסודו בטעות, שכן עמק זבולון של ימינו היה שייך לנחלת שבט אשר, לפי תיאורי גבולות הנחלות שבספר יהושע, בעוד שבט זבולון שכן באזור עמק יזרעאל. מקור הטעות הוא בפרשנות מוטעית לפסוק בברכת יעקב לזבולון: "זבולון לחוף ימים ישכון", שממנו נשמע כאילו נחלת שבט זבולון היא בחוף הים. לפי פרשנויות שונות, הערות לסתירה בין ברכת יעקב לנחלות השבטים בפועל בספר יהושע, כוונת הפסוק היא שלשבט זבולון היה מסדרון צר מנחלתו אל חוף הים, אך לא ששכן באמת על חוף הים.

שמו הערבי של עמק זבולון הוא ואדי ג'ידרו או ג'ידרו. על שם "חירבת ג'ידרו" שהייתה במקום בו שוכן היום כפר ביאליק. זכר לשם זה נשמר בנחל גדורה (ואדי פוארה).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תל כיסון, תל רגב, תל פר, תל אפק

יש המזהים את עמק זבולון עם ארץ כבול, המוזכרת בספר מלכים כחבל ארץ גרוע, אותו נתן שלמה לחירם מלך צור.

עמק זבולון שימש לזירת קרבות בעת הכיבוש הערבימאה ה-7), ובעת הכיבוש הצלבני (במאות ה12 - 13).

בשנות ה-70 של המאה ה-19 רכשה משפחת סורסוק הלבנונית את אדמות העמק, שהיה שייך מנהלתית לסנג'אק (מחוז) עכו. מראשית הציונות נעשו מספר ניסיונות לרכוש אדמות אלו, אולם ללא הצלחה, בין הניסיונות היה זה של הרצל שהציע לסולטאן הטורקי עבדול חמיד השני עזרה בחיסול החוב החיצוני של האימפריה העות'מאנית. בתמורה דרש, בין השאר, את "שטח חיפה וסביבתה בארץ-ישראל". אולם הסולטאן סירב לעסקה. לאחר שסיים את רכישת קרקעות חדרה, נפגש יהושע חנקין עם סורסוק וניסה לרכוש ממנו את אדמות עמק יזרעאל. המשא ומתן נכשל אך אליאס סורסוק הציע לחנקין 80 אלף דונם בעמק זבולון ו- 40 אלף דונם ליד טבריה. חנקין שילם דמי קדימה, אולם לא הצליח לגייס את הכסף והעסקה בוטלה. בשנים שלאחר מכן התנהל משא ומתן בין משפחת סורסוק לבין יק"א, אולם העסקה לא יצאה לפועל מאחר שהמחיר הנדרש נראה לאנשי יק"א גבוה משווי הקרקע. ב-1910 מסר האגרונום אליהו בלומנפלד, שהייתה לו חווה חקלאית על הר הכרמל ליד חיפה, לד"ר ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי סכום כסף שהיה אמור להספיק לרכישת 1,000 דונם מאדמות עמק זבולון (בתעריף שדרש סורסוק). רופין שהיה עסוק אז יחד עם חנקין בניסיונות לרכוש מסורסוק את אדמות אל-פולה, הצליח לשכנע את בלומנפלד להשתמש בכסף כמקדמה לרכישת אדמות הקואופרציה במרחביה, ולכן בלומנפלד בנה את החווה שלו ("טירת העמק") במרחביה.

בקיץ 1925 רכש יהושע חנקין 64,588 דונם במפרץ חיפה, ממשפחת סורסוק, מרי בוסטרוס ונחלה תואיני. באותו זמן היו בעמק 3 כפרים קטנים: ג'ידרו, שהיה מאהל בדואי ובו 117 משפחות (כיום כפר ביאליק), וכפרתא ומג'דל בגבול העמק עם הגבעות (כיום בשטח קריית אתא ובסמוך לרמת יוחנן), בהם היו 96 אריסים. לבדואים ולאריסים הוצע לחכור אדמה או להתפנות מהשטח תמורת פיצוי כספי, והם בחרו בפיצוי הכספי (סה"כ כ-10,000 לירות מצריות במצטבר). רובם של האריסים עקרו לשפרעם ולדאמון הסמוכות. אדמת העמק נקנתה עבור מספר חברות: "קהילת ציון אמריקאית", הכשרת הישוב, הקק"ל וחברת "משק". חברת קהילת ציון האמריקאית מכרה חלק מהאדמות שרכשה לאנשים פרטיים, ופשטה במהרה את הרגל. האדמות שהיו בבעלותה נקנו לאחר מכן על ידי הקק"ל. קק"ל הייתה שותפה בקניית הקרקעות כבר מראשיתן, לאחר שהקונגרס הציוני הטיל על הקק"ל לקנות אדמות לא רק לטובת התיישבות חקלאית, אלא גם לטובת התיישבות עירונית. על חלק מאדמות אלו הוקמו הקריות. הקק"ל היא זאת שנתנה לעמק את שמו - "עמק זבולון".

בשנת 1924, התיישבו אפרים וסבינה כץ בעמק, והקימו חווה בה נטעו מטעים שונים. אפרים כץ עסק גם בקניית אדמות העמק מידי הערבים. במאורעות תרפ"ט, שדדו ערבים מכפרים בסביבה את החווה והעלו באש את צריף המגורים. אפרים כץ לא התייאש והחליט להקים מחדש את החווה. הפעם, בנה בית אבן על חורבות הצריף השרוף, הקיים עד היום בקריית ביאליק, בקצהו הדרומי של רחוב קרן היסוד.

ב-1928 נקנו אדמות "הגנים הפרסיים" (כיום קיבוץ עין המפרץ) בצפון העמק. לאריסים שישבו במקום שולמו פיצויים בסך של 1,750 לירות ארץ ישראליות. האריסים במקום היו באהים והמקום נקרא 'בוסתן אחמד נור'.

כיום, שוכנות בעמק זבולון הקריות, וכן יש בו ריכוז גדול של מפעלי תעשייה שונים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]