יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדבקה שנוהגים לענוד על דש הבגד ביום הזיכרון, עם תמונת דם-המכבים האדום
גרסה ישנה של מדבקת דם המכבים משנותיה הראשונות של מדינת ישראל

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, המצוין מדי שנה בד' באייר (או מוזז ליום סמוך), הוא יום זיכרון שנועד להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה. יום הזיכרון חל יום לפני יום העצמאות, כסמל למחיר שמשלמת המדינה על הקמתה וקיומה.

החל משנת 1951 שימש יום זה להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל, ובשנת 1963 נקבע ייעודו זה בחוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל. בשנת 1998 החליטה ממשלת ישראל להוסיף ליום הזיכרון את הנצחת חללי פעולות האיבה, והוא נקרא מאז "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה".

קביעת יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הזיכרון נקבע לראשונה בד' באייר בשנת 1940 לזכר הנופלים במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט[1] ורק כתשע שנים לאחר מכן, במלאת שנה להקמת המדינה, נקבע ה' באייר כיום העצמאות (מפני שזהו יום הכרזת המדינה, ללא קשר ליום הזיכרון).

מלחמת העצמאות נסתיימה בסמוך ליום העצמאות הראשון ב-1949, והאזכרות לזכר חללי מלחמת העצמאות, התקיימו בשנתיים הראשונות במהלך יום העצמאות עצמו. בקרב המשפחות השכולות הייתה תחושה קשה, קיום האזכרות לצד החגיגות היה קשה מבחינה רִגשית, והם חשו שלא מכבדים את קרוביהם בצורה נאותה, ולכן דרשו לייחד יום מיוחד לזכר הנופלים. שר הביטחון, דוד בן-גוריון, הקים ב-1951 מועצה ציבורית להנצחת הנופלים, וזו המליצה על ד' באייר כ"יום הזיכרון הכללי לגיבורי מלחמת הקוממיות" ועל אופיו. הצעה זו אושרה בממשלה לקראת יום הזיכרון השלישי (מידע נוסף בעניין זה נמצא בערך יום העצמאות).

בראיון לערוץ 2, שנערך בשנת 1994, אמר הרב גורן, כי קביעת המועד בצמוד ליום העצמאות נעשתה במקרה. במשך כל השנה השנייה למדינה, נדחה מועד קביעת היום שוב ושוב. וכאשר יום העצמאות התקרב, הבחין הרב כי לא נקבע ליום הזיכרון מועד. מכיוון שלא נשארו ימים, הוצמד יום הזיכרון ליום העצמאות. רק מאוחר יותר, ניתנה לדבר הפרשנות המקובלת שעצמאות המדינה קשורה קשר הדוק לדם הנופלים.‏[2]

בשנת 1963 חוקקה הכנסת את "חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל", והוסדרו בו מנהגיו ומועדו. הסיבה הנפוצה שנחקקה בתודעה הלאומית בקביעת תאריך יום הזיכרון לפני יום העצמאות היא לתזכורת גבורת הנופלים שנתנו את נפשם למען הארץ, ועקב סיבה זו, שחלחלה עמוק לתוך התודעה הישראלית, נקבע באופן רשמי על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ה'תשכ"ג-1963, שבתחילתו נאמר:

נהגים עומדים דום לצד מכוניותיהם בתל אביב, בעת צפירת יום הזיכרון

ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם.

סעיף 3 לחוק קובע את אופיו של יום הזיכרון:

ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; יקוימו אזכרות ועצרות-עם; ייערכו טקסי התייחדות במחנות צבא-הגנה לישראל ובמוסדות חינוך; תכניות השידורים יביעו את ייחודו של היום.

במהלך השנים הוכנסו בו שינויים וב-1980 שונה שמו ל"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", ונוספו לו גם חללי המחתרות, המוסד והשב"כ.

על מנת לאפשר לקרובי משפחתם של חללי מערכות ישראל להשתתף ללא קושי בטקסי יום הזיכרון, נקבע בחוק שקרוב משפחה (הורים, הורי-הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות) רשאי להיעדר מעבודתו ביום הזיכרון ויראו אותו כאילו עבד. החל משנת 2010 ניתנת זכות זו גם לקרובי משפחתם של חללי פעולות איבה.

תחילתו של יום הזיכרון בשקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. על-מנת למנוע התנגשות בין יום הזיכרון (ויום העצמאות, שחל מיד אחריו) ובין השבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:

  • אם חל ד' באייר ביום חמישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום רביעי, ג' באייר.
  • אם חל ד' באייר ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביומיים, ומתקיים ביום רביעי, ב' באייר.
  • אם חל ד' באייר ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, ה' באייר (כלל זה חל החל משנת תשס"ד).

בכל המקרים הללו זז גם יום העצמאות בהתאם, כך שיתחיל מיד עם תום יום הזיכרון.

מניין הנופלים מתחיל עם נפילתו של החלל הראשון, אהרון הרשלר, אשר נרצח על ידי כנופיית פורעים בירושלים, ב 1 בינואר שנת 1873 בירי של 12 כדורים. הרשלר, תלמיד הכולל "שומרי החומות", התגורר בשכונת משכנות שאננים. באותה שנה, ירדו גשמי ברכה רבים באזור, והיהודים אשר נהגו לקנות מים בכפר סיליוואן השכן הפסיקו ממנהגם זה. כתוצאה מירידה בהכנסותיהם, החלו הערבים לפשוט על השכונה במטרה לגנוב ולשדוד. ב 31 בדצמבר, פשטה כנופיית שודדים על השכונה, ובראשה אבו עיסא מחברון. הכנופיה הגיעה ופרצה לביתו של הרשלר. הרשלר הניס את הפורעים, רדף אחריהם ועל פי עדות נכדתו, היכה בהם מכות נמרצות. מהחשש שמה יזהה אותם ויגרום למאסרם, ירו בו חברי הכנופיה ופצעו אותו קשה. הרשלר נפטר כמה שעות מאוחר יותר מפצעיו. הוא נקבר בבית העלמין הישן שבהר הזיתים, ונחשב כחלל מערכות ישראל הראשון.

מנהגי יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים שלקראת יום הזיכרון מציבים חיילי צה"ל דגלון של מדינת ישראל על קברו של כל אחד מחללי צה"ל בבתי הקברות ברחבי הארץ. הרמטכ"ל מציב דגלון שכזה על קברו של החלל האחרון שנקבר עד אותו מועד בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

סמוך ליום הזיכרון מקבלות משפחותיהם של חללי מערכות ישראל איגרת משר הביטחון בתוך מעטפה מיוחדת המעוצבת במיוחד ליום זה, וכן מתנה צנועה (לרוב – ספר על ארץ ישראל).

דגלי ישראל מורדים לחצי התורן. רבים נוהגים לפקוד את טקסי הזיכרון וכן את בתי יד לבנים ביישובים השונים, ולעיין שם בספרי ההנצחה המתארים את החללים. בתי העינוגים דוגמת מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע נסגרים בערב יום הזיכרון. רבים נוהגים להדליק בביתם נר זיכרון. מוסדות ציבור רבים נוהגים להציב בכניסה למבנה מנורה גדולה בדמות שלהבת אדומה, סמל ארגון יד לבנים.

אמצעי התקשורת מקדישים בערב היום וביום הזיכרון עצמו מקום נכבד לכתבות העוסקות בנופלים ובהתמודדות עם השכול. ערוץ 33 משדר לאורך כל יום הזיכרון את שמותיהם של החללים לפי תאריך נפילתם החל משנת 1860, הנחשבת על פי משרד הביטחון כתחילת ההתחדשות של היישוב העברי בארץ ישראל ומניין הנופלים נספר החל משנה זו.

סמלו של יום הזיכרון הינו פרח דם המכבים הצומח, ע"פ המסורת, בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים. משרד הביטחון מנפק מדבקות עם תמונת הפרח והן מחולקות בטקסי הזיכרון השונים ונענדות על דש הבגד. מקורו של מנהג זה הוא במסורת שהתפתחה במדינות חבר העמים הבריטי לאחר מלחמת העולם הראשונה בה עונדים בימי הזיכרון של חודש נובמבר פרחי פרג (ה-Poppy) מנייר או פלסטיק על דש הבגד (פרחי הפרג הצומחים בשדות הקטל של פלנדריה מסמלים את דמם של החיילים הבריטיים שנהרגו במקומות אלו, בעקבות השיר בשדות פלנדריה).

דגל ישראל מונף בחצי התורן במהלך טקס אזכרה בבית עלמין צבאי

אירועי יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפידים ליד האנדרטה בקיבוץ ניר אליהו ערב יום הזיכרון 2009
חיילים במשמר כבוד בטקס בליל יום הזיכרון, בבנייני האומה בירושלים

ערב יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב יום הזיכרון נפתח בטקס המתקיים בבית יד לבנים בירושלים בשעה ארבע אחר הצהריים. בשעה שמונה בערב נשמעת ברחבי הארץ צפירת זיכרון בת דקה אחת, המתחילה רשמית אירועי יום הזיכרון.

אירוע מרכזי נערך ברחבת הכותל בירושלים בהשתתפות נשיא מדינת ישראל, הרמטכ"ל ובני המשפחות השכולות, ובו מודלקת אבוקת זיכרון. אחריו מתקיימים טקסי זיכרון במרבית היישובים בארץ. אחד מהטקסים הגדולים נערך על ידי ארגון "זוכרים" בהשתתפות משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי ועיריית ירושלים.

בחלק מהיישובים נוהגים לערוך בערב יום הזיכרון, לאחר הטקס הרשמי, ערב שירי לוחמים ושירי זיכרון, כגון האירוע "שרים בכיכר" הנערך בכיכר רבין בתל אביב.

יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום הזיכרון, בשעה 11 לפני הצהריים, נשמעת ברחבי הארץ צפירת דומיה בת שתי דקות, שלאחריה מתקיימים טקסי זיכרון בכל בתי הקברות הצבאיים. האזכרה המרכזית מתקיימת בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בנוכחות נציגי מדינות זרות, נשיא המדינה, ראש הממשלה והרמטכ"ל. בשעה 13:00 נערך טקס אזכרה ממלכתי לחללי פעולות האיבה, באנדרטת חללי פעולות האיבה שבהר הרצל בירושלים.

בטקסים בבתי הקברות הצבאיים נוהגים להוריד את הדגל לחצי התורן ולקרוא תפילת "יזכור" מיוחדת ליום זה. נישא נאום של נבחר ציבור, חזן קורא את תפילת "אל מלא רחמים" בגרסה לזכר חללי צה"ל, מניחים זרים ברחבת האנדרטה מטעם מוסדות וארגונים שונים ומסיימים לרוב במטח ירי כבוד של חיילי צה"ל.

אירועים נוספים מתקיימים באנדרטאות השונות, בבתי יד לבנים, במוסדות חינוך, בבסיסי צה"ל, באתרי זיכרון ובמוסדות ציבור. בטקסים אלו נוהגים להציג מסכת בזמר ובקטעי קריאה לזכר הנופלים.

בין האירועים הנוספים שנערכים ביום זה:

מיום הזיכרון ליום העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס הדלקת המשואות, שנערך ברחבת הר הרצל, חותם את אירועי יום הזיכרון ומתחיל את חגיגות יום העצמאות. בעבר, בנוסף לצפירה המושמעת בערב היום ובבוקרו במהלך טקסי הזיכרון, נהוג היה להשמיע צפירה שלישית לציון תום יום הזיכרון ותחילת יום העצמאות. ביקורת על המעבר החד שגרמה צפירה זו בין תוגת היום לחגיגות העצמאות, הביאה לביטול הנוהג בתחילת שנות ה-80. בשנים האחרונות הועלתה הצעה לבצע הפרדה של יום אחד בין מועד יום הזיכרון ויום העצמאות. ההצעה הועלתה על ידי קבוצה של בני משפחות שכולות בראשות עו"ד יוסף תמיר ושמואל תמיר שורקי, הסבורה שהמעבר בין שני המועדים הינו חד מדי ויש למתנו.‏[3]

זכר נפגעי פעולות האיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-2000 החליטה הממשלה שגם נפגעי פעולות האיבה יוזכרו ביום זה, תוך הפרדה בין טקס הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל לטקס הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה. המחלוקת בשאלות אלה עודנה נמשכת.

את הגישה שיש לאחד איחוד מלא בין כל החללים מייצגים, למשל, שלושה אבות שילדיהם נרצחו בפיגוע התאבדות, האומרים:

מדוע המדינה בוחרת להתייחס לילדינו כאל חללים "אחרים"? למה חללי הטרור אינם כלולים באתוס הלאומי של המדינה שקראה להם לחיות חיי שיגרה, חיים נורמליים בנסיבות לא נורמליות? מדוע מדינה, המתגאה בכל הזדמנות שהטרור לא מכריע אותה, נוטשת את חלליה לאחר שנפלו במערכה? ומה עם אחדות העם, אחדות הדם? ההפרדה הזו, שמלווה אותנו מדי יום ביומו, צורמת ביום הקשה הזה יותר מתמיד. הגיע הזמן לומר במפורש כי נפתח יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הכולל בתוכו גם את חללי הטרור.[4]

דוגמה לדעה המנוגדת מופיעה בדבריו של אסא כשר, אב שכול שבנו (יהורז) נהרג בעת טיול בסיני:

אי אפשר להשוות את האדם שהיה לוחם למי שמטייל ברחוב וטרוריסט נפשע שם לו פצצה שגרמה לו למות. הוא לא התנדב להסתכן, הוא לא התנדב לשרת, הוא לא היה במסגרת של מסירת כל זמנו ומרצו ומחשבותיו להגנה על המדינה ועל האזרחים שלה. הוא נמצא במסגרת אחרת ולכן מגיע לו יחס אחר.[5]

מניין החללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום הזיכרון ה'תשע"ג (2013) היה מניין חללי מערכות ישראל 23,085. מניין האזרחים שנרצחו בפעולות האיבה עמד על 2,493.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א' בן-עמוס וא' בית-אל, "טקסים, חינוך והיסטוריה: יום השואה ויום הזיכרון בבתי ספר בישראל", בספר: ר' פלדחי וע' אטקס (עורכים), חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, תשנ"ט, עמ' 457 - 479.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לישוב, דבר, 6 במאי 1940
  2. ^ דב גילהר, בירוקרטיה: מעצב לשמחה - מדוע יום הזיכרון צמוד ליום העצמאות?, באתר נענע 10
  3. ^ עומר רבין, "להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות", באתר וואלה!, 18 באפריל 2010
  4. ^ יוסי צור, רון קרמן ויוסי מנדלביץ' (טור דעה), קורבנות האוטובוס - חללים סוג ב'?, באתר ynet‏, 2 במאי 2006
  5. ^ אורי קלייןמי חבר במשפחת השכול?, באתר הארץ, 2 במאי 2006