יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיילי צה"ל עומדים דום בפני קברי חללים בהר הרצל, בציון יום הזיכרון
תרועות חצוצרות ליום הזיכרון, 1951

יום הזיכרון לְחלְלי מערְכות ישראל וּלְנפגְעי פעולות האיבה, המכונה לעיתים בקיצור גם יום הזיכרון, הוא יום אבל לאומי במדינת ישראל להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה לאורך כל שנות היישוב החדש בארץ ישראל. מועד זה חל בתאריך ד' באייר, יום לפני יום העצמאות, באופן שנועד על פי ההשקפה הפופולרית להזכיר את מחיר הקמת המדינה ושמירת קיומה.

החל משנת 1951 שימש יום זה להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל, ובשנת 1963 נקבע ייעודו זה בחוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצה"ל. בשנת 1998 החליטה ממשלת ישראל להוסיף ליום הזיכרון את הנצחת חללי פעולות האיבה.

קביעת יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קביעות מוקדמות של יום הזיכרון בד' באייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 נקבע ד' באייר כיום הזיכרון לנופלים במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.[1] אולם בשנים שלאחר מכן לא צויין יום זיכרון זה.

לקראת יום השנה הראשון לנפילת כפר עציון, שאירע בד' באייר תש"ח, יום לפני הקמת המדינה, הציע חבר קיבוץ טירת צבי אברהם-יצחק מרחביה, לקבוע את ד' באייר כ"יום עציון".

גם להם אַל לנו להיות כפויי טובה. ד' באייר הוא "יום עציון", ובהיותו שיא בהקרבת העם לגאולה,[2] הולם הוא להיות ליום אזכרה והתייחדות כללי לכל הנופלים.[3]

בכך היה הראשון שהציע את החיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות.[4]

קביעת יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העצמאות נסתיימה בסמוך ליום העצמאות הראשון ב-1949, ובשנה זו נערכו אזכרות לחללי קרבות מרכזיים בהם היו נופלים רבים ביום הקרב.[5] כן התקיימו אזכרות מרכזיות בערים לכל נופלי העיר או האזור,[6] דוגמת יום הזיכרון בחיפה ב-30 במרץ 1950 שהיה יום שחרור חיפה.[7] בדומה לכך, קבעו בחיל האוויר יום זיכרון לחללי החיל בי"א באייר.[8] זכר החללים הועלו גם באזכרות שהתקיימו ביום העצמאות הראשון.[9]

בקרב המשפחות השכולות עלתה בקשה לקיים יום זיכרון מרכזי לכל חללי המלחמה.[10] קיום האזכרות לצד החגיגות היה קשה מבחינה רִגשית, והיו מהמשפחות השכולות שחשו שלא מכבדים את קרוביהם בצורה נאותה, ולכן דרשו לייחד יום מיוחד לזכר הנופלים.

פחות משבועיים לפני יום העצמאות השני, באפריל 1950, הוצאה פקודת מטכ"ל הקובעת את ד' באייר, יום לפני יום העצמאות, כיום הזיכרון לחללי צה"ל, ושלא יתקיימו אזכרות צבאיות באף יום אחר.[11] באותה שנה, מאחר שיום ה' באייר חל בשבת, הוקדם יום הזיכרון ליום חמישי ויום העצמאות נדחה ליום ראשון. הפקודה קבעה את סדרי היום ואת אופי הטקסים שיתקיימו בבתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל.[12] בראיון לערוץ 2 שנערך בשנת 1994 אמר הרב גורן כי קביעת המועד בצמוד ליום העצמאות נעשתה במקרה. לטענתו, במשך כל השנה השנייה למדינה נדחה מועד קביעת היום שוב ושוב, וכאשר יום העצמאות התקרב, הבחין הרב כי לא נקבע ליום הזיכרון מועד, ומכיוון שלא נשארו ימים, הוצמד יום הזיכרון ליום העצמאות. לדבריו, רק מאוחר יותר ניתנה לדבר הפרשנות המקובלת, שעצמאות המדינה קשורה קשר הדוק לדם הנופלים.[13]

ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, הקים בתחילת 1951 מועצה ציבורית להנצחת הנופלים, וזו המליצה, בהתאם למה שהונהג על ידי צה"ל בשנה הקודמת, לקיים את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות. המלצת המועצה אף העמיקה את הצמידות, וקבעה שכאשר יום העצמאות יוצא בשבת, ידחה יום העצמאות ליום שני, ויום הזיכרון יהיה בצמידות אליו ביום ראשון,[14] בניגוד למה שהונהג בשנת 1950, אז יום העצמאות הוחג ביום ראשון ויום הזיכרון הוקדם ליום חמישי ולא היה צמוד ליום העצמאות. במהלך השנים הוזז מועד יום העצמאות, אולם הכלל שיום הזיכרון תמיד יהיה יום לפני יום העצמאות נשמר, ואף היווה עילה להזזת יום העצמאות מיום שני ליום שלישי.

חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהגים בתל אביב עומדים דום לצד מכוניותיהם בעת הצפירה

בשנת 1963 חוקקה הכנסת החמישית את "חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל", והוסדרו בו מנהגיו ומועדו. הסיבה הנפוצה שנחקקה בתודעה הלאומית בקביעת תאריך יום הזיכרון לפני יום העצמאות היא לתזכורת גבורת הנופלים שנתנו את נפשם למען הארץ, ועקב סיבה זו שחלחלה עמוק לתוך התודעה הישראלית, נקבע הדבר על ידי הכנסת בחוק, שבתחילתו נאמר:

ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם.

סעיף 3 לחוק קובע את אופיו של יום הזיכרון:

ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; יקוימו אזכרות ועצרות-עם; ייערכו טקסי התייחדות במחנות צבא-הגנה לישראל ובמוסדות חינוך; תכניות השידורים יביעו את ייחודו של היום.

במהלך השנים הוכנסו שינויים בחוק וב-1980 שונה שם היום ל"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", ונוספו לו גם חללי המחתרות, "המוסד" והשב"כ.

על מנת לאפשר לקרובי משפחתם של חללי מערכות ישראל להשתתף ללא קושי בטקסי יום הזיכרון, נקבע בחוק שקרוב משפחה (הורים, הורי-הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות) רשאי להיעדר מעבודתו ביום הזיכרון ויראו אותו כאילו עבד. החל משנת 2010 ניתנת זכות זו גם לקרובי משפחתם של חללי פעולות איבה.

כללי הזזת התאריך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילתו של יום הזיכרון בשקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. על-מנת למנוע התנגשות בין יום הזיכרון (ויום העצמאות, שחל מיד אחריו) ובין השבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:

  • אם חל ד' באייר ביום חמישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום רביעי, ג' באייר.
  • אם חל ד' באייר ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביומיים, ומתקיים ביום רביעי, ב' באייר.
  • אם חל ד' באייר ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, ה' באייר (כלל זה חל החל משנת תשס"ד).

בכל המקרים הללו נדחה גם יום העצמאות בהתאם, כך שיתחיל מיד עם תום יום הזיכרון.

בשנת ה'תשנ"ז-1997 תיקנה הכנסת את חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה כך שהוא יידחה תמיד מיום ראשון ליום שני, אך לא קיבלה תיקון דומה לגבי יום הזיכרון. המחשבה כי יום הזיכרון יידחה ליום ה' באייר עוררה אי נחת בקרב אישי ציבור רבים. הבעיה עלתה מחדש לפני יום העצמאות של שנת ה'תשס"ד-2004, שחל באותה שנה ביום שני. הקושי הטכני לקיים את טקסי יום הזיכרון במוצאי שבת גבר בסופו של דבר, והכנסת קיבלה שני תיקונים נוספים לחוק יום העצמאות ולחוק יום הזיכרון שעל פיו יידחו שניהם ביום אחד אם ה' באייר חל ביום שני.

מנהגי יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדבקה שנוהגים לענוד על דש הבגד ביום הזיכרון, עם תמונת דם-המכבים האדום.
גרסה ישנה של מדבקת דם המכבים משנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
  • בימים שלקראת יום הזיכרון מציבים חיילי צה"ל דגלון של מדינת ישראל על קברו של כל אחד מחללי צה"ל בבתי הקברות ברחבי הארץ. הרמטכ"ל מציב דגלון שכזה על קברו של החלל האחרון שנקבר עד אותו מועד בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
  • סמוך ליום הזיכרון מקבלות משפחותיהם של חללי מערכות ישראל איגרת משר הביטחון בתוך מעטפה מיוחדת המעוצבת במיוחד ליום זה, וכן מתנה צנועה (לרוב – ספר על ארץ ישראל).
  • דגלי ישראל מורדים לחצי התורן.
  • בתי העינוגים דוגמת מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע נסגרים בערב יום הזיכרון.
  • רבים נוהגים להדליק בביתם נר זיכרון. מוסדות ציבור רבים נוהגים להציב בכניסה למבנה מנורה גדולה בדמות שלהבת אדומה, סמל ארגון יד לבנים.
  • רבים נוהגים לפקוד את טקסי הזיכרון וכן את בתי יד לבנים ביישובים השונים, ולעיין שם בספרי ההנצחה המתארים את החללים.
  • סמלו של יום הזיכרון הוא פרח דם המכבים, הצומח על פי המסורת בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים. משרד הביטחון מנפק מדבקות עם תמונת הפרח והן מחולקות בטקסי הזיכרון השונים ונענדות על דש הבגד. מקורו של מנהג זה הוא במסורת שהתפתחה במדינות חבר העמים הבריטי לאחר מלחמת העולם הראשונה בה עונדים בימי הזיכרון של חודש נובמבר פרחי פרג מנייר או פלסטיק על דש הבגד (פרחי הפרג הצומחים בשדות הקטל של פלנדריה מסמלים את דמם של החיילים הבריטיים שנהרגו במקומות אלו, בעקבות השיר בשדות פלנדריה).
  • לקראת יום הזיכרון מנפיק השירות הבולאי את בול יום הזיכרון.

אירועי יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים במשמר כבוד בטקס בליל יום הזיכרון, בבנייני האומה בירושלים

ערב יום הזיכרון נפתח בטקס המתקיים בבית יד לבנים בירושלים בשעה ארבע אחר הצהריים. בשעה שמונה בערב נשמעת ברחבי הארץ צפירת זיכרון בת דקה אחת, המתחילה רשמית אירועי יום הזיכרון.

אירוע מרכזי נערך ברחבת הכותל בירושלים בהשתתפות נשיא מדינת ישראל, הרמטכ"ל ובני המשפחות השכולות, ובו מודלקת אבוקת זיכרון. אחריו מתקיימים טקסי זיכרון במרבית היישובים בארץ. אחד מהטקסים הגדולים נערך על ידי ארגון "זוכרים" בהשתתפות משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי ועיריית ירושלים.

טקס הזיכרון לנופלים בשירות החוץ מתקיים בערב יום הזיכרון במשרד החוץ בירושלים, במעמד שר החוץ, משפחות הנופלים, עובדי משרד החוץ ונציגי הסגל הדיפלומטי המוצבים בישראל.

בחלק מהיישובים נוהגים לערוך בערב יום הזיכרון, לאחר הטקס הרשמי, ערב שירי לוחמים ושירי זיכרון, כגון האירוע "שרים בכיכר" הנערך בכיכר רבין בתל אביב.

יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמה בטקס יום הזיכרון השנתי ברמת הכובש
טקס זיכרון לחללי ההגנה, אצ"ל ולח"י שנהרגו בקרבות לכיבוש מבצר אפק, ראש העין והסביבה

ביום הזיכרון, בשעה 11 לפני הצהריים, נשמעת ברחבי ישראל צפירת דומיה בת שתי דקות, שלאחריה מתקיימים טקסי זיכרון בכל בתי הקברות הצבאיים. האזכרה המרכזית מתקיימת בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בנוכחות נציגי מדינות זרות, נשיא המדינה, ראש הממשלה והרמטכ"ל. בשעה 13:00 נערך טקס אזכרה ממלכתי לחללי פעולות האיבה, ברחבת אנדרטת חללי פעולות האיבה שבהר הרצל בירושלים.

בטקסים בבתי הקברות הצבאיים נוהגים להוריד את הדגל לחצי התורן ולקרוא תפילת "יזכור" מיוחדת ליום זה. נישא נאום של נבחר ציבור, חזן קורא את תפילת "אל מלא רחמים" בגרסה לזכר חללי צה"ל, מניחים זרים ברחבת האנדרטה מטעם מוסדות וארגונים שונים ומסיימים לרוב במטח ירי כבוד של חיילי צה"ל.

אירועים נוספים מתקיימים באנדרטאות השונות, בבתי יד לבנים, במוסדות חינוך, בבסיסי צה"ל, באתרי זיכרון ובמוסדות ציבור. בטקסים אלו נוהגים להציג מסכת בזמר ובקטעי קריאה לזכר הנופלים.

בין האירועים הנוספים שנערכים ביום זה:

מיום הזיכרון ליום העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס הדלקת המשואות, שנערך ברחבת הר הרצל, חותם את אירועי יום הזיכרון ומתחיל את חגיגות יום העצמאות. בעבר, בנוסף לצפירה המושמעת בערב היום ובבוקרו במהלך טקסי הזיכרון, נהוג היה להשמיע צפירה שלישית לציון תום יום הזיכרון ותחילת יום העצמאות.[16] ביקורת על המעבר החד שגרמה צפירה זו בין תוגת היום לחגיגות העצמאות, הביאה לביטול הנוהג בתחילת שנות ה-80. בשנים האחרונות הועלתה הצעה של חלק מהמשפחות השכולות לבצע הפרדה של יום אחד בין מועד יום הזיכרון ויום העצמאות על מנת למתן את המעבר מיגון לשמחה,[17] בעוד חלק אחר מהמשפחות מתנגד לכך, בטענה שהיום הזה מיועד לציבור ולא למשפחות.[18]

זכר נפגעי פעולות האיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-2000 החליטה הממשלה שגם נפגעי פעולות האיבה יוזכרו ביום זה, תוך הפרדה בין טקס הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל לטקס הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה. המחלוקת בשאלות אלה עודנה נמשכת.

את הגישה שיש לאחד איחוד מלא בין כל החללים מייצגים, למשל, שלושה אבות שילדיהם נרצחו בפיגוע התאבדות, האומרים:

מדוע המדינה בוחרת להתייחס לילדינו כאל חללים "אחרים"? למה חללי הטרור אינם כלולים באתוס הלאומי של המדינה שקראה להם לחיות חיי שיגרה, חיים נורמליים בנסיבות לא נורמליות? מדוע מדינה, המתגאה בכל הזדמנות שהטרור לא מכריע אותה, נוטשת את חלליה לאחר שנפלו במערכה? ומה עם אחדות העם, אחדות הדם? ההפרדה הזו, שמלווה אותנו מדי יום ביומו, צורמת ביום הקשה הזה יותר מתמיד. הגיע הזמן לומר במפורש כי נפתח יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הכולל בתוכו גם את חללי הטרור.[19]

דוגמה לדעה המנוגדת מופיעה בדבריו של אסא כשר, אב שכול שבנו (יהורז) נהרג בעת טיול בסיני:

אי אפשר להשוות את האדם שהיה לוחם למי שמטייל ברחוב וטרוריסט נפשע שם לו פצצה שגרמה לו למות. הוא לא התנדב להסתכן, הוא לא התנדב לשרת, הוא לא היה במסגרת של מסירת כל זמנו ומרצו ומחשבותיו להגנה על המדינה ועל האזרחים שלה. הוא נמצא במסגרת אחרת ולכן מגיע לו יחס אחר.[20]

מניין החללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב יום הזיכרון ה'תשע"ח (2018), מניין חללי מערכות ישראל מאז שנת 1860, המציינת מפנה דרך בהיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל, עומד על 23,646.

מניין האזרחים שנרצחו בפעולות האיבה מימי ראשית הציונות הנם 4,146 ומהכרזת המדינה מניינם עומד על 3,134.[21]

החלל הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניין הנופלים לחללי מערכות ישראל מתחיל עם נפילתו של החלל הראשון, אהרון הרשלר, אשר נרצח על ידי כנופיית פורעים בירושלים, ב-1 בינואר שנת 1873 בירי של 12 כדורים. הרשלר, תלמיד הכולל "שומרי החומות", התגורר בשכונת משכנות שאננים. באותה שנה ירדו גשמי ברכה רבים באזור, והיהודים אשר נהגו לקנות מים בכפר סילוואן השכן הפסיקו ממנהגם זה. כתוצאה מירידה בהכנסותיהם, החלו הערבים לפשוט על השכונה במטרה לגנוב ולשדוד. ב-31 בדצמבר, פשטה כנופיית שודדים על השכונה, ובראשה אבו עיסא מחברון. הכנופיה הגיעה ופרצה לביתו של הרשלר. הרשלר הניס את הפורעים, רדף אחריהם, ועל פי עדות נכדתו, הכה בהם מכות נמרצות. מהחשש שמא יזהה אותם ויגרום למאסרם, ירו בו חברי הכנופיה ופצעו אותו קשה. הרשלר נפטר כמה שעות מאוחר יותר מפצעיו. הוא נקבר בבית העלמין הישן שבהר הזיתים, ונחשב כחלל מערכות ישראל הראשון. מניין הנופלים לנפגעי פעולות האיבה מתחיל ב-1851 עם אברהם שלמה זלמן צורף אשר הותקף בשל עשייתו הרבה למען התפתחות היישוב היהודי בירושלים באותה תקופה.

תפילות יום הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן עם כיתוב יזכור לחללי מערכות ישראל בבית הקברות הצבאי בקרית שאול
תפילת יזכור בעברית לצד סורת אל-פאתחה בערבית באנדרטת הלוחם הבדואי (נוסח תפילת יזכור מעט שונה)

יזכור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים,
חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם,
וְאַנְשֵי קְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר,
אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִּלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר.

יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַךְ בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשַּׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ
שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.

אל מלא רחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה,
בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים, טְהוֹרִים וְגִבּוֹרִים, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים.
לְנִשְׁמוֹת הַחַיָּלִים וְהַחַיָּלוֹת שֶׁל צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל,
שֶׁנָּפְלוּ בְּמִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל בִּפְעֻלּוֹת הֲגָנָה, תַּגְמוּל וּבִטָּחוֹן וּבְעֵת מִלּוּי תַּפְקִידָם וּבְעֵת שֵׁרוּתָם.
וּלְנִשְׁמוֹת כָּל לוֹחֲמַי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם,
וְלִקְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן וְהַמִּשְׁטָרָה, שֶׁחֵרְפוּ נַפְשָׁם לָמוּת עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם,
וּבְעֶזְרַת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הֵבִיאוּ לִתְקוּמַת הָאֻמָּה וְהַמְּדִינָה וְלִגְאֻלַּת הָאָרֶץ וְעִיר הָאֱלֹהִים.
וּלְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בְּאֶרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי הַמְּרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֶּרוֹר.
בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּעַד אַזְכָּרוֹת נִשְׁמוֹתֵיהֶם בְּגַן עֵדֶן מְנוּחָתָם.
לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם.
ה' הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן (תְּהֵא) מְנוּחָתָם, וְיָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָם, וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין.
וְנֹאמַר אָמֵן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א' בן-עמוס וא' בית-אל, "טקסים, חינוך והיסטוריה: יום השואה ויום הזיכרון בבתי ספר בישראל", בספר: ר' פלדחי וע' אטקס (עורכים), חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, תשנ"ט, עמ' 457 - 479.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לישוב, דבר, 6 במאי 1940
  2. ^ בטבח שנערך ביושבי ומגני הכפר לאחר כניעתו נרצחו כ-130 איש. בכך יום זה נחשב ליום 'האדום' ביותר מכל ימי מלחמת השחרור
  3. ^ אברהם יצחק, 'לקראת יום העצמאות', בטירה, 19 באפריל 1949
  4. ^ יום הזיכרון לחללי צה"ל, באתר קיבוץ טירת צבי
  5. ^ שנה למערכת משמר העמק, דבר, 5 באפריל 1949
    יום זכרון לנופלים, דבר, 8 במאי 1949
    היום יום הזכרון למערכת ניצנים, הבוקר, 27 במאי 1949
  6. ^ גלוי מצבת זכרון לחללי גוש־דן, חרות, 18 במרץ 1949
  7. ^ אזכרה לחללי חיפה ביום השנה לשחרורה, הצופה, 31 במרץ 1950
  8. ^ יום זכרון שנתי לחללי האויר, הצופה, 9 במאי 1949
  9. ^ אזכרה לחללים, קול העם, 5 במאי 1949
  10. ^ יום זכרון קבוע לחללי המלחמה, הבוקר, 16 במרץ 1949
  11. ^ ד' באייר - יום הזכרון לחללי צה"ל, דבר, 13 באפריל 1950
  12. ^ הוראות לקביעת יום זכרון לחללי השיחרור - מטעם הפיקוד העליון, הצופה, 16 באפריל 1950
  13. ^ דב גילהר, בירוקרטיה: מעצב לשמחה - מדוע יום הזיכרון צמוד ליום העצמאות?, באתר ערוץ עשר (במקור, מאתר "nana10")
  14. ^ ד' באייר - יום הזכרון הכללי לגיבורי מלחמת השחרור, חרות, 6 באפריל 1951
  15. ^ נועה פרייס‏, התגעגעתם? אפיק 22 חוזר - ליומיים, באתר וואלה! NEWS‏, 08 באפריל 2018
  16. ^ חוק יום הזיכרון, באתר פורטל השירותים והמידע הממשלתי
  17. ^ עומר רבין‏, "להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות", באתר וואלה! NEWS‏, 18 באפריל 2010
  18. ^ עמרי נחמיאס ודורון נחום, יוזמה: להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות, באתר ערוץ עשר, 24 בינואר 2011 (במקור, מאתר "nana10")
  19. ^ יוסי צור, רון קרמן ויוסי מנדלביץ' (טור דעה), קורבנות האוטובוס - חללים סוג ב'?, באתר ynet, 2 במאי 2006
  20. ^ אורי קלייןמי חבר במשפחת השכול?, באתר הארץ, 2 במאי 2006
  21. ^ יניב קובוביץ, "71 חללים נוספו השנה למניין הנופלים במערכות ישראל", "הארץ", 13 באפריל 2018.