ג'ון טאוורנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ון טאוורנר
John Taverner d 1545.jpg
דמותו של טאוורנר המופיעה בתחילית קישוטית של האות "E" מספר בן התקופה
לידה 1490
לינקולנשייר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוקטובר 1545 (בגיל 55 בערך)
בוסטון, לינקולנשייר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה אורגן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ון טאוורנראנגלית: John Taverner; נולד ב-1490 בקירוב, נפטר ב-18 באוקטובר 1545) היה מלחין ונגן עוגב אנגלי, שנחשב למלחין האנגלי החשוב ביותר בתקופת חייו.[1]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאוורנר היה נגן עוגב ראשון ומנצח המקהלה של קולג' כריסט צרץ' באוניברסיטת אוקספורד. לתפקידיו אלה מינה אותו החשמן תומאס וולזי ב-1526. הקולג' נוסד בשנת 1525 על ידי החשמן וולזי, ונודע אז בשם קרדינל קולג'. לפני מינויו זה שימש טאוורנר כלבלר עמית בכנסיית מכללה בטאטרשול, לינקולנשייר. ב-1528 ננזף על קשרים (מעוטי חשיבות, ככל הנראה) עם הלותרנים, אך ניצל מעונש בשל היותו "מוזיקאי ותו לא". בשנת 1529 סר חנו של וולזי וב-1530 עזב טאוורנר את הקולג'.

ככל הידוע, לא נשא טאוורנר במשרות מוזיקליות נוספות וגם את יצירותיו המוכרות אי אפשר לתארך למועד מאוחר מזה, כך שייתכן, שהוא הפסיק להלחין. לעיתים קרובות נאמר, שאחרי שעזב את אוקספורד עבד טאוורנר כסוכנו של תומאס קרומוול וסייע לו בפירוק המנזרים, אם כי אמיתות הסברה הזאת מוטלת כיום בספק רציני. ידוע שהשתקע בסופו של דבר בבוסטון, לינקולנשייר, שם חי כבעל אחוזה זוטר באמידות סבירה. הוא התמנה לחבר במועצת העיר בוסטון בשנת 1545, זמן קצר לפני מותו. טאוורנר קבור מתחת למגדל הפעמונים בכנסיית הקהילה בבוסטון, אנגליה.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב המוזיקה של טאוורנר ווקאלית וכוללת מיסות, מגניפיקטים ומוטטים. עיקר יצירתו מתוארך, על פי ההשערה, לשנות ה-20 של המאה ה-16. המוטט המוכר ביותר שלו הוא Dum Transisset Sabbatum.

המיסה המפורסמת ביותר שלו מבוססת על שיר פופולרי, "רוח המערב" (גם ג'ון שפארד וכריסטופר טיי כתבו בהמשך מיסות המבוססות על אותו שיר). "מיסת רוח המערב" של טאוורנר יוצאת דופן לתקופה, משום שנעימת הנושא מופיעה בכל אחד מארבעת החלקים במפעם שונה. המיסות שלו מתוכננות בדרך כלל כך, שכל אחד מארבעת הפרקים (גלוריה, קרדו, סנקטוס-בנדיקטוס ואגנוס) שווה פחות או יותר באורכו לאחרים, דבר המושג במקרים רבים באותו מספר חזרות על החומר התמאטי בכל אחד מן הפרקים. במיסת רוח המערב, למשל, חוזר הנושא תשע פעמים בכל פרק. כיון שאורך הטקסטים בכל אחד מהפרקים שונה מאוד מזה שבאחרים, טאוורנר משתמש בעיטורים קוליים (מליסמאטה) בפרקים, שהמילים בהם מועטות יותר.

בכמה מן המיסות האחרות שלו הוא משתמש בטכניקת הקנטוס פירמוס, שבה מלודיית קנטוס פלאנוס בעלת ערכי צליל ארוכים ניתנת לקול פנימי, במקרים רבים הטנור. בין הדוגמאות למיסות קנטוס פירמוס כוללות את Corona Spinea ואת Gloria tibi Trinitas. טכניקת כתיבה אחרת נמצאת במיסה Mater Christi, המבוססת על חומר שנלקח ממוטט שלו באותו שם וידועה משום כך כמיסה "נגזרת" או "פארודית".

המיסה "גלוריה טיבי טריניטה" הביאה לראשונה סגנון של יצירה אינסטרומנטאלית, הידוע בשם "אין נומינה". אף כי המיסה כתובה לשישה קולות, כמה מן הקטעים הווירטואוזיים יותר כתובים למספר קטן יותר של קולות ומיועדים, על פי ההשערה, לסולנים, טכניקת חיבור המופיעה בכמה מן המיסות שלו. הקטע במילים "אין נומינה..." ב"בנדיקטוס" כתוב לארבעה קולות, כשהקנטוס פלאנוס בקול האלט. קטע זה של המיסה נעשה פופולרי כיצירה אינסטרומנטאלית להרכב ויול, מלחינים אחרים החלו לכתוב יצירות אינסטרומנטאליות על פי דגם זה.

חיי טאוורנר שימשו נושא ל"טאוורנר", אופרה מאת פיטר מקסוול דייוויס.

רשימת יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. מיסה גלוריה טיבי טריניטה (6 קולות)
  2. מיסה קורונה ספיניאה (6 קולות)
  3. מיסה או מיכאל (6 קולות)
  4. מיסה סנקטי וילהלמי (5 קולות), נקראת לפעמים Small Devotion (אולי שיבוש של הכתובת "S Will Devotio", שנמצאה בשני מקורות.
  5. מיסה מאטר כריסטי (5 קולות)
  6. המיסה הממוצעת (The Mean Mass) (ל-5 קולות)
  7. מיסת קנטוס פלאנוס (4 קולות)
  8. מיסת רוח המערב (4 קולות)

קטעי מיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. כריסטה אלייסון (3 קולות)
  2. קיריה לה רוי (4 קולות)

אנטיפונים מקודשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. אווה דאי פאטריס פיליה (5 קולות)
  2. גאודה פלורימום (5 קולות)
  3. או ספלנדור גלוריה (5 קולות)
  4. או וילהלם, פסטור בונה) (לכבוד החשמן וולזי)

מוזיקה לתפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. הללויה, וני אלקטה (4 קולות)
  2. הללויה (4 קולות)
  3. טה דאום (5 קולות)

מוטטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. אאודיווי ווקם דה קלו (4 קולות)
  2. אווה מריה (5 קולות)
  3. דום טראנזיסט סאבאטום (I (ל-5 קולות, ותוספת של 4 קולות)
  4. דום טראנזיסט סאבאטום (II) (ל-5 קולות)
  5. אצ'ה קאריסימי
  6. אקס איוס טומבה - סוספיטאטי דדיט אגרו
  7. פק נוביס סקונדום הוק נומן (5 קולות)
  8. פקונדאטה סינה וירו (3 קולות)
  9. הודיה נוביס קלורום רקס
  10. אין פאצ'ה אין אידיפסום (4 קולות)
  11. יזו ספס פניטנטיבוס (3 קולות)
  12. מגניפיקט (4 קולות)
  13. מגניפיקט (5 קולות)
  14. מגניפיקט (6 קולות)
  15. מאטר כריסטי (5 קולות)
  16. או כריסטה יזו פסטור בונה (5 קולות)
  17. פרודנס וירגו (3 קולות)
  18. סנקטה דאוס (5 קולות)
  19. סוב טואום פרזידיום (5 קולות)
  20. טאם פקאטום (3 קולות)
  21. טראדיטור מיליטיבוס (3 קולות)
  22. וירגו פורה (3 קולות)

יצירות חילוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. בצרה ובתלאה
  2. בנשים (2 קולות)
  3. קוומאדמודום (6 קולות או חליליות)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bowers, Grove online