ג'ון צ'ארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ון רוז מריאוט צ'ארד
John Rouse Merriott Chard
John Rouse Merriott Chard.png
לידה 21 בדצמבר 1847
בריטניהבריטניה פלימות', האימפריה הבריטית
פטירה 1 בנובמבר 1897 (בגיל 49)
בריטניהבריטניה האץ' בוצ'אמפ, האימפריה הבריטית
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
תקופת שירות 18681897
דרגה קולונל (צבא בריטניה) קולונל
מלחמות וקרבות
מלחמת הזולו
עיטורים
צלב ויקטוריה

קולונל ג'ון רוז מריאוט צ'ארדאנגלית: John Rouse Merriott Chard; 21 בדצמבר 1847 בפלימות', בריטניה - 1 בנובמבר 1897 בהאץ' בוצ'אמפ, בריטניה) היה איש צבא בריטי שהתפרסם בעיקר עקב שירותו במלחמת הזולו. בקרב רורק'ס דריפט הצליחו 139 לוחמים תחת פיקודו להדוף קרוב ל-4,000 לוחמי זולו. על גבורתו בקרב עוטר צ'ארד בצלב ויקטוריה - העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניק לחיילי הכוחות המזוינים של בריטניה וחבר העמים הבריטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארד נולד ב-21 בדצמבר 1847 בעיר פלימות' שבבריטניה, כבנם של ויליאם ויטון ואשתו ג'יין. היו לו שני אחים, ששניהם שרתו בצבא, וארבע אחיות. הוא נרשם ללימודים באקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ', וב-14 ביולי 1868 התגייס לחיל ההנדסה המלכותי בדרגת לוטננט. בשנת 1870 הוא נשלח לברמודה, והשתתף בהקמת הביצורים של המספנה הימית ליד העיר המילטון. ארבע שנים מאוחר יותר הוא חזר לבריטניה עקב מותו של אביו, ולאחר מכן נשלח למלטה וסייע בשיפור ההגנות הימיות של האי. בשנת 1876 הוא הוחזר לבריטניה וקיבל פיקוד על פלוגה 5 של חיל ההנדסה המלכותי באלדרשוט.

צ'ארד היה מבוגר מעט יחסית לדרגת למי שהגיע לדרגת לוטננט בלבד (מקביל לסגן בצה"ל), אולם נחשב למפקד שקול מנוסה ואחראי.[1]

מלחמת הזולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת הזולו

ב-2 בדצמבר 1878 נשלחה פלוגה 5 למושבת הכף באזור דרום אפריקה של ימינו, לבקשת המפקד העליון של צבא בריטניה באזור, לורד צ'למספורד. הפלוגה שלו נערכה על הגבול עם ממלכת הזולו, והייתה אמורה לבצע תיקונים בגשרים שעל נהר באפלו. הפלוגה התמקמה במיסיון השוודי "רורק'ס דריפט" בסמוך לגבול. בנוסף על כך שהו במיסיון גם פלוגה 2 של הרגימנט ה-24[2] וכן "טור הפלישה מס' 2" בפיקודו של לוטננט קולונל אנתוני דורנפורד. אולם זה האחרון עזב את המיסיון ב-21 בינואר והצטרף אל שאר הכוח הבריטי בממלכת הזולו.

בשעות הצהריים של ה-22 בינואר הגיעו שני פרשים ודיווחו על קרב איסאנדלוואנה ותוצאותיו המחרידות. יתירה מכך, "קרן"[3] של הזולו בפיקודו של הנסיך דבולמנזי קמפנדה נעה אל רורק'ס דריפט. המפקד הבריטי הבכיר באזור, מייג'ור הנרי ספולדינג עזב את האזור זמן קצר לפני כן, ולפיכך תפס ברומהד יחד עם קצין נוסף בשם גונוויל ברומהד את הפיקוד על המוצב המאולתר. צ'ארד וברומהד היו שווים בדרגתם, אולם ספולדינג הורה לפני כן שצ'ארד ימלא את מקומו. בתחילה שקל ברומהד להורות על פירוק המוצב ועל נסיגה, אך הוא וצ'ארד הסכימו עד מהרה שלוחמי הזולו קלי הציוד ידביקו עד מהרה את השיירה הבריטית המסורבלת.[4] לפיכך לא נותרה ברירה אלא להילחם.

כבר על תחילת הקרב, כשנראו קרוב ל-4,000 לוחמי זולו נעים אל עבר רורק'ס דריפט, נמלטו חלק מהילידים שלחמו בצבא הבריטי. החיילים הבריטים הזועמים ירו בהם מאחורי גבם, וברומהד וצ'ארד התעלמו מכך. נותרו להם כעת 139 אנשים בלבד. התפתח קרב אכזרי וקשה: הבריטים ירו אש מדויקת אל הזולו שהסתערו בשורות צפופות, אולם הזולו דילגו על גופות חבריהם וניסו לטפס על המתרסים המאולתרים של הבריטים. עם זאת, הם נאלצו לעשות זאת כשיד אחת מטפסת והשנייה אוחזת בנשק, כך שהבריטים דקרו אותם בכידוני הרובה שלהם ללא כל בעיה. עם זאת, בהדרגה הקיפו בני הזולו את בית החולים של המיסיון, ובלית ברירה הורה צ'ארד על פינויו, משום שלא ניתן היה להגן עליו יותר. בהמשך גם פונתה מכלאת הבקר, וההגנה הצטמצמה למתחם המחסן שסביבו נערמו שקי תירס להגנה.[5]

לפנות ערב הרשה צ'ארד לאנשיו לערוך פשיטה אל מחוץ למחנה, והללו השיגו עגלת מים כדי להרוות את צימאונם. הקרב המשיך לאורך הלילה, אולם לקראת הבוקר דעכה התלהבותם של הזולו, והם נסוגו. בהמשך אף הגיעה התגבורת בפיקודו של לורד צ'למספורד. צ'ארד עצמו נפגש עמו[6] ודיווח לו את התוצאות המדהימות של קרב רורק'ס דריפט: 17 הרוגים בריטים ו-12 פצועים, מול 351 הרוגים של הזולו. צ'ארד נותר במחנה גם לאחר מכן, וסייע בהקמתו וארגונו מחדש. עם זאת, התנאים הגרועים ששררו שם גרמו לכך שחלה בקדחת ואושפז בבית חולים. לאחר שהחלים הצטרף לטור הפלישה של קולונל אוולין ווד, והשתתף בקרב אולונדי שסיים את המלחמה.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התבוסה הקשה של איסאנדלוואנה, היה הניצחון הגדול ברורק'ס דריפט כמו משב רוח רענן בבריטניה. העיתונים לא הפסיקו להרעיף תשבחות על ברומהד וצ'ארד, והם הפכו לגיבורי היום. עם זאת, מכיוון שעד אז שניהם נודעו כקצינים בינוניים ומטה, היו שסברו שמגזימים בתיאורים של גבורתם, וכי הם רק מילאו את חובתם. גרנט ג'וזף וולסלי תיאר את השבחים הללו כ"מפלצתיים". אוולין ווד שלא התרשם במיוחד מצ'ארד כתב עליו בדו"ח שלו שהוא "קצין חסר תועלת" וכן "אדם משעמם, כבד, בקושי מסוגל לעשות את העבודה הקבועה שלו". צ'ארד וברומהד הועלו שניהם לדרגת מייג'ור, ועוטרו ב"צלב ויקטוריה" - העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניק לחיילי הכוחות המזוינים של בריטניה וחבר העמים הבריטי. יחד עמם עוטרו עוד 9 חיילים שלחמו בקרב זה (סה"כ 11 מספר חסר תקדים). הם אף הוזמנו לראיון אישי עם ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת.[7]

הוא חזר לאנגליה בשנת 1880, ובדצמבר 1881 נשלח לקפריסין. במרץ 1887 הוא חזר לאנגליה, ובדצמבר 1892 נשלח לסינגפור והועלה לדרגת לוטננט קולונל. בשנת 1896 הוא הוצב בעיר פרת', וב-8 בינואר הועלה לדרגת קולונל. הוא חלה בסרטן, ובמרץ של אותה שנה עבר ניתוח שבמהלכו נכרתה לשונו. עם זאת, המחלה הייתה סופנית והוא מת ממנה ב-1 בנובמבר 1897 בביתו של אחיו בכפר האץ' בוצ'אמפ במחוז סאמרסט. הוא לא היה נשוי.

בסרט "זולו" משנת 1964, ברומהד מגולם בידי סטנלי בייקר. על שמו נקרא "עיטור ג'ון צ'ארד" (John Chard Decoration) שהוענק באיחוד דרום אפריקה על 22 שנה של שירות יעיל והתנהגות טובה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בראיין פרט, עד הסוף המר: סיפורי קרבות מפורסמים נגד כל הסיכויים", תל אביב: הוצאת יבנה, 2007.
  • איאן נייט, ד"ר אדריאן גרייבס, "המערכה בדרום אפריקה של 1878/1879", הוצאת דבינייר, 2005. (קובץ PDF)
  • פול מקנייל, "דוגמה צבאית: מלחמות הזולו", פורסם באתר טקטיקה, 2008. (קובץ PDF)
  • John Laband, "Historical Dictionary of the Zulu Wars", Scarecrow Press, 2000
  • Ian Knight, "The Zulu War 1879", Osprey, 2003.
  • Ian Knight, "Isandlwana 1879: The Great Zulu Victory", Osprey, 2002
  • Ian Knight, "Zulu Rising: The Epic Story of Isandlwana and Rorke's Drift", Macmillan, 2010
  • Colenso, Frances Ellen, "History of the Zulu War and Its Origin", London: Chapman & Hall, 1880
  • Greaves, Adrian, "Isandlwana: How the Zulus humbled the British Empire", South Yorkshire: Pen & Sword Military Ltd, 2011
  • Greaves, Adrian, "Rorke's Drift", Cassell Military Paperbacks, 2002
  • Thompson, Paul Singer, "Black soldiers of the queen: the Natal native contingent in the Anglo-Zulu War", University of Alabama Press, 2006
  • David, Saul, "Zulu the Heroism and Tragedy of the Zulu War of 1879", London: Penguin, 2004
  • Morris, Donald R, "The Washing of the Spears, the Rise and Fall of the Zulu Nation", London: Book Club Associates, 1970
  • Hamilton Browne, Col G. T., "A Lost Legionary in South Africa", London: Werner Laurie, 1912

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון צ'ארד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרט, עמ' 89.
  2. ^ פרט, עמ' 88.
  3. ^ הצבא של בני הזולו, היה מחולקת ליחידות צבאיות שנקראו "אימפי". מרכז האימפי נקרא "חזה" שממנה יצאו שתי "קרני תאו" שמטרתן הייתה איגוף האויב.
  4. ^ פרט, עמ' 90.
  5. ^ פרט, עמ' 92.
  6. ^ פרט, עמ' 93.
  7. ^ פרט, עמ' 94.