הנרי ברטל פריר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סר הנרי ברטל פריר
קריקטורה של פריר שהתפרסמה בוואנטי פייר, 1873
פריר במהלך שירותו בדרום אפריקה
דיוקן של פריר משנת 1880
הודעה על מותו של פריר בעיתון "The Lantern", שהתפרסם במושבת הכף.

סר הנרי ברטל אדוארד פריראנגלית: Henry Bartle Edward Frere; נולד ב-29 במרץ 1815 בקליידאץ', האימפריה הבריטית - מת ב-29 במאי 1884 בלונדון, האימפריה הבריטית) היה פקיד קולוניאלי בריטי. הייתה לו קריירה מוצלחת בהודו, אולם נודע בשל תפקידו בדרום אפריקה, במסגרתו גרם למלחמת הזולו ומלחמת הבורים הראשונה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריר נולד ב-29 במרץ 1815 בעיר קליידאץ' שבבריטניה. אביו היה אדוארד פריר, ואמו הייתה מרי אן גרין. היו לו שתי אחיות, אחת צעירה ממנו ואחת מבוגרת ממנו. הוא התחנך במכללת חברת הודו המזרחית.

בשנת 1842 הוא קיבל תפקיד כמזכירו האישי של סר ג'ורג' ארתור, שהיה מושל בומביי. שנתיים לאחר מכן ב-10 באוקטובר הוא נישא לבתו, קתרין ארתור. בתם הבכורה מרי, הייתה ברבות הימים לסופרת. בניהם הנוספים היו: קתרין (נולדה ב-1849), ג'ורג'ינה (נולדה ב-1850), ארתור (נולד ב-1855) ואליזה (נולדה ב-1857).

תפקידו בהודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1850 הוא מונה לתפקיד הנציב הראשי של מחוז סינד, ושנה לאחר מכן הקים במסגרת תפקידו שירות דואר שהיווה את הבסיס לשירות הדואר ההודי המודרני. בשנת 1857, בתחילת המרד ההודי הגדול, הוא שיגר פלוגות מחיל המצב שלו אל מולטאן ופונג'אב כדי לאבטח אזורים אלו. כאות תודה על פעולותיו, הוא קיבל את אות "אביר מפקד של מסדר האמבט". כמו כן הוא גם הוציא צו הקובע ששפת הסינדהי היא מעתה ואילך השפה הרשמית במחוז סינד, במקום הניבים הפרסיים וניבים נוספים שרווחו אז באזור. פקידי ממשל נאלצו ללמוד סינדהי כדי להמשיך בעבודת היום-יום. בעידודו של פריר גם פורסמו ספרים שונים בשפת הסינדהי.

בשנת 1862 מונה כנציב של בומביי, ושם המשיך במדיניות הטיפוח העירוני שהחל בה בסינד. הוא הקים את "מכללת דקאן" (Deccan College) לארכאולוגיה ולשונות, הפועלת עד ימינו. הוא הורה לנתץ את המבצר העתיק ליד העיר, וכך אפשר לעיר להתרחב ולגדול, ובשנת 1864 נבנתה בהוראתו "מזרקת פלורה" (Flora Fountain). בשנת 1868 פרסמה בתו מרי ספר בשם "Old Deccan Days", שהפך לנכס חשוב בפולקלור ההודי בשפה האנגלית, והפך אותה לסופרת מפורסמת. בשנת 1867 הוא חזר לבריטניה, ושם קיבל את אות "אביר מפקד גבוה של מסדר כוכב הודו".

תפקידו בדרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מושבת הכף

בשנת 1872 הוא נשלח בידי משרד החוץ הבריטי לזנזיבר כדי לשאת ולתת עם השליט המקומי בורגוס בן סעיד. בשנת 1875 הוא ליווה את הנסיך מוויילס למצרים והודו. בשנת 1877 הוא מונה לנציב העליון של מושבת הכף בדרום אפריקה. במסגרת תפקידו, היה עליו לממש את התוכנית של משרד החוץ הבריטי להתיך את כל המדינות הדרום-אפריקאיות לקונפדרציה בריטית. עם זאת, רעיון ה נתקל בהתנגדות מצד הרפובליקות האפריקאנריות, וממלכות מקומיות כמו ממלכת הזולו.

בספטמבר 1877 פרץ סכסוך קטן בין שני שבטים מקומיים בגבול מושבת הכף. לרוב הבריטים התעלמו מסכסוכים כאלו, אולם פריר ראה בסכסוך זה הזדמנות לספח שטחים חדשים עבור הקונפדרציה המתוכננת, ומיהר להכריז מלחמה על אחד השבטים. כך פרצה המלחמה שכונתה "מלחמת הגבול התשיעית" והייתה חלק מסדרת מלחמות גדולה יותר בין הבריטים לבין הילידים שנקראה "מלחמות קוסה". המלחמה הסתיימה מהר מאוד בניצחון בריטי מוחץ. על הכוח הבריטי במלחמה זו פיקד לורד צ'למספורד, שהיה ידידו של פריר עוד מזמן שירות המשותף בהודו. בעקבות המלחמה, חבל טרנסקאי סופח למושבת הכף.

מלחמת הזולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת הזולו

פריר עמד בתוקף על כך שכדי לשלוט באזור דרום אפריקה בצורה מוחלטת, יש להכניע את ממלכת הזולו שתחת שלטונו של מלכה קטשאויו קמפנדה הגיעה לשיא עוצמתה. הזולו ידעו על כך, והשתדלו להימנע. עם זאת, פריר החל להכין תוכניות מלחמה ללא גיבוי מלא מהפרלמנט הבריטי. המתיחות גברה כאשר ביולי של שנת 1876, שתי נשותיו של ראש שבט מקומי נמלטו עם אהוביהן לגבול מושבת נטאל הבריטית. בניו של ראש השבט החזירו אותן והוציאו אותן להורג. פריר דרש מקטשאויו לשלם 500 ראשי בקר כפיצוי על הסגת הגבול. קטשאויו טען שהצעירים שחטפו את הנשים פעלו בלהט הרגע, והציע לשלם 50 לירות שטרלינג כפיצוי.[1] אירוע זה העלה את הביקורת האירופאית כנגד הזולו ומלכם קטשאויו והעלה את המתיחות בין הצדדים. ייתכן אף שקטשאויו הסית את השבטים הילידים באזור למרוד כנגד האירופאים.

פריר ניצל כמה תקריות גבול קטנות שהתרחשו בין אוגוסט לספטמבר 1878, כדי להציב אולטימטום בפני קטשאויו ב-1 בדצמבר. פריר דרש מקטשאויו לפרק את צבאו, לקבל עליו ממשל בריטי, ולשלם קנס. קטשאויו הסכים לשלם את הקנס, אולם לשאר הדרישות סירב.[2] פריר ציפה לכך, ובתחילת שנת 1879 פרצה "מלחמת הזולו".

פריר מינה כמפקד הכוח שפלש לזולולנד את לורד צ'למספורד. שניהם זלזלו בבני הזולו. פריר כינה אותם "חבורה של פראים חמושים במלות".[3] עם זאת, ב-22 ביוני התרחש קרב איסאנדלוואנה, שהסתיים בניצחון מוחץ לבני הזולו, והפך לאחת התבוסות המשפילות ביותר של צבא אירופאי כנגד צבא ילידים. לאחר הקרב ננזף פריר קשות בידי הפרלמנט הבריטי על שיצא למלחמה ללא אישור. עם זאת, ראש הממשלה בנג'מין ד'יזראלי החליט לסיים את הקונפילקט במהירות האפשרית, ושלח לאזור כוחות נוספים. פריר לא הודח מתפקידו לעת עתה, אולם שטחי שלטונו צומצמו מאוד.[4]

מלחמת הבורים הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת הבורים הראשונה

בשל המלחמות נגד הילידים, פריר לא יכל לתת את דעתו על כך שהתושבים הבורים של ממלכתו אינם מרוצים מהשלטון הבריטי וחפצים בעצמאות. באפריל 1879 נפגש פריר עם קבוצה של כ-4,000 בורים ממורמרים ליד פרטוריה, והבטיח להגיש את תלונותיהם בפני הממשלה הבריטית. עם זאת, בדצמבר 1880, הכריזה "הרפובליקה הדרום אפריקאית" באופן חד-צדדי על עצמאותה בראשותו של פול קרוגר. הבורים הטילו מצור על עמדות הצבא הבריטי ברחבי טרנסוואל ותקפו את שיירות האספקה והתגבורת שניסו להגיע אליהם. המלחמה הגיעה לשיאה ב-27 בפברואר 1881 בקרב מג'ובה היל, שהסתיים בניצחון בורי מוחץ. ראש הממשלה הבריטי החדש, ויליאם יוארט גלאדסטון, נאלץ להכיר בעצמאותם של הבורים.

מלחמת הבסוטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1872, נמצא מחוז "בסוטולנד", שבו חיו בני עם הבסוטו, תחת שליטת מושבת הכף. עם זאת, הבריטים, הרשו לבני הבסוטו לשמור על המנהגים המסורתיים שלהם, ואף על מידה מסוימת של עצמאות. בנוסף על כך, הבריטים סיפקו נשק מערבי לבני הבסוטו ותמורה לכך הלוו סייעו להם במלחמותיהם. עם זאת בשנת 1879 פרסם פריר את "החוק להגנת השלום", שקבע שכל העמים הלא-אירופאים החיים במושבת הכף צריכים להתפרק מנשקם. בני הבסוטו ראו חוק זה כשרירותי וגזעני, וסירבו. בספטמבר 1880 נכשלו הניסיונות לשכנע את הבסוטו לוותר על נשקם ופרצה "מלחמת הבסוטו". כשפרצה המלחמה, פריר כבר לא היה בתפקידו. הוא נקראה למשפט בלונדון על פזיזותו במלחמת הזולו. בתוך חודשיים פתחו הבסוטו במרד גלוי. הם רכשו נשק בכמויות גדולות ממדינת אורנג' החופשית, וניצלו את אופיה ההררי של ארצם ללוחמת גרילה כנגד הכוחות הבריטים. בסופו של דבר באמצע שנת 1881, חתמו הבסוטו והבריטים על הסכם שלום שהכיר בזכותם של הבסוטו לשאת נשק, והעניק עצמאות מסוימת לארצם. זו הסיבה שכיום מדינת לסוטו, הידועה גם בשם "בסוטולנד", היא מדינה עצמאית המוקפת כל כולה בדרום אפריקה.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1880 הוא נקרא לשוב ללונדון והואשם בפזיזות וביציאה למלחמה ללא רשות. הוא הודח מתפקידו ומת בלונדון ב-29 במאי 1884. הוא נקבר בקתדרלת סנט פול.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בראיין פרט, עד הסוף המר: סיפורי קרבות מפורסמים נגד כל הסיכויים, תל אביב: הוצאת יבנה, 2007.
  • Frederick Hale, Norwegian Missionaries in Natal and Zululand: Selected Correspondence 1844-1900, Van Riebeeck Society, The, 1996.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנרי ברטל פריר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרט, עמ' 73.
  2. ^ פרט, עמ' 74.
  3. ^ The Martini-Henry Rifle and the Anglo-Zulu War, 1879 at the Wayback Machine
  4. ^ פרט, עמ' 94.