אלמנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"ולנטין ממילן מבכה את מות בעלה, הדוכס מאורליאן" מעשי ידי פלורי-פרנסואה רישאר.

אלמנוּת היא מעמדו האישי של מי שבן-זוגו נפטר. אשה שבן זוגה נפטר בעודה בחיים, קרויה אלמנה; גבר שזוגתו נפטרה בעודו בחיים נקרא אלמן. בתרבויות שונות קיים יחס שונה למצב האלמנוּת בכלל, ולאלמנים ולאלמנות כקבוצות נבדלות מבחינה מגדרית בפרט.

השפעה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר, בתקופה בה הגבר היה מפרנס יחיד של האישה, הייתה לאלמנוּת של אישה השפעה קשה ומרחיקת לכת על מצבה הכלכלי של המשפחה. האישה, שמצאה עצמה בלי מפרנס לה ולילדיה, הגיעה לרוב לעוני קשה. חברות שונות יצרו מנגנונים לטיפול בבעיה החברתית שנוצרה כתוצאה מכך. קרנות צדקה הוקמו לכל אורך ההיסטוריה לטפל ביתומים ובאלמנוֹת. מצב האלמנות השתנה מתקופה לתקופה ומתרבות לתרבות. בתקופות מסוימות הותר לאלמנה להצטרף לגילדה שבה היה חבר בעלה, ואלמלא אלמנותה לא יכלה להצטרף אליה.

בנצרות הקתולית, שבה לא קיים מוסד הגירושין, אפשרה האלמנות לבן הזוג הנותר בחיים להינשא מחדש.

תרבויות שונות קבעו מנהגים שונים המחייבים את האלמנה. בהודו נהוג שהאלמנה לובשת בגדי לבן (סמל לאבלות) לכל ימי חייה, ואילו באירופה נהוג שהאלמנה לובשת שחורים מאותה הסיבה.

פסל אלמנה ויתומים במקדש יסוקוני

אלמנות בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות ישנם אזכורים רבים של אלמנוּת. בספרות ימי הביניים מוצגת דמותו של האלמן לרוב כאשמאי זקן הרוצה לשאת בחורה צעירה, ואילו דמותה של האלמנה היא לרוב דמות של בחורה הרוצה לקיים יחסי מין עם גברים רבים. בסיפורו של ג'פרי צ'וסר, "סיפורה של האשה מבאת'" מתוך סיפורי קנטרברי, מתוארת אלמנה שהתאלמנה חמש פעמים על מנת שתוכל לקיים יחסי מין עם גברים רבים.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה יש מספר התייחסויות ומצוות על האנשים בנוגע ליחסם לאלמנוֹת. עיקרם הם זהירות יתירה מפגיעה בהן, עקב חולשתן היחסית, ללא בעל מגן ותומך. לדוגמה: 'כל אלמנה ויתום לא תענון' (שמות כ כא). וכן: 'לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה' (דברים כד יז). כהן גדול רשאי להינשא רק לבתולה, ונאסר עליו לשאת אלמנה.

במשפט העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי דיני המשפט העברי, האשה אינה יורשת את נכסי בעלה. אולם זכאית מתוקף הסכם הכתובה לדמי מחיה מעזבון בעלה. כמו כן אין היורשים זכאים לפנותה מדירת בעלה כל ימי חייה. כל נכסיה שהיו לה קודם לנישואין נרשמים בסעיף מיוחד בכתובה, והם נשמרים עבורה לאחר מיתת בעלה. קיימת התייחסות רחבה ועניפה בהלכה לגבי קדימות האלמנה על פני היתומים בעזבון האב-הבעל, וכיצד היא נאמנת, שלא נפרעה כתובתה כבר בחיי הבעל.

ביהדות, כאשר מת אדם שלא השאיר אחריו צאצאים, מצווה על אחיו לייבם את אלמנת אחיו, כלומר לשאת אותה לאישה, ו'להקים לאחיו שם' על ידי העמדת צאצאים מאשת אחיו. לחלופין, מתבצע טקס חליצה בו האח מצהיר בפומבי על סירובו לייבם את אשת אחיו, ולאחריו האישה מותרת להינשא לכל גבר.

ביטוח פנסיוני בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקנונים של קרנות הפנסיה הוותיקות הפועלות בישראל נקבע בעת הקמתן כי אלמנים לא יהיו זכאים לפנסיה כלל (אלא אם כן היו תלויים בפרסתם בנשותיהם). לאחר מכן, נקבע כי שיעור קצבת השאירים לאלמן יהיה מחצית משיעור קצבת השאירים לאלמנה. קביעות שיקפו את העיקרון המנחה קרנות פנסיה אלה, "לכל אחד לפי צרכיו", ואת ההנחה שתלותה הכספית של האישה בבן זוגה גדולה מתלותו הכספית של הבעל בבת זוגו. בקרנות הפנסיה החדשות, שהוקמו החל מאמצע שנות ה-90, בוטלה הבחנה זו, ובתחילת שנת 2011 הושוו גם בקרנות הוותיקות תנאי הפנסיה של האלמנים לאלה של האלמנות.‏[1]

גם ברובד הממלכתי של הביטוח הפנסיוני, הממומש על ידי המוסד לביטוח לאומי, מתקיימת הבחנה בין אלמן לאלמנה. אלמנה זכאית לקצבת שאירים ללא תלות בגובה הכנסתה, ואילו אלמן זכאי לקצבת שאירים רק בתנאי שהכנסתו אינה עולה על תקרה מסוימת (או שיש עמו יתום הזכאי לקצבת שאירים)‏[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי לביא, בשורה לאלמנים: השוואת זכויות פנסיה לאלמנות, באתר ynet‏, 24 בנובמבר 2010
  2. ^ שאירים - תנאי זכאות, באתר המוסד לביטוח לאומי