ג'מיל מרדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'מיל מרדם
جميل مردم بك
לידה 1893
דמשק, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 במרץ 1960 (בגיל 67 בערך)
קהיר, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה סוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הגוש הלאומי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'מיל מרדם ביי (18941960), היה פוליטיקאי סורי. נולד בדמשק למשפחת אריסטוקרטיה סונית מבוססת. למד בבית הספר למדעי המדינה בפריז, השתייך למקימי ארגון אל-פתאת כאופוזיציה לאימפריה העות'מאנית. כיהן בתפקידים מרכזיים בפוליטיקה הסורית, ביניהם ראש הממשלה מטעם הגוש הלאומי.

פעילות פוליטית לפני המנדט הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתייך למקימי ארגון הסטודנטים אל-פתאת (הנערים בערבית) בפריז ב-1911, כאחד מהארגונים השואפים ליתר זכויות עבור האוכלוסייה האזרחית בתוך האימפריה העות'מאנית. ב-1913 השתתף מטעם הארגון בקונגרס הערבי הלאומי הראשון בפריז, אשר עדיין לא קראה לעצמאות ערבית מלאה אלא ליתר זכויות ואוטונומיה במסגרת האימפריה. כאשר עלה כוחה של מפלגת אחדות וקידמה באימפריה, מפלגה אשר דגלה בעליונות הגזע הטורקי, גברה האפליה כנגד ערבים ואף דוכאו ארגונים ערביים כגון אל-פתאת. על רקע זה, מרדם התחבר אל פייסל הראשון ההאשמי אשר הנהיג את המרד הערבי הגדול כנגד האימפריה העות'מאנית, בשיתוף עם בריטניה, כאשר עכשיו המטרה המוצהרת היא עצמאות ערבית. הצלחת המרד איפשרה את הקמת הממלכה הערבית של סוריה תחת פייסל ב-1920, בה היה מרדם סגן שר החוץ, עד כיבוש סוריה על ידי הצרפתים והחלת המנדט הצרפתי.

פעילות פוליטית בזמן המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו של מרדם בזמן המנדט הצרפתי התאפיינה בשיתוף הדוק עם עבד אל-רחמן שהבנדר (אנ'), מראשוני הלאומיות הסורית, אשר דגלה בהקמת מדינה עצמאית מלוכנית והייתה בקשר הדוק עם ההאשמים. יחד עם שהבנדר הוא היה ממקימי מפלגת העם, אשר עתידה הייתה להיות חלק מהגוש הלאומי. לפרקים הוא נרדף על ידי שלטונות המנדט, ולפרקים הם איפשרו לו לפעול. בזמן המרד הדרוזי (1925-1927), שהבדנר ומרדם ניסו להקנות למרד אופי לאומי סורי, כאשר שהבנדר מטיל על מרדם מטלות כגון הברחת נשק וגיוס לוחמים. כאשר המרד נכשל מרדם ברח ליפו, אך הוסגר על ידי הבריטים וישב בכלא הצרפתי בסוריה 'אי ארואד' במשך שנה. ב-1927 השתחרר ועזר בהקמת הגוש הלאומי, ושירת בוועדת המנהלת שלה תחת האשם אל-אתאסי אשר נהיה נשיא סוריה. ב-1936 השתתף בהנהגת מרד כנגד המנדט, ונסע לפריז יחד עם אל-אתאסי על מנת לשאת ולתת עם הצרפתים. המשא ומתן הניב את חוזה 1936, אשר הכיר בשאיפת הסורים לעצמאות תחת מגבלות קשות, חוזה אשר אושרר על ידי הפרלמנט הסורי אך לא על ידי הצרפתי. עם זאת, השניים חזרו מפריז כמנצחים ומרדם נהיה ראש הממשלה. מרדם המשיך להיות במרכז הפוליטיקה הסורית בשנים הבאות, וכיהן כשר ההגנה, החוץ והבריאות.

מחקרו של מאיר זמיר בארכיונים הצרפתיים מעלה שמרדם היה סוכן כפול, משרתם של שני אדונים, של הבריטים תחילה, ולאחר מכן נסחט והופעל על ידי הצרפתים וכאיש הקשר שימש אליהו ששון, ראש האגף הערבי במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. היישוב ומדינת ישראל הפיקו תועלת מרובה מפירות המידע שהגיע ממרדם וסייעו לניצחון במלחמת השחרור. גולת הכותרת של המידע שדלף באמצעות מרדם הייתה התוכנית האנגלו-עיראקית החשאית להקמת איחוד מדינות הסהר הפורה תחת הגמוניה עיראקית וסיכולה של תוכנית החלוקה - 'עסקת פלשתינה'.[1]

לאחר המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפסד הצורב במלחמת 1948 הותירה את סוריה במצב של משבר, כאשר האצבע המאשימה הופנתה בראש ובראשונה כנגד ההנהגה הפוליטית- ומרדם בתוכה. מרדם, אשר היה ראש הממשלה, התפטר מתפקיד זה באוגוסט 1948, כשהוא מכריז כי הוא עוזב את הפוליטיקה הסורית. את שארית חייו בילה בערב הסעודית ובמצרים, והיה בקשרים טובים עם המלך פארוק המצרי וגם עם גמאל עבד אל נאצר, אשר הציע את תמיכת מצרים בהחזרתו של מרדם לפוליטיקה הסורית (מרדם סירב). ג'מיל מרדם נפטר בקהיר ב-1960, ונקבר בדמשק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'מיל מרדם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]