לדלג לתוכן

ג'ף צ'נדלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ף צ'נדלר
Jeff Chandler
לידה 15 בדצמבר 1918
ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 ביוני 1961 (בגיל 42)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הילסייד ממוריאל פארק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת מערבון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה תיכון ארסמוס הול עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1947 עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג Marjorie Hoshelle עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ג'ף צ'נדלר בקדימון לסרטו "לבוש הסחבות" (1957)
צ'נדלר מבקר בכפר נחום בעת ביקורו בישראל בשנת 1959

ג'ף צ'נדלראנגלית: Jeff Chandler; 15 בדצמבר 191817 ביוני 1961) היה שחקן קולנוע וזמר יהודי-אמריקאי בשנות ה-50.

תחילת דרכו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'נדלר נולד בשם אירה גרוסל למשפחה יהודית בברוקלין, ניו יורק, כבנם היחיד של אנה (לבית שפירא) ופיליפ גרוסל. הוא סיים לימודי תיכון בבית הספר התיכון ארסמוס הול בברוקלין, אשר רבים מבוגריו פנו למקצועות התיאטרון והקולנוע. הוא למד דרמה בבית הספר פייגין לאומנות הדרמה בניו יורק. הוא עבד תקופה קצרה ברדיו ובמשך שנתיים בחברות להשקעות. הוא התגייס לצבא ארצות הברית ב-18 בנובמבר 1941 ובתקופת מלחמת העולם השנייה שירת כחייל בעיקר באיים האלאוטים. בעת שהתגייס, על פי רישומי הצבא, היה גובהו 1.93 מטר ומשקלו 100 ק"ג.

לאחר שחרורו משרות צבאי עבד כשחקן בתסכיתי רדיו דרמטיים וקומיים. הופעתו הראשונה בקולנוע הייתה בשנת 1947 בסרט "Johnny O'Clock".

קריירה כשחקן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 הפך צ'נדלר לכוכב קולנוע בסרטי מערבונים ופעולה. תפקידו הבולט הראשון היה בסרט חרב במדבר שצולם ב-1948. בסרט גילם לוחם ישראלי במלחמת העצמאות. ב-1950 שיחק בסרט "חץ שבור" (Broken Arrow) בתפקיד צ'יף אפאצ'י אגדי, תפקיד אותו גילם בשני סרטים נוספים: "הקרב על מעבר האפאשים" (The Battle at Apache Pass) (1952) וכן בהופעת קמאו בסרט Taza, Son of Cochise, ב-1954. הוא היה השחקן הראשון שהיה מועמד לפרס אוסקר על גילום תפקיד של אינדיאני.

במחצית השנייה של שנות ה-50 הפך צ'נדלר לכוכב בסרטים בהם הופיע. חזותו הגברית, שערו שהאפיר טרם זמן, עורו השזוף ומראהו הפראי התאימו לסרטי דרמה. בין הסרטים בהם כיכב באותה תקופה היו: "אישה על החוף" (Female on the Beach) (1955), "שועל האש" (1955) (Foxfire), "האניות לקרב" (1956) (Away All Boats), "קול במרד" (The Jayhawkers) ו"אלמוני בזרועותי" (1959).

בין השחקניות שהופיעו לצידו היו ג'ון אליסון, סנדרה די, ג'ואן קרופורד, רונדה פלמינג, מורין אוהרה, קים נובק, ג'יין ראסל, אסתר ויליאמס וכן ידידתו מברוקלין סוזן הייוורד.

לצד הקריירה בקולנוע צ'נדלר אף ניסה לפתח קריירה כזמר. הוא הקליט מספר אלבומים והופיע במועדוני לילה, אולם הקדיש את עיקר זמנו למשחק.

בנובמבר 1959, בעודו בשיא תהילתו, בא צ'נדלר לביקור בישראל כאורח לשכת התיירות הממשלתית. בחודש יולי 1960 שב לישראל כדי לשחק את התפקיד הראשי בסרט "דוד" (A Story of David).

צ'נדלר התחתן עם השחקנית מרג'ורי הושל (1918–1989) ב-1946. לזוג נולדו שתי בנות, תמי טאקר (1947–2003) ודנה גרוסל (1949–2002). הזוג התגרש ב-1954. שתי בנותיו נפטרו לאחר שחלו בסרטן, כמו גם אמן לפניהן, דודתן, דודן וסבן.

צ'נדלר ניהל מערכת יחסים רומנטית עם אסתר ויליאמס, שטענה באוטוביוגרפיה שפרסמה ב-1999 כי הפסיקה ביוזמתה את מערכת היחסים ביניהם כגילתה כי צ'נדלר היה קרוס-דרסר[1].

זמן קצר לאחר גילום תפקידו בסרט "מבצע בורמה" (Merrill's Marauders) (ב-1961) הוא נפגע בגבו בעודו משחק כדורסל עם חיילים מן הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית ששיחקו כניצבים בסרט. ב-13 במאי 1961 התאשפז צ'נדלר בבית חולים בעיר קולבר סיטי בקליפורניה לצורך ניתוח לתיקון פריצת דיסק בעמוד השדרה. בניתוח עורק מרכזי נפגע וצ'נדלר החל לדמם. בניתוח חירום של שבע וחצי שעות מעבר למהלך הניתוח הרגיל, ניסו הרופאים להצילו וניתנו לו מנות דם רבות. מאוחר יותר הוא נותח פעם נוספת ללא הצלחה. ב-17 ביוני 1961 הוא נפטר. נסיבות מותו הוכרו כרשלנות רפואית וילדיו זכו בפיצוי נכבד.

הוא נקבר בבית הקברות היהודי הילסייד ממוריאל פארק בלוס אנג'לס כשבין נושאי ארונו היה טוני קרטיס.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ף צ'נדלר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. Lovell, Glenn, Esther Williams Is All Wet, Say Friends of the Late Jeff Chandler. Los Angeles Times, October 27, 1999