ג'רמיה וודסוורת'
לידה |
12 ביולי 1743 הרטפורד, מושבת קונטיקט, אמריקה הבריטית | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
30 באפריל 1804 (בגיל 60) הרטפורד, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||||
מדינה | ארצות הברית | ||||||||
מקום קבורה | Ancient Burying Ground | ||||||||
בן או בת זוג | Mehitable Russell | ||||||||
| |||||||||
ג'רמיה וודסוורת' (באנגלית: Jeremiah Wadsworth; 12 ביולי 1743 – 30 באפריל 1804) היה קפטן ימי, סוחר ומדינאי אמריקאי מהרטפורד, קונטיקט, שהרוויח מתפקידו כפקיד ממשלתי המופקד על אספקת הצבא הקונטיננטלי. הוא ייצג את קונטיקט הן בקונגרס הקונטיננטלי והן בבית הנבחרים של ארצות הברית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]וודסוורת' נולד בהרטפורד ב-12 ביולי 1743, והיה צאצא של ויליאם וודסוורת', ממייסדי הרטפורד וכומר של כנסיית המרכז של העיירה. הוא יצא לים בשנת 1761 בגיל 18 מסיבות בריאותיות, והחל כמלח סדיר באחת מספינות דודו. הוא עלה להיות קצין ראשון של כלי שיט ובסופו של דבר לקפטן שעשה את הונו בסחר באיי הודו המערבית.[1]
הוא התחתן עם מהית'בל ראסל ב-1767.
המהפכה האמריקאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם תחילת המלחמה מונה וודסוורת' לוועדה שהופקדה על רכישת 5,000 זוגות גרבי חוט עבור הצבא (שכבר נשלחו לקנדה). הוא כיהן בוועדה אחרת לרכישת 1,800 פאונד של "כסף חוקי" בתמורה לשטרות לשימוש הצבא. האספה הכללית של קונטיקט הזמינה מאוחר יותר אותו ואת קולונל ג'ונתן פיץ' למצוא מספר רב של קומקומים מפח עבור הצבא. המשימה הבאה הייתה לקנות כמה שיותר בשר חזיר (הן כדי לספק את הצבא האמריקני והן כדי להרחיק אותו מידי הכוחות הבריטיים).[1]
לאחר ששירת ביעילות בתפקידים אלה בקונטיקט, הקונגרס בחר בו כסגן הקומיסר הכללי של רכישות ב-17 ביוני 1777, אך הוא התפטר באוגוסט. כשהקונגרס ארגן מחדש את מערכת האספקה, הוא הפך לקומיסר הכללי באפריל 1778, והתפטר בדצמבר 1779.[1]
כשהגיע לדרגת קולונל, הוא הפך לקומיסר של צבאו של הרוזן דה רושאמבו עד תום המלחמה. בקיץ 1783 נסע לפריז כדי לדווח לצרפתים על פעילותו.[1] אומרים שהוא הרוויח לעצמו רווח טוב בעסקאות שלו עבור אספקה.[1]
וודסוורת' היה חבר טוב של נתנאל גרין, ובמהלך התקופה שגרין היה מפקד האפסנאות הם כוננו כמה שותפויות השקעה.
כמו רבים מהאליטה של קונטיקט באותה תקופה, וודסוורת' החזיק עבדים. הוא קנה משפחה שלמה, כולל פלג נוט, שהמשיך להיות מושל שחור של קונטיקט, בראש הקהילה השחורה של המדינה. וודסוורת' שחרר את נוט ב-1780 בערך. לזמן מה, וודסוורת' החזיק במטע בשטח של 6,600 דונם בקרוליינה הדרומית, יחד עם 129 העבדים שעיבדו אותו. [2]
אחרי המהפכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וודסוורת' הפך ל"חלוץ בבנקאות, ביטוח וגידול בקר" לאחר המלחמה, על פי ההיסטוריון נורת' קולהאן.[1]
הוא היה חבר בקונגרס הקונטיננטלי בשנת 1788 וחבר בוועידת קונטיקט אשר אשררה את חוקת ארצות הברית בשנת 1788. מ-1789 עד 1795 כיהן שלוש קדנציות בבית הנבחרים של ארצות הברית. וודסוורת' הפסיד תחילה בבחירה מחדש בשנת 1790 אך נבחר מחדש במיוחד כאשר יורשו הראשוני פיירפונט אדוארדס סירב לשבת במקומו. הוא היה חבר בבית הנבחרים של קונטיקט ב-1795 ובמועצה המבצעת של המדינה מ-1795 עד 1801,[3] ובמקביל כיהן כשופט של בית המשפט העליון של קונטיקט לערעורים. [4]
הוא מונה לנציב האמנה, על ידי ג'ורג' וושינגטון, בהסכם העץ הגדול בין ארצות הברית למדינת סנקה ב-1797.
הוא מת בהרטפורד, קונטיקט, ב-30 באפריל 1804, ונקבר בבית הקברות העתיק.[3] הסידורים הביתיים שלו תוארו על ידי לידיה סיגורני בזיכרונותיה.[5] הוא בנה שתי אחוזות ליד ביתו, אחת לבתו קתרין, שנישאה לנתנאל טרי, ואחת לבנו, דניאל וודסוורת'.[5]
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]במלחמת העולם השנייה, אוניית ליברטי SS ג'רמיה וודסוורת' נקראה על שמו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'רמיה וודסוורת', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'רמיה וודסוורת', באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 Callahan, North, Connecticut's Revolutionary War Leaders A publication of the American Bicentennial Commission of Connecticut (Pequot Press: Chester, Connecticut), 1973, chapter on Jeremiah Wadsworth pp. 36-37
- ^ Lang, Joel (2002-09-29). "Chapter Three: The Sins of Our Fathers". Hartford Courant (באנגלית). נבדק ב-2022-05-18.
- ^ 1 2 [1] "WADSWORTH, Jeremiah, (1743 - 1804)" Web page at the Web site of the "Biographical Directory of the United States Congress," accessed August 6, 2006
- ^ Day, Thomas (1809). Reports of Cases Argued and Determined in the Supreme Court of Errors, of the State of Connecticut, in the years 1805, 1806, and 1807. Vol. 2. p. xii-xiii.
- ^ 1 2 Sigourney, Lydia (1866). "Letter IV. First Grief and First Journey". Letters of Life. נבדק ב-19 ביולי 2017.
{{cite book}}
: (עזרה)