הרוזן דה רושאמבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'אן-בטיסט דונאטיאן דה וימר, הרוזן דה רושאמבו
Jean-Baptiste Donatien de Vimeur, comte de Rochambeau
Rochambeau Versailles.jpg
רושאמבו לובש את האבנט של מסדר סנט לואי
לידה 1 ביולי 1725
ממלכת צרפתממלכת צרפת ונדום, ממלכת צרפת
פטירה 30 במאי 1807 (בגיל 81)
צרפתצרפת טור-לה-רוקטה, הקיסרות הראשונה
השתייכות ממלכת צרפתממלכת צרפת הצבא המלכותי הצרפתי
צרפתצרפת צבא המהפכה הצרפתי
תקופת שירות 17421792
דרגה מרשל
מלחמות וקרבות
מלחמת הירושה האוסטרית
מלחמת שבע השנים
מלחמת העצמאות של ארצות הברית
מלחמות המהפכה הצרפתית
עיטורים
אביר מסדר סנט לואי

מרשל ז'אן-בטיסט דונאטיאן דה וימר, הרוזן דה רושאמבוצרפתית: Jean-Baptiste Donatien de Vimeur, comte de Rochambeau; נולד ב-1 ביולי 1725 בוונדום, ממלכת צרפת - מת ב-30 במאי 1807 בטור-לה-רוקטה, הקיסרות הראשונה) הידוע יותר בכינוי "הרוזן דה רושאמבו", היה אציל ומצביא צרפתי אשר התפרסם בעיקר כמפקד חיל המשלוח הצרפתי אשר נשלח לסייע לשלוש עשרה המושבות במלחמת העצמאות של ארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רושאמבו נולד ב-1 ביולי 1725, למשפחת אצולה בעיר ונדום שהשתייכה אז לממלכת צרפת. הוא התחנך במכללה הישועית בבלואה, ובשנת 1742 התגייס לחיל הפרשים של הצבא המלכותי הצרפתי. הוא שרת בהצטיינות במלחמת הירושה האוסטרית, והשתתף בקרבות בבוהמיה, בוואריה וחבל הריין. בשנת 1747 כבר החזיק בדרגת קולונל.

בשנת 1748 השתתף במצור על מאסטריכט, ובשנת 1749 מונה למושל של ונדום. עם פרוץ מלחמת שבע השנים הועלה לדרגת בריגידיר-גנרל. בשנת 1756 השתתף במצור על מנורקה, בשנת 1758 הוא לחם בקרב על קרפלד בגרמניה, וספג כמה פצעים בקרב קלוסטר קמפן. על שירותיו המסורים הוא זכה לקצבה מאת לואי השישה עשר, מלך צרפת, ואף הורשה לבקר מספר פעמים בארמון ורסאי. בניגוד למרבית האריסטוקרטים בצרפת של אז, רושאמבו היה מודאג מאוד ממצב המשטר בצרפת, והעדיף לחיות חיים פשוטים באחוזתו שבוונדום.

מלחמת העצמאות של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העצמאות של ארצות הברית

בשנת 1780 רושאמבו הועלה לדרגת לוטננט גנרל, וקיבל פיקוד על כוח מיוחד שזכה לשם הקוד "משלחת פארטיקולייר". תפקידה של המשלחת היה לסייע לצבא הקונטיננטלי שנלחם באימפריה הבריטית על השליטה בשלוש עשרה המושבות. הכוח הגיע לאמריקה ב-11 ביולי וכלל בתחילה 5,500 חיילים. כוח נוסף של 2,500 חיילים היה אמור להצטרף אליו בהמשך, אולם הוא לא הצליח להימלט מההסגר הבריטי על צפון אמריקה.

רושאמבו ישב בחיבוק ידיים במשך קרוב לשנה, וביולי 1781 הוא עזב את רוד איילנד וצעד על פני קונטיקט כדי להצטרף אל כוחותיו של ג'ורג' וושינגטון על נהר הדסון. ב-22 במאי הוא נפגש עם וושינגטון. הוא לא ידע אנגלית, והרוזן השוודי אקסל פון פרסון הצעיר שימש כמתורגמן עבורו. הם החליטו לתקוף את הצבא הבריטי בעיר ניו יורק, שמנה כ-10,000 חיילים בפיקודו של המפקד הבריטי העליון, הגנרל הנרי קלינטון. אולם ב-14 באוגוסט הגיע לוושינגון מידע מהמרגל ג'יימס ארמיסטד שכוח ימי צרפתי גדול, בפיקודו של האדמירל דה גראס, נמצא בדרכו למפרץ צ'ספיק שבוירג'יניה ושהבריטים בונים ביצורים ביורקטאון.

וושינגטון ורושאמבו הבינו מיד את גודל ההזדמנות שנקרתה להם. אם יצליח הצי הצרפתי לנתק את הקשר של יורקטאון עם הצי הבריטי, ניתן יהיה להטיל מצור על העיר ולכבוש אותה. בעיר היו 9,000 חיילים בריטים בפיקודו של צ'ארלס קורנווליס, הכוח של רושאמבו ושל וושינגטון ביחד כלל כמעט 17,000 חיילים. ב-5 בספטמבר נערך קרב צ'ספיק שבסופו הביס דה גראס את הצי הבריטי. ב-28 בספטמבר פתח הכוח האמריקני-צרפתי בהתקפה ומצור על יורקטאון, וב-17 באוקטובר כבר ביקשו חייליו המותשים של קורנווליס להיכנע. ב-19 באוקטובר נחתמו מסמכי הכניעה הרשמיים. כ-7,000 חיילים בריטים נשבו - כרבע מכמות החיילים הבריטים שהוצבה ביבשת אמריקה. כאות תודה על תרומתו לניצחון, העניקו האמריקנים לרושאמבו שני תותחים שנלקחו שלל מהבריטים. רושאמבו לקח עמו את התותחים לביתו בצרפת, אולם הם הוחרמו לו בשנת 1792.

הכוח של רושאמבו העביר את החורף בווירג'יניה, ובשנה שלאחר מכן הם נעו צפונה לכיוון ניו אינגלנד. וושינגטון ניסה לעניין אותו בהצעות למתקפה משולבת על ניו יורק סיטי, צ'ארלסטון או קנדה, אך רושאמבו דחה את ההצעות. רושאמבו שקל פלישה לקריביים, ולקראת סוף שנת 1782 הפליג מבוסטון אל פורט-או-פרנס כדי להתכונן לפלישה זו, שהייתה אמורה לצאת לפועל בשנה הבאה. עם זאת, בינתיים נחתם חוזה פריז שסיים את המלחמה, והפלישה לא יצאה לפועל מעולם. באפריל הוא נקרא לשוב לצרפת, והוא הגיע לברסט ביוני 1783.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו, רושאמבו התקבל בכבוד בידי לואי השישה עשר, מלך צרפת, ומונה על ידו למושל מחוז פיקרדי. ב-28 בדצמבר 1791 הוא וניקולס לוקנר היו שני הגנרלים האחרונים שלהם העניק המלך את התואר "מרשל צרפת". הוא תמך במהפכה הצרפתית בראשית דרכה, וכך הצליח לשמור על תפקידו בצבא על אף שהיה בן לאצולה הישנה והשנואה. עם פרוץ מלחמות המהפכה הצרפתית, נקרא שוב לחזית, ובתחילת שנת 1792 מונה למפקד "ארמיית הצפון" למשך זמן קצר, אולם במאי הודח במסגרת טיהור נוסף שנערך במפקדים מקרב האצולה.

בשנת 1793, הואשם בבגידה בידי שלטון הטרור של מקסימיליאן רובספייר, ונידון למוות בגיליוטינה. לסוהריו הוא אמר: "אני לא מאמין בעידן זה של שוויון כאשר לאריסטוקרט לשעבר אין כל זכויות פרט לצעוד אל הגרדום לפני כולם". הוא הוסיף באותה הזדמנות שעקרונות אלו הוא למד מוושינגטון, "השותף והחבר שלי כאשר נלחמנו זה לצד זה למען עצמאות אמריקנית". למזלו, שלטון הטרור הופל בתחילת השנה הבאה והוא ניצל מגזר הדין. הוא מת ב-30 במאי 1807 בטור-לה-רוקטה, בצרפת שתחת שלטונו של נפוליאון בונפרטה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rochambeau, Jean-Baptiste-Donatien de Vimeur, Comte de, "Mémoires Militaires, Historiques et Politiques", Paris: Chez Fain, Imprimeur, Rue Ste-Hyacinthe, No. 25, 1809.
  • Quoted in Arnold Whitridge, "Rochambeau", New York: The Macmillan Company, 1965
  • Alden, John, "A History of the American Revolution", New York: Da Capo Press. 1969
  • Anderson, Dale, "The Battle of Yorktown", Gareth Stevens Publishing 2004
  • Chernow, Ron, "Washington: A Life", New York: Penguin Press, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרוזן דה רושאמבו בוויקישיתוף