גבריאלה מורז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבריאלה מורז
אין תמונה חופשית
לידה 1948 (בת 73 בערך)
טרנסילבניה, רומניה
תחום כתיבה שירה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גבריאלה מורז (נולדה ב-1948) היא סופרת ומשוררת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאלה מורז נולדה ב-1948 בטרנסילבניה, כבת יחידה להורים ניצולי שואה, אימה הייתה מוזיקאית ואביה שחקן, משורר, ועיתונאי שערך לה היכרות עם עולם השירה דרך דקלומי שירה משותפים.

ב-1961 עלתה לישראל עם משפחתה. אחרי חצי שנה בקיבוץ מעגן בו למדו בני המשפחה עברית, הם עברו לאילת, שם החלה לכתוב שירים וטקסטים הומוריסטים לעיתון המקומי.

בשנת 1978 יצא קובץ שיריה באנתולוגיה בשם "קופל" בתגא הוצאה לאור. ב-1980 למדה כתיבה יוצרת אצל יורם קניוק, חיים באר ויצחק בן נר, בסדנאות של פרוזה בבית אריאלה בתל אביב. באותה שנה יצאה לאור סדרת מאמרים במוסף הספרותי של עיתון דבר בשם "דבר השבוע" בעריכתו של קניוק.

בשנת 1979 הייתה עורכת וכתבת מן המניין של ירחון בשם "עולם האופנה" בו התפרסמו מאמריה, סיפוריה וראיונות עם אנשים מוכרים בעולם התרבות והאמנות.

יצירותיה התפרסמו בכתבי העת "מוטיב", "בגלל", "בין סגול ובין תכלת" ו"בכיוון הרוח" (שבו התפרסמו גם ביקורות שלה לסרטים, הצגות ואירועי תרבות שונים).

יצירותיה הופיעו באנתולוגיה "שירה בוערת" על השריפה בכרמל, באנתולוגיה "מגירות שקופות" שבהוצאת מוטיב, באנתולוגיות של קבוצת "יוצרים בצוותא" וכן באנתולוגיה האינטרנטית על הזיקנה שנערכה על ידי המשוררת חגית מנדרובסקי.

עד היום היא מרבה להופיע במקומות שונים בדקלום שיריה ובקטעי סטנדאפ אותם היא כותבת, בין השאר בבית נגלר שבקריית חיים, בתיאטרון אלהמברה ביפו, ובבית הכט (בית רוטשילד) ובית אבא חושי בחיפה.

בתחילת 2019 צולם סרט דוקומנטרי עליה ועל יצירתה, הסרט יצא במהלך 2020.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת יום כיפור התחתנה, ואחרי שנולדו לה שני בנים הפכה לאם חד הורית.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "נגיעות של אהבה" (2014)
  • "יחפה", עורכת: טל איפרגן, בהוצאת ארגמן מיטב (2015)
  • "לוחשת למילים", עורכת: טל איפרגן, בהוצאת ארגמן מיטב (2018)
  • "פרח לסמואית", הוצאה ארגמן מיטב (2020)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]