קריית חיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריית חיים (שכונה)
קריית חיים המערבית
קריית חיים המערבית
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיר אם

חיפה

ראש עיר: יונה יהב
תאריך ייסוד 1933
אוכלוסייה
 ‑ בשכונה 30,000[1] (2015)
קואורדינטות 32°49′26.39″N 35°4′12″E / 32.8239972°N 35.07000°E / 32.8239972; 35.07000
(למפת חיפה רגילה)
Haifa OSM.svg
 
קריית חיים
קריית חיים

קריית חיים היא שכונה בפאתי חיפה, הממוקמת בלב הקריות שבעמק זבולון. הקריה נקראת על-שם חיים ארלוזורוב, שנרצח בתל אביב ב-1933. בשנת 2015 התגוררו בקריית חיים כ-30 אלף תושבים[1], שרובם המכריע היה ציבור חילוני[2][3].

קריית חיים ממוקמת בין חוף הים התיכון במערב, לבין שדרות ההסתדרות (כביש 4, כביש עכו-חיפה) וקריית ביאליק במזרח, קריית מוצקין, קריית שמואל וקריית ים בצפון, ואזור התעשייה של מפרץ חיפה בדרום. במרכז השכונה עוברת מסילת הרכבת חיפה-נהריה המחלקת את קריית חיים לשכונה מזרחית ושכונה מערבית. על מסילה זו נמצאת תחנת הרכבת קריית חיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית חיים, מתוך סדרת תצלומי אוויר של זולטן קלוגר, 1938-1937

את אדמת ג'ידרו[4], הקרקע שעל חלקה הוקמו קריית חיים, קריית ים, קריית מוצקין ושכונת "עיר גנים" (היא קריית נחום) בקריית אתא, התכוונה לרכוש הקרן הקיימת לישראל אולם לא היה בקופתה די כסף לכך. בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה פעלו בארץ ישראל מספר גופים שעסקו בגאולת קרקעות, בהם קהילת ציון אמריקאית, חברת "משק", שהוקמה בגליציה כחברה כלכלית ב-1923 לשם רכישת קרקעות והתיישבות בארץ ישראל, וחברת "קדם" של יהודי גרמניה. כאשר עלתה האפשרות לרכוש את אדמות ג'ידרו הוקמה, ביוזמת יוסף לוי ובניהולו של מיכאל אלייניקוב, "חברת הכשרת מפרץ חיפה" שאיגדה את שלושת הגופים במטרה לרכוש אדמות אלו ממשפחת סורסוק. האדמות נרכשו בשנת 1924 אולם המשבר הכלכלי שבא שנתיים אחר כך, והוצאות הפיתוח הגדולות שהיו כרוכות בהכשרת הקרקע, הביאו את החברה למכור את האדמות לקרן הקיימת ולחברת PEC ‏(Palestine Economic Corporation; במאה ה-21, "החברה הכלכלית לישראל").

קק"ל ביקשה ליישב את אדמותיה ואחת היוזמות הייתה להקים שכונת עובדים עבור פועלים שעבדו באזור התעשייה בעמק זבולון. בראשית 1926 נחתם הסכם בין הקק"ל לבין הסתדרות העובדים והמרכז החקלאי על הקצאת 5500 דונם להקמת השכונה[5][6]. במשך שנתיים וחצי, בגלל קשיים כלכליים, הבנייה לא התקדמה[7]. בעקבות זאת נכנס לעניין המרכז לשכונות עובדים של ההסתדרות הכללית שדחף את הבנייה[8]. לצורך בניית השכונה, הוחל ביולי 1929 בייבוש הקרקעות. הוחלט שבשלב הראשון ייבנו 200 בתים על מגרשים של דונם[9].

לאחר מאורעות תרפ"ט החלה להתארגן קבוצה של פועלים שביקשו לעבור מהשכונות המעורבות לאזור שכולו יהודי[7]. במרץ 1931 פורסם שהפרצלציה כבר בוצעה והכל מוכן להתחלת הבניה של 180 בתים ראשונים[10]. בסוף אוקטובר 1931 נחתמו הסכמי מימון לקראת תחילת הבנייה[11]. הבנייה החלה בתחילת 1932 ובאוגוסט 1932 הוזמנו הרוכשים לבחור את צבעי בתיהם[12] ובמקביל נבנו מדרכות[13]. 160 המתיישבים הראשונים, שנשארו לאחר שחלק מהנרשמים פרשו, נכנסו לבתיהם בתחילת 1933, ובכך הייתה קריית חיים לשכונה העירונית הראשונה בעמק זבולון, והבסיס להקמתן של יתר ה"קריות". חברת הבנייה הייתה שיכון עובדים ההסתדרותית[14].

מודל מגדל המים ששכן במקום, בלב "גן המגדל" בשדרות בן צבי

מפעל המים המקומי הוקם ב-1933 כדי לספק מים לתושבי קריית חיים.[15] ביולי 1933 נעשו הכנות לבניית עוד 100 בתים בשכונה בשלב ב' וכן החלה הרשמה לעוד 100 בתים לשלב ג'[16] שהסתיימה בסוף נובמבר 1933[17][18]. ההרשמה לשלב ג' הייתה רבה והיא הורחבה ל-230 בתים שנבנו בתחילת 1935 יחד עם עוד 130 בתים של שלב ד'. בתחילת 1935 גם נעשה רישום לשלב ה'. כן חולקו 60 מגרשים לבנייה עצמית של בתים והוחלט לראשונה לבנות בתים משותפים, לאור סיום הקרקעות המנוקזות[19].

קריית חיים תוכננה בידי האדריכל ריכרד קאופמן כשכונת פועלים, ונועדה להיות מימוש של רעיונות אוטופיים סוציאליסטיים-עירוניים. מאפייני קריית חיים הסוציאליסטית היו הצרכניה (קואופרטיב מזון), אגודת המים, העזרה ההדדית ומשקי העזר. הבתים בראשית ימי הקריה היו בנויים בצורה אחידה, עד כי אחדים מהתושבים הוותיקים מעידים כי היו מתבלבלים בין בתיהם לבתי השכנים. לאחר רצח ארלוזורוב הוחלט לקרוא לשכונה על שמו.

ביוני 1939 הונח אבן פינה לשכונת קריית חשמל בסמוך לקריית חיים[20].

במפקד שנערך בראשית שנת 1948 היו בקריית חיים כ-8,300 תושבים ובכך היא הייתה הקריה הגדולה ביותר במפרץ חיפה[21]. כמעט כל תושביה היו חברי ההסתדרות[22].

ב-1950 סופחה קריית חיים לחיפה יחד עם שכנתה קריית שמואל, אך שנים רבות נשארה "קריית חיים האדומה" - שכונת פועלים המשתייכים לזרם השמאלי הסוציאליסטי דאז. שריד לתקופה זו הוא בית מפלגת העבודה השוכן בקריית חיים המזרחית, אם כי מאז ראשית המאה ה-21, דפוסי ההצבעה של הקריה אינם שונים מהותית מאזורים אחרים בישראל.

במהלך שנות ה-50 הוקמה קריית חיים המערבית שבניגוד לקריית חיים המזרחית, כללה רבי קומות. לקראת סוף שנות ה-50 החלו להבנות רבי קומות גם בקריית חיים המזרחית[23]. בשנת 1964 הוחל בבניית 320 יחידות דיור במערב הקריה לכיוון חוף הים[24].

מעמד עירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית חיים מנוהלת על ידי עיריית חיפה במקבץ של השכונות קריית שמואל, קריית חיים מזרחית וקריית חיים מערבית, ובכך היא הרובע הצפוני ביותר של חיפה. היא מופרדת מהעיר על ידי האזור התעשייתי שקוטע את הרצף האורבני מדרום. על אף היותה חלק מחיפה, הקשר בין השכונה לחיפה, מבחינת חיי התושבים, אינו שונה מזה של כל פרוור לעיר.

"עירונית קריית חיים-שמואל" הוא משרד לפניות הציבור לתושבי קריית חיים וקרית שמואל, ככל העירוניות הפזורות ברב מרחבי העיר.

"ועד קריית חיים" הנקרא גם "קרית חיים (ארלוזורוב) אגודה הדדית בע"מ"[25], הוא אגודת מים ובסיסה של המינהלת המקומית. חברים בו 71 חברים, המכונים ה"מורשון", ונכון לשנת 2018 עומד בראש הוועד איציק פיטרמן.

בידי הועד כספים הנגבים מהתושבים עבור מכירת מים, אלו המיועדים לאחזקה שותפת ושיקום ופיתוח משק המים בקריה; בנוסף בידיו כספים הנגבים משכירות של כ-40 מבנים[26] שברשותו, וכן נגבה "מס השקל"/"הקרן הקהילתית" (מס שאינו מחויב וניתן לביטול) לטובת השקעה ביישוב בתחומי התרבות, הספורט החינוך והרווחה. המס נגבה משנת 1983 עד 2010 ומשנת 2016 עד היום, והיקף הקרן בשנה עומד על כ-650,000 ש"ח.

אחת ל-4 שנים נערכות בחירות דמוקרטיות בקרב חברי האגודה המונים כ-17,500 חברים, אלו בוחרים את 71 חברי המורשון המייצגים את כול חברי האגודה, המורשון בוחר מועצה (45 חברים) והמועצה בוחרת מתוכה הנהלה (9 חברים) הבוחרים את יו"ר האגודה ומנהלים את האגודה. על פיקוח פעולות האגודה מופקדים ועדת ביקורת שנבחרת על ידי "המורשון", רואה חשבון חיצוני ורשם האגודות השיתופיות.

בשנות ה-70 נעשה ניסיון להפריד את קריית חיים מחיפה, כך שתהיה מועצה מקומית עצמאית. ניסיון זה לא צלח אולם מאז; מדי כמה שנים עוררו התושבים את המאבק למען הפיכת הקריה לעצמאית.

ראשי ועד קריית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית חיים המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדרות אח"י אילת בקריית חיים המזרחית

בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 הוקמה קריית חיים במקום הקרוי כיום "קריית חיים המזרחית". כאשר נוסדה, היו כל בתיה בתים חד-קומתיים וחד-משפחתיים שהונחו על החול ללא חפירת יסודות עמוקים. לכל בית הוצמדה חלקת אדמה, אף על פי שלא תוכננו משקי עזר.

ב-1939 נוסדה "קריית חשמל" של עובדי חברת החשמל לצד קריית חיים, והקריה נהנתה מעצמאות מוניציפלית.

במהלך שנות ה-60 חלו שני שינויים באופי השכונה:

  • נבנו שיכונים, שבהם השתכנו בעיקר עולים חדשים ומפוני מעברת קריית חיים;
  • החל תהליך - שנמשך עד היום - של הוספת קומה למבנים קיימים, בניית בית נוסף על המגרש הקיים, לעיתים בית של קומה אחת ולעיתים יותר, והוחל בהריסת בתים קיימים על מנת לבנות במקומם בתים גדולים יותר, לרוב בעלי מספר קומות.

בקריית חיים מזרחית מתגוררים 17,800 נפש.

קריית חיים המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיילת בחוף קריית חיים

בעקבות העלייה ההמונית נוצר צורך להרחיב את קריית חיים וכך קמה קריית חיים המערבית וקריית חיים איבדה את צביונה המקורי, ובהדרגה איבדה גם את הדיונות שבין מסילת הברזל לים, שהיוו חלק חשוב מן ההווי בקריה. קריית חיים מערבית היא ביתם של 9,170 נפש.

חוף קריית חיים הוא אחד מהחופים המוסדרים בחיפה. שמה הרשמי של רצועת החוף הזו הוא "חוף נאות", על-שם יהודית נאות, השרה לאיכות הסביבה ובת קריית חיים.

ב-2009 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את פרויקט העתקת טרמינל מכלי הדלק, שמשתרע מדרום לשדרות דגניה, אל קרקע חלופית, מה שצפוי לאפשר בנייה למגורים ולפנאי בשטח כולל של למעלה מאלף דונם.

חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקריית חיים פועל מאז 1935 קן השומר הצעיר, ברחוב הפלוגות. בקן פעילות חינוכית, תרבותית וצופית ענפה וייחודית. הקן ידוע בקריה בשל יום הזיכרון השנתי שנערך בו לזכר חללי צה"ל בוגרי הקן והקריה[27]. כמו כן התפרסם הקן בשל פעולה פרובוקטיבית שנערכה בו בשנות ה-70: במהלך פעולה שרף אחד המדריכים את דגל ישראל, כדי להבהיר שלא הסמלים חשובים, כי אם הרעיונות העומדים מאחוריהם. בשנת 2006 נפתח קן חדש של השומר הצעיר בבית מפ"ם הישן שברחוב בית אלפא. בית מפ"ם היה מוקד חשוב של המפלגה במשך שנים, ובעליו, קרן חבצלת, ראו לנכון להמשיך את פעילותו כקן שומרי, גם לאחר הפיכתה של מפ"ם למפלגת מרצ. נכון ל-2016 פועלים באזור שלושה גרעינים של השומר הצעיר, שמתפעלים את הקינים ופועלים בבתי הספר בקריה.

גם לתנועת הנוער העובד והלומד קן בקריה. בשנות ה-90 של המאה ה-20 היה קן זה השני בגודלו מבין קיני הנוער העובד והלומד בארץ, אחרי קן בורוכוב בגבעתיים. רבים ממקימי תנועת הבוגרים של הנוער העובד הם יוצאי קן קריית חיים ובין הבוגרים שהתפרסמו, ניתן למנות את שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר משה יעלון, ראש עיריית חיפה לשעבר האלוף במיל' עמרם מצנע, ניצב (בדימוס) יעקב בורובסקי, הזמרת חוה אלברשטיין והזמר יהודה פוליקר. בלוח הזיכרון של הקן מופיעה גם חנה סנש שהדריכה בקן. הקן שכן עד ראשית שנות ה-2000 בחורשת אקליפטוסים רחבת-ידיים. כאשר הורחבה תחנת הרכבת נסגר שטח גדול סביבה, נכרתו עצים רבים בחורשה והשטח הוסב למגרש חנייה. בנוסף, נסלל כביש דרך החורשה, העובר במנהרה מתחת למסילת הרכבת. התפתחויות אלו צמצמו את השטח העומד לרשות הקן, ושינו את אופיו. עם זאת, קן הנוער העובד והלומד בקריית חיים נותר גוף חינוכי המהווה בית-שני למדריכים ולחניכים רבים בקריה.

עיריית חיפה החלה להפעיל בקריית חיים גם את ארגון המד"צים (מדריכים צעירים), כשמפעילים מהארגון מגיעים לחטיבת הביניים בשכונה ופוגשים נערים ונערות שהוזמנו להיפגש עם הנציגים. הארגון גם מפגיש בין תלמידים מאזורים אחרים של חיפה. הפגישות נערכות אחת לשבוע באחד משלושה מבנים שונים, שכל תלמיד בחר לפי נוחותו: "בית יציב", "בית רסלר" ו"צ'רנה". בתוכנית לומדים את משמעות ההנהגה, ועקרונות הדרכה. לאחר שהתלמידים עוברים את הקורס, עליהם לעבוד בקייטנה או במועדונית כדי לקבל את תעודת ההדרכה שלהם, שהופכת אותם למדריכים מוסמכים.

בתי ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקריה ארבעה בתי ספר יסודיים: "ארלוזורוב" ו"מגינים" בקריית חיים המזרחית ו"גורדון" ו"דגניה" במערבית. בית ספר יסודי נוסף, "נתיבים", נסגר בראשית המאה ה-21 עקב מיעוט תלמידים, ולאחר מכן, נהרס[28]. בקריה שתי חטיבות ביניים: "שקד" (המכונה "הקמפוס הישן") ו"דגן" (המכונה "הקמפוס החדש"), וחטיבה עליונה אחת - תיכון "עירוני מקיף קריית חיים", שבצמוד לקמפוס שקד. שלוש החטיבות נקראות יחד "קריית החינוך קריית חיים". בשנות החמישים פעל בקריה במשך מספר שנים סניף של בית הספר הממלכתי דתי "אהרון" מקרית שמואל.

מוסדות תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בית יד לבנים ולהגנה" בשדרות אח"י אילת

בקריה שוכן "תיאטרון הצפון", מאולמות התיאטרון הגדולים והחדישים בישראל, במבנה שלפנים היה "בית העם" של קריית חיים (שבו פעל גם בית קולנוע). התיאטרון עצמו מכיל 24 שורות ויציע. אין לו להקת בית, והוא מארח מופעים נבחרים מתיאטראות הארץ.

מעברו השני של התיאטרון שוכן "בית יד לבנים ולהגנה"[29]. המקום משמש להנצחתם של נופלי הקריה במערכות ישראל ושל פעילות ארגון ההגנה, ונערכים בו, בין השאר, ערבי הרצאות. לצידו של בית יד לבנים נמצא גן ציבורי, "גן בית העם", בו מתקיימת העצרת השנתית ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

מרכז נגלר לתרבות, בשדרות בן צבי

בקריית חיים המזרחית פועל מרכז התרבות "בית נגלר", בו נערכים מופעי בידור, חוגים והרצאות, כדוגמת סדרת הרצאות הבריאות של פורום רמב"ם. בשנות ה-90 נסגרה הספרייה העירונית שפעלה בקריית חיים במשך עשרות שנים, "ספריית בורוכוב", אולם בעשור הראשון של המאה ה-21 נחנכה ספרייה עירונית חדשה בתוך "בית נגלר", לאחר שהמרכז עבר שיפוץ יסודי והרחבה.

בקריית חיים המערבית הוקם בשנות ה-90 מרכז תרבות עצמאי, "בית היינה", על שם המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה. בסמוך לבית היינה ישנה ספריה ציבורית. לאורך שדרות אח"י אילת הוקמו החל משנות ה-90 מסעדות ופאבים, שהפכו את השדרה לאזור בילוי מרכזי לתושבי האזור.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון קריית חיים

במפגש שבין קריית חיים המערבית למזרחית נמצא מעוזה הנוסטלגי של קבוצת הכדורגל הפועל חיפה, אצטדיון קריית חיים. שמו הרשמי הוא "אצטדיון ד'אלסנדרו", על שם ראש עיריית בולטימור שביקר במועצת פועלי חיפה בתחילת שנות ה-60. נכון ל-2008 האצטדיון משמש בעיקר למשחקי הליגה לנוער ולאימוני הקבוצה.

בשנים 2014-2017 נבנה בקריה פארק ספורט משפחתי המשתרע על שטח של כ-90 דונם. הוא כולל מגרשי כדורגל, קט-רגל ומתקני כושר גופני, בהשקעה של כ-17 מיליון ש"ח.

לקריית חיים מועדון כדוריד ייצוגי השייך לאגודת מכבי, בשם "הקרייתים".

חיים דתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

למן ראשית הקמת השכונה, שררו בה מגמות חילוניות מובהקות. עם זאת, היו גם משתכנים שהוריהם הדתיים עברו לגור בסמוך להם, וכן מספר משתכנים דתיים וכאלה שחזרו בתשובה לאחר התיישבותם במקום. באלול תרצ"ג (1933) התארגנה מביניהם קבוצה בראשות מר משה וישנבסקי, על מנת להתקין בית כנסת ולארגן תפילות בצריף עזוב לקראת ראש השנה תרצ"ד. ההתארגנות נעשתה בחשאי, על מנת שוועד השכונה לא יתנגד לה. בשנה שלאחר מכן, קיבלו המתפללים רשות של הוועד להתפלל בבית העם, למגינת לבם של חלק מחברי הוועד. בליל ראש השנה תרצ"ה במהלך התפילה, נתקו אלמונים את החשמל בבית העם. במקום אף פרצה קטטה בין המתפללים לתושבים החילוניים. למחרת, כשבאו המתפללים לתפילת שחרית של ראש השנה, גילו כי בית העם מוסמר בקרשים, כך שלא ניתן להיכנס אליו[30][31].

בעקבות ההדים שעורר המקרה, החליט דירקטוריון הקרן הקיימת לבנות על אדמות הקק"ל בשכונה בית כנסת. מעשה זה עוגן בזכויות הקק"ל כפי שנוסחו בחוזה החכירה שעליו היו חתומים כל תושבי השכונה.

בין המתפללים לבין ועד הקריה היו חילוקי דעות לגבי מיקום בית הכנסת. ועד הקריה בקש לבנות את בית הכנסת ברחוב ב', בעוד המתפללים רצו למקמו ברחוב ג'[32]. אבן הפינה לבית הכנסת הונחה בכ"ג שבט תרצ"ה (1935)[33][34]. בניית בית הכנסת התעכבה ובשנת 1940 עמד השלד בהמתנה למספיק כסף להשלמת בית הכנסת[35].

בשנת 1945 כבר היו בקריה שלושה בתי כנסת[36]. בשנת 1957 נחנך בית הכנסת שומרי מסורת בקרית חיים המערבית[37].

רבני השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרן הקיימת חייבה את האגודה ההדדית ואת תושבי השכונה לקבל רב במקום. ועד קריית חיים התנה מינוי רב לשכונה בכך שהרב יהיה מפקד מוסמך בהגנה ושיעבוד כפקיד באחד המפעלים השייכים למועצת פועלי חיפה. הרב זולפק, שהתאים לשני התנאים, מונה לתפקיד על ידי הרב קוק, אך עזב את המשרה לאחר זמן קצר. אחריו מונה לתפקיד הרב ניסן בן-ציון. בתחילה הוא התקבל בהתנגדות, אך עם הזמן זכה להערכה רבה על פועלו מצד התושבים[38]. בתחילת 1947 מונה הרב משה לוין לרב השכונה[39][40]. בתחילת 1955 נתמנה לרב השכונה הרב יצחק ניימן[41].

רבני השכונה (נכון ל-2016) הם הרב יעקב קליין והרב אברהם בלחסן.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית חיים נמצאת במיקום מרכזי בגוש הקריות. עוברים בה 2 קווי אוטובוס סדירים, שני קווי מטרונית, ובנוסף תחנת רכבת קריית חיים.

בקצה המזרחי של קריית חיים נמצא ציר מרכזי "דרך עכו" אשר מהווה חלק מכביש 4. ובמקביל אליו גם כביש 22 המכונה "עוקף קריות".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי גנין, קריית חיים ארלוזורוב, ניסיון באוטופיה עירונית 1933–1983, 1984

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 על פי הדף הרשמי של ועד קריית חיים בפייסבוק.
  2. ^ 26,970 תושבים לפי המידע בדף "קריית חיים: פרופיל גאוגרפי", בדפי-עבר של אתר עיריית חיפה (מידע שהועלה לאתר האינטרנט ב-13 בנובמבר 2008 והיה זמין גם ביולי 2013)
  3. ^ חיפה - פרופיל שכונתי; מאפיינים לפי אזורים - לפי המידע בעמוד 34, ב-2008 התגוררו בקריית חיים כ-26,950 תושבים
  4. ^ צבי גנין, קריית חיים ארלוזורוב – ניסיון באוטופיה עירונית, 1933–1983, הוצאת ועד קריית חיים, באמצעות הוצאת מילוא, 1984
  5. ^ שכונת העובדים על יד חיפה, דבר, 21 בינואר 1926
  6. ^ החלטת הקה"ק על שכונת העובדים, דבר, 9 בפברואר 1926
  7. ^ 7.0 7.1 מ. פומרוק, שכונת עובדים בעמק עכו, דבר, 11 בדצמבר 1931
  8. ^ שכונת העובדים בעמק עכו, דבר, 18 בדצמבר 1931
  9. ^ שכונת העובדים בחיפה, דבר, 26 בינואר 1930
  10. ^ מאת המרכז לשכונות עובדים, דבר, 23 במרץ 1931; המשך
  11. ^ שכונת העובדים בחיפה, דבר, 30 באוקטובר 1931
  12. ^ ביקור בשכונת העובדים, דבר, 12 באוגוסט 1932
  13. ^ מחיפה עד עכו, דואר היום, 16 באוגוסט 1932
  14. ^ מפעל חיפה, דבר, 17 בינואר 1933
  15. ^ אודות מפעל המים, קריית חיים ארלוזורוב - אגודה הדדית בע"מ, אורכב מן המים/אודות.html המקור.
  16. ^ בתים חדשים בקריית חיים, דבר, 9 ביולי 1933
  17. ^ לחברי ארגון ג' בקרית חיים, דבר, 26 באוקטובר 1933
  18. ^ בקרית חיים, דבר, 22 בנובמבר 1933
  19. ^ רבע מיליון הושקע בשיכון העובדים בחיפה, דבר, 24 במאי 1935
  20. ^ אין מקום למחלוקת פנימית ביישוב, הצופה, 19 ביוני 1939
  21. ^ האוכלוסייה היהודית בחיפה: 86 אלפים, דבר, 3 ביוני 1948
  22. ^ מ. זינגר, חיפה רבתי במדינת ישראל, דבר, 13 ביולי 1948
  23. ^ מאיר הראובני, זמירות חדשות בקריית חיים, למרחב, 10 באוקטובר 1962
  24. ^ 320 יחידות דיור בקריה המערבית, מעריב, 13 באוקטובר 1964
  25. ^ תפקוד וועד קרית חיים 2018, חדשות הקריות
  26. ^ לא תאמינו כמה תככים וקומבינות בבחירות לוועד קרית חיים, נובמבר 2011
  27. ^ מאיר אילת, על ערב הזיכרון בקן השומר הצעיר בקריית-חיים, באתר עיתון "הקיבוץ", 17 במאי 2007
  28. ^ אורית פרץ ארי, המרד הראשון של בוגי: פרידה מבי"ס שאפילו התלמידים אהבו, באתר nrg‏, 24 באוקטובר 2012
  29. ^ אודות בית יד לבנים ולהגנה, קריית חיים ארלוזורוב - אגודה הדדית בע"מ, אורכב מן המקור
  30. ^ שערורית תפילה בקרית חיים בראה"ש, הירדן, 17 בספטמבר 1934
  31. ^ על חלול הקודש בקרית חיים, הירדן, 25 בספטמבר 1934
  32. ^ בקרית חיים, דבר, 30 באוקטובר 1934
    מאיר ברליןלענין בית הכנסת בקריית חיים, דבר, 16 בנובמבר 1934
  33. ^ הנחת אבן הפנה לבית הכנסת בקרית חיים, דואר היום, 3 בפברואר 1935
  34. ^ החגיגה הגדולה בקרית חיים, דואר היום, 5 בפברואר 1935
  35. ^ קרית חיים, הצופה, 28 באפריל 1940
  36. ^ הרב ניסן בן ציון (שמושקוביץ) בן שישים, הצופה, 5 בדצמבר 1945
  37. ^ חנוכת בית כנסת בקרית חיים המערבית, שערים, 13 במרץ 1957
  38. ^ על פרשה זו ראו בספר "במשוך היובל: 50 שנות בני עקיבא בישראל", הוצאת תנועת בני עקיבא בישראל, תל אביב, 1987, עמ' 31–33
  39. ^ רב בקרית חיים, משמר, 13 בינואר 1947
  40. ^ הרב מ. לוין רבה החדש של קרית חיים, הצופה, 8 באפריל 1947
  41. ^ הרב יצחק ניימן - רבה של קריית חיים, הצופה, 16 בינואר 1955