גודרון בורוויץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גודרון בורוויץ
Gudrun Margarete Elfriede Emma Anna Burwitz
גודרון בורוויץ (מימין) עם אמה, 1945
גודרון בורוויץ (מימין) עם אמה, 1945
לידה 8 באוגוסט 1929
מינכן, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במאי 2018 (בגיל 88)
מינכן, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, גרמניה הנאצית, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גודרון בורוויץגרמנית: Gudrun Burwitz; ‏ (8 באוגוסט 1929 - 24 במאי 2018) הייתה בתם היחידה של היינריך הימלר מנהיג האס אס והגסטפו בגרמניה הנאצית ואשתו מרגרט זיגרוט, אך יש לה אחים למחצה מצד אביה.

הקשר עם אביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימלר מת כשבתו הייתה בת פחות מ-16. הוא העריץ את בתו, והיה טס באופן קבוע למשרדיו בברלין ממינכן, שם היא גרה עם אמה. הימלר נהג לטלפן לבתו כמעט יום יום, וכתב לה כל שבוע. הוא המשיך לקרוא לה בשם החיבה מזמן ילדותה "פופי" (בגרמנית "Püppi") לאורך כל חייו. לעיתים ליוותה בורוויץ את אביה בחלק מתפקידיו הרשמיים, והיא מופיעה לידו בתמונות שונות.

הימלר מת בשבי הבריטי כשהתאבד על ידי כמוסת ציאניד סמויה, אך בורוויץ מעולם לא קיבלה את הגרסה הזו. גרסתה הייתה כי הוא נרצח בזמן מאסרו. לאחר מלחמת העולם השנייה נעצרו היא ואמה על ידי האמריקאים, והוחזקו במחנות שונים באיטליה, צרפת וגרמניה. לאחר שהובאו להעיד במשפטי נירנברג, שוחררו בנובמבר 1946. לאחר שנים היא התייחסה בחריפות לאותם זמנים כקשים ביותר בחייה, וטענה כי היא ואמה קיבלו יחס מחפיר כניסיון לכפר על חטאי אביה.

בורוויץ מעולם לא ויתרה על האידאולוגיה הנאצית, ושוב ושוב ניסתה להצדיק את מעשי אביה, ביחס לקונטקסט של זמנו. מכריה כיום טוענים כי יצרה דימוי של דמות זהב על אביה ומעשיו[דרושה הבהרה].

חייה לאחר מלחמת העולם השנייה ואהדתה לנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורוויץ נישאה לעיתונאי והסופר וולף דיטר בורוויץ, ולהם נולדו שני ילדים. בורוויץ נשארה פעילה בקהילה הנאצית החדשה השייכת לזרם הנאו-נאציזם, ומשנת 1951 היא הייתה חברה בארגון ה"שטילה הילפה" (Stille Hilfe) אשר בעברית פירושו "עזרה שקטה", ארגון המעניק תמיכה לאנשים אשר נעצרו בחשד להיותם פושעי מלחמה נאצים, או חברי אס אס לשעבר הנמלטים מהחוק. בשנת 1952 היא סייעה בהקמת ה"וויקינג יוגנד" (בגרמנית Wiking-Jugend), ארגון אשר הוקם על מודל הנוער ההיטלראי.

במשך שנים רבות הייתה בורוויץ ידידתה של פלורנטין רוסט פון טוניננגן, אשר כונתה "האלמנה השחורה" בקרב חוגי החברה הנאצית של אחרי מלחמת העולם השנייה.

במשך שנים רבות, עקב מוצאה ומעשיה, זכתה בורוויץ למעמד של כוכבת בקרב חוגי החברה הניאו נאצית, וכונתה בשם "הנסיכה הנאצית הראוותנית".

בורוויץ העצימה את תמיכתה בפושעי המלחמה הנאצים בשנים האחרונות. במיוחד בלט מקרהו של אנטון מלות (Anton Malloth) אשר היה ממונה על הגטו במבצר טרזיינשטט שבו נרצחו כ-90% מהאסירים היהודים על ידי הנאצים. מתוך 160,000 אסירים יהודים שנשלחו לגטו, נותרו בו בסוף המלחמה 19,000 איש בלבד. אנטון מלות הוסגר לגרמניה בשנת 1988 ולאחר משפט פומבי מתמשך נידון ב-2001 למאסר עולם. בשנים בהן נערך המשפט, 1988–2001, ארגנה בורוויץ את שהותו בבית אבות יקר בלפולאך במבואותיה הדרומיים של מינכן.

ביוני 2018 הודה שירות הביון הפדרלי (גרמניה) (BND): "הגברת בורוויץ הייתה חברה בשירות תחת שם בדוי במשך כמה שנים עד 1963".[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גודרון בורוויץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]