לדלג לתוכן

גווידו ד'ארצו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסלו של גווידו ד'ארצו
גווידו ד'ארצו לומד נגינה במונוקורד אצל טבאלד

גווידו ד'אָרֶצוֹ (או: גווידו מֵאָרֶצוֹ; באיטלקית: Guido d'Arezzo;‏ 991 או 992 - אחרי 1033) היה תאורטיקן מוזיקה מתקופת ימי הביניים. נחשב לממציא התיווי המוזיקלי המודרני. הוא רשם תווים על גבי חמשה, שכללה אז רק ארבע שורות במקום חמש, כנהוג כיום; צורת רישום זו החליפה את רישומי הנוימות. הטקסט שלו, ה"מיקרולוגוס", היה החיבור הנפוץ ביותר בנושא מוזיקלי בימי הביניים, אחרי כתביו של אניציוס מניליוס סוורטינוס בואתיוס.

גווידו היה נזיר ממסדר הבנדיקטינים מעיר-המדינה ארצו באיטליה. מחקר עדכני מתארך את ה"מיקרולוגוס" שלו ל-1025 או 1026. כיון שהוא ציין במכתב את גילו כשלושים ושבע כשנכתבה המסה, משערים ששנת הולדתו הייתה בסביבות 991 או 992. ראשית הקריירה שלו הייתה במנזר פומפוזה על חוף הים האדריאטי, סמוך לפרארה. בימי חייו שם עמד על הקושי של זמרים לזכור מזמורים גרגוריאניים. הוא המציא שיטה לשינון מהיר של מזמורים, ותוך זמן קצר התפרסם ברחבי צפון איטליה. בד בבד עם פרסומו, עורר את עוינות הנזירים האחרים במנזר, וזו הניעה אותו לעזוב את המקום ולעבור לארצו, עיר שלא היה בה מנזר, אך הייתה בה קבוצה גדולה של זמרי קתדרלה, ובישוף העיר ארצו - טבאלד, הזמינו להדריכם.

ביתו של גווידו ד'ארצו

בחייו בארצו פיתח גווידו שיטות הוראה חדשות, כגון תיווי-חמשה וסולפז' - אביו-מולידו של סולם ה-"דו-רה-מי", שהברותיו לקוחות מן ההברות הראשונות של כל אחד מפסוקי התפילה הראשונים בבית ראשון מזמור התפילה: Ut queant laxis.[1] ייתכן שעבודתו זו התבססה על עבודתו הקודמת במנזר פומפוזה, אך האנטיפונים שכתב שם אבדו. לגווידו מייחסים גם את המצאת "היד הגווידונית",[2][3] שיטת מנמוניקה נפוצה בשימוש במיפוי שמות התווים לפי חלקי היד האנושית. ה"מיקרולוגוס", שנכתב בקתדרלת העיר ארצו והוקדש לטבאלד, מכיל את שיטת ההוראה של גווידו כפי שפותחה אז. תוך זמן קצר משכה השיטה את תשומת לבו של האפיפיור יוחנן ה-19, שהזמין את גווידו לרומא. קרוב לוודאי שגווידו יצא לשם ב-1028, אך הוא חזר עד מהרה לארֶצו, בגלל בריאותו הרעועה. דבר אינו ידוע עליו אחר כך, פרט לכך שהאנטיפון האבוד שלו הושלם, ככל הנראה, ב-1030.

על שם גווידו ד'ארצו קרוי "תיווי מוזיקה גווידו" (GUIDO music notation), פורמט לתצוגת מחשב של פרטיטורות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גווידו ד'ארצו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 28-30
  2. ^ קלוד פלסיקה, "גווידו ד'ארצו" בגרוב אונליין
  3. ^ אנדרו יוז ואדית גרזון-קיוי, "סולמיזציה" בגרוב אונליין.