גוסטב קרפלס

גוסטב קרפלס
Gustav Karpeles
	איור מתוך האנציקלופדיה היהודית של ברוקהאוז ואפרון (1906–1913)
לידה	11 בנובמבר 1848; איבנוביצה נה הנה, צ'כיה
פטירה	21 ביולי 1909 (בגיל 60); נאוהיים, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בווייסנזה
שפות היצירה	גרמנית

גוּסְטַב (גֵּרְשׁוֹן) קַרְפֶּלֶס (בגרמנית: Gustav Karpeles;‏ ט"ו בחשון תר"ט, 11 בנובמבר 1848 איוונוביץ אין דר האנה (אנ') במוראביה – 21 ביולי 1909 נאוהיים (אנ')) היה היסטוריון ספרותי, סופר, מבקר ופובליציסט יהודי. הוא כתב כמה ספרים על היינריך היינה ופרסם את הספר הפופולרי "ההיסטוריה של הספרות היהודית" ב-1885.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסטב קרפלס נולד למשפחת רבנים, אביו היה הרב אליהו (אליאס) קרפלס (1822–1889) מתלמידי החת"ם סופר, סביו הרבנים המוראביים אלעזר קרפלס ודוד בוכהיים; שושלת האבות הקדמונים מתחילה עם הסבים שלו משה פרגר-קרפלס וגרשון בוכהיים. הוא למד בתיכון בניקולסבורג ובאולומואוץ, נרשם ב-1867 כסטודנט לתאולוגיה באוניברסיטת ברסלאו, ובמקביל למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו, אך מהר מאוד פנה ללימודי ספרות. לאחר לימודים באוניברסיטה נסע קרפלס ללונדון לשנה, חזר לגרמניה וב-1870 בברלין הפך למייסד שותף ויחד עם שמואל חנוך, עורך העיתון השבועי "Jüdische Presse" (עיתונות יהודית). בת דודתו הייתה זמרת האופרה סופי קניג (גר'). בין השנים 1873 ל-1877 היה עורך המדורים של ה-"Breslauer Zeitung" (העיתון של ברסלאו [כיום ורוצלב בפולין]) ובשנת 1878 הוא קיבל על עצמו את עריכת "Westermanns Monatshefte (גר')" (הירחון של וסטרמן), והנהיג את הירחון עד 1883. כעורך של כתב העת הפופולרי, הוא גם התכתב עם תאודור פונטאנה, שדגל בעבודתו. מ-1890 ועד מותו היה לבסוף עורך ומוציא לאור של ה-"Allgemeine Zeitung des Judentums" (עיתונה הכללי של היהדות), שיצא לאור ברציפות מ-1837 עד 1922, בעריכת לודוויג פיליפסון, ולאחר מכן על ידי גוסטב קרפלס, לודוויג גייגר (אנ'), אלברט כץ. בחסות קרפלס נכללו בכתב העת נושאים יהודיים ממזרח אירופה והסתיימה ההתרכזות המוחלטת במערב ובמרכז אירופה.

בשנת 1893 היה מייסד שותף של "התאחדות האגודות להיסטוריה וספרות יהודית" (Verbands der Vereine für jüdische Geschichte und Literatur) (ההתאחדות הוציאה גם את "ספר השנה להיסטוריה וספרות יהודית" (Jahrbuch für jüdische Geschichte und Literatur) מאז 1898; בשנים 1898 עד 1920 התפרסמו "ההודעות מהתאחדות האגודות להיסטוריה וספרות יהודית בגרמניה" [Mitteilungen aus dem Verband der Vereine für jüdische Geschichte und Literatur in Deutschland]).

כחוקר היינה, הוא פרסם ביוגרפיה של היינריך היינה כבר ב-1869, פרסם את יצירותיו של היינה ב-1884 וכתב את הספר "היינריך היינה ובני דורו" ב-1888. אבל הוא כתב גם עבודות ביוגרפית על לודוויג ברנה ועל ניקולאוס לנאו וב-1889 כתב חיבור ספרותי חשוב על פרידריך שפילהגן (אנ').

קרפלס התנגד לציונות וראה בה ביטוי של ייאוש. הוא העדיף לפעול למען תחייה יהודית, והקים אגודות להיסטוריה וספרות יהודית במקומות רבים בגרמניה ובאוסטריה.^[1]

קרפלס מת מהתקף לב ב-21 ביולי 1909 בבאד נאוהיים. קברו נמצא בבית הקברות היהודי בווייסנזה בברלין. המצבה נחשפה מעל הקריפטה לאחר שנה בדיוק, כלומר ב-21 ביולי 1910, והיא כוללת את המוטו הבא: "ליבו היה מקור חוכמתו" (Sein Herz war der Quell seiner Weisheit).^[2]

מבחר מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Heinrich Heine und das Judenthum. Bruno Heidenfeld, Breslau 1868.
Heinrich Heine. Biographische Skizzen. Hausfreund-Expedition, Berlin 1869.
Israel Hildesheimer. Eine biographische Skizze. J. Kauffmanns Verlagsbuchhandlung, Frankfurt am Main 1870, (anonym erschienen, Karpeles zugeschrieben); Digitalisat der 2. Auflage (im Jahr der Erstausgabe).
Geschichte der jüdischen Literatur 2 Bände. Oppenheim, Berlin 1886, Digitalisat Bd. 1; Digitalisat Bd. 2.
Heinrich Heine und seine Zeitgenossen. Lehmann, Berlin 1888,
Goethe in Polen. Ein Beitrag zur allgemeinen Litteraturgeschichte. Fontane, Berlin 1890, Digitalisat.
Allgemeine Geschichte der Literatur von ihren Anfängen bis auf die Gegenwart. 2 Bände. Grote, Berlin 1891, Neue Ausgabe, fortgeführt bis Ende des 19. Jahrhunderts. 2 (in 3) Bände. Baumgaertel, Berlin 1901, Digitalisat Bd. 1; Digitalisat Bd. 2, 1; Digitalisat Bd. 2, 2.
Heinrich Heine und Der Rabbi von Bacharach (= Collection des „Freien Blattes“. 3). Verlag des „Freien Blattes“, Wien 1895.
Heinrich Heine. Aus seinem Leben und aus seiner Zeit. Titze, Leipzig 1899.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן בריינין, "ד"ר גרשון קארפעלעס", לוח אחיאסף לשנת תרנ"ט, תרנ"ח, עמ' 302-312. עם תמונתו.

John F. Oppenheimer (Red.) u ;a.: Lexikon des Judentums. 2. Auflage. Bertelsmann Lexikon Verlag, Gütersloh u ;a. 1971, ISBN 3-570-05964-2, Sp. 368.
Julius H. Schoeps (Hrsg.): Neues Lexikon des Judentums. Gütersloher Verlagshaus, Gütersloh 1992, ISBN 3-579-02305-5, S. 256
Karpeles, Gustav. In: Lexikon deutsch-jüdischer Autoren. Band 13: Jaco–Kerr. Hrsg. vom Archiv Bibliographia Judaica. K. G. Saur, München 2005, ISBN 3-598-22693-4, S. 267–281.