גורו שימורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גורו שימורה
志村五郎
אין תמונה חופשית
לידה 23 בפברואר 1930
הממאצו, האימפריה היפנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 במאי 2019 (בגיל 89)
אוסקה, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מתמטיקה
ארצות מגורים יפן,ארצות הברית
עיסוק מתמטיקאי, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת טוקיו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט Bill Casselman, Melvin Hochster, Robert Rumely, Alice Silverberg עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס קול בתורת המספרים (1976)
  • פרס אשאסי (1991)
  • פרס פוג'יהארה (1995)
  • פרס סטיל למפעל חיים (1996) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
ידוע הודות להשערת טניאמה-שימורה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גורו שימורה (23 בפברואר 1930 - 3 במאי 2019) היה מתמטיקאי יפני, פרופסור באוניברסיטת פרינסטון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורו שימורה נולד ב-23 בפברואר 1930, הצעיר במשפחה שבה חמישה ילדים. בשנת 1933 עבר עם משפחתו לטוקיו. במלחמת העולם השנייה נהרס ביתו בהפצצה. בשנת 1949 החל בלימודי מתמטיקה באוניברסיטת טוקיו, בשנת 1958 קיבל בה תואר דוקטור למתמטיקה. בשנת 1961 עבר לאוניברסיטת אוסקה. בשנת 1964 הצטרף לסגל אוניברסיטת פרינסטון. פרש לגמלאות בשנת 1999, והמשיך כפרופסור אמריטוס.

בשנת 1970 הוענקה לו מלגת גוגנהיים. הוא זכה במספר פרסים חשובים, ובהם פרס קול (1976) ופרס סטיל למפעל חיים (1996).

שימורה היה אספן של חרסינה יפנית (Imari ware), ובשנת 2008 אף פרסם ספר בנושא: The Story of Imari: The Symbols and Mysteries of Antique Japanese Porcelain

נפטר ב-3 במאי 2019, בגיל 89.

עבודתו המתמטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימורה היה עמיתו של יוטקה טניאמה (עד לפטירתו ב-1958), והם חיברו יחד את הספר הראשון על כפל מרוכב של יריעות אבליות.

שימורה כתב סדרה ארוכה של מאמרים חשובים, שבהם הרחיב תופעות הקשורות בכפל מרוכב ובתבניות מודולריות לממדים גבוהים יותר. עבודה זו סיפקה נתונים שאחר-כך שולבו על ידי רוברט לנגלנדס באקסיומות של תוכנית לנגלנדס. בעבודתו גילה שימורה מבנים אריתמטיים מסוימים, שהם מקבילות ממימד גבוה של עקומים מודולריים; יריעות אלה נקראו אחר-כך על שמו, "יריעות שימורה".

שימורה תיאר את גישתו למתמטיקה כגישה מוכוונת-תופעות: העניין שלו היה במציאת התנהגויות מעניינות וחדשות של תבניות אוטומורפיות. הוא תמך בגישה "רומנטית", משהו שהוא מצא כחסר בדור המתמטיקאים שבא אחריו.

את יריעות שימורה מבינים היום בעזרת רעיונות מתחום חבורות לי ותורת החבורות האלגברית. באופן זה, יריעת שימורה מהווה מרחב פרמטרים עבור משפחות מעניינות של מבני-הודג'; ההתאמה נעזרת גם בתורת המוטיבים, שחלקים גדולים ממנה עדיין משוערים בלבד. דרך פרשנות זו, התייצבה עבודתו של שימורה במרכז הזירה בתורת המספרים ובגאומטריה אלגברית.

שימורה ידוע בציבור הרחב הודות להשערת טניאמה-שימורה, שממנה נובע כמקרה פרטי המשפט האחרון של פרמה. ההשערה הוכחה ב־1999.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Goro Shimura, Yutaka Taniyama and His Time - Very Personal Recollections, Bull. London Math. Soc., 1989
  • סיימון סינג, המשפט האחרון של פרמה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]