גינזה

גינזה
銀座
מידע
עיר	צ'ואו
תאריך ייסוד	1612
על שם	גינזה
קואורדינטות	35°40′01″N 139°46′02″E / 35.66682°N 139.76717°E
	(למפת טוקיו רגילה) גינזה

גינזה (ביפנית: 銀座) היא שכונה ברובע צ'ואו בטוקיו הידועה כאזור יוקרתי של העיר ומפורסמת בזכות ריכוז של חנויות כלבו, חנויות אופנה, מסעדות ובתי קפה. גינזה מוכרת כאחד מאזורי הקניות היוקרתיים ביותר בעולם. רבים מבתי האופנה הבולטים מפעילים בגינזה חנויות גדולות ובמקום הריכוז הגדול ביותר של חנויות מותגים מערביות ביפן. בין המותגים הבינלאומיים להם סניף בגינזה (רשימה חלקית ביותר): שאנל, גוצ'י, כריסטיאן דיור, לואי ויטון ורבות נוספות. בגינזה אף חנויות ענק של חברות אלקטרוניקה, בהן סוני ואפל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינזה קרויה על שמה של מטבעת כסף שנוסדה במקום בשנת 1612, בתקופת אדו. לאחר ששריפת ענק כילתה כליל את אזור צוקיג'י (היום שוק הדגים צוקיג'י) בשנת 1872 החליטה ממשלת יפן להפוך את אזור גינזה לדגם של בניה מודרנית. על פי התכנון הממשלתי נבנו במקום מבנים מלבנים עמידות לאש, רחובות רחבים, תחנת הרכבת שימבשי נבנתה בסמוך וכן נבנה באזור ריכוז של משרדי ממשלה. את התכנון העירוני של גינזה יצר אדריכל ממוצא אירי, תומאס ווטרס, ועל הבניה הייתה מופקדת לשכת הבינוי של משרד האוצר. כבר בשנת 1873 הושלמה שדרת חנויות בסגנון מערבי ברחוב היוצא מגשר שימבשי לגשר קיובשי בדרום-מערב רובע צ'ו, שלאורכה בנייני לבנים בני 2–3 קומות בסגנון ג'ורג'יאני.

בשלב ראשון הוצעו בתי הלבנים למכירה ומאוחר יותר הוחכרו, אולם שכר הדירה הגבוה שנקבע הותיר רבים מהם ללא דיירים. למרות זאת החל האזור לשגשג כסמל של "תרבות ונאורות", כיוון שבתי הוצאה לאור של עיתונים וירחונים קבעו מושבן במקום ותרמו לבולטותו של האזור. האזור אף התפרסם בזכות חלונות הראווה של חנויותיו, שהיוו דגם לשיטות שיווק מערביות.

רבים מן המבנים בסגנון בנייה אירופאי נעלמו מן הנוף ברבות השנים, אולם מספר מבנים עדיין נמצאים באזור, הבולט שבהם הוא מבנה וואקו, עליו מגדל שעון גדול, בו שכן מטה חברת השעונים סייקו. השעון נבנה על ידי קינטרו האטורי, מייסדה של חברת סייקו. החל מן המחצית השנייה של המאה ה-20 גינזה הפכה לריכוז בולט של חנויות השייכות למותגי יוקרה מערביים. גינזה היא יעד תיירות פנימית בולט בסופי השבוע, עת שנתיב התנועה הראשי צפון-דרום סגור לתנועת כלי רכב והופך למדרחוב, יוזמה שהחלה בשנות ה-60. נוסף על תחנת הרכבת, באזור אף שלוש תחנות של הרכבת הקלה בטוקיו.