גישת רג'ו אמיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

גישת רג'ו אמיליה היא גישה חינוכית המתמקדת בגילאי הגן וחינוך היסודי. הגישה התפתחה בעיר רג'ו אמיליה שבאיטליה, בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. עקרונות הגישה כוללים מעורבות קהילתית, ההתייחסות ליכולות ואופני ביטוי מגוונות של ילדים, תוכנית לימודים מכוונת פרויקטים ותיעוד. הגישה עוררה עניין רב ברחבי העולם, וגנים ובתי ספר ברוח רג'ו אמיליה הוקמו ברחבי העולם. הייחודיות שבגישה אינה בהיבט התאורטי העומד בבסיסה, אלא דווקא בהיבט הפרקטי-יישומי. עם זאת, ניתן למצוא קרבה הגותית למספר הוגים, ביניהם ג'ון דיואי, ז'אן פיאז'ה, לב ויגוצקי וג'רום ברונר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסופיית וגישת החינוך של רג'ו אמיליה התפתחה במחוז אמיליה רומאניה אשר בצפון איטליה, לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנת 1945 החלו להתקבץ בעיר משפחות צעירות שהחלו לבנות רשת של גני ילדים ובתי ספר לילדיהם. לוריס מאלגוצ'י, מורה מקומי אשר עבד יחד עימם על מנת לבנות את המערכת החינוכית לגיל הרך, נחשב למייסד הגישה.

בשנות ה-50 של המאה ה-20, פעלה אגודת מורים בבית הספר היסודי במטרה ליצור חדשנות חינוכית., ודרכי הוראה חדשות עם טון דמוקרטי. בתקופה זו לקח לוריס מאלגוצ'י פסק זמן מן ההוראה ונסע להתמחות בפסיכולוגיה, במרכז למחקר לאומי ברומא. הוא הפך למנהיג חינוכי, ותפיסת מבטו לגבי הגישה החינוכית הובילה לחדשנות בתחומים רבים. הוא הוביל את המאבק למען פתיחת גן הילדים העירוני הראשון ב-1963, ובתחילת שנות ה-70 את העברת החוק להקמת גני ילדים בחינם לילדים בין הגילאים 3-6, פעוטונים לגילאים הרכים יותר, וחופשות לידה בתשלום מלא לנשים. עד סוף שנות ה-70 גדלים בתי הספר עם הגישה החינוכית של רג'ו אמיליה ל-19 בתי ספר ומרכז אחד גדול לפעוטות.

עקרונות הגישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החינוך כהתאמה ההתפתחותית לעומת החינוך כהעברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום הגיל הרך ניתן לציין שתי תפיסות מרכזיות המשקפות שני קצוות, כשעל הרצף ביניהן נמצאות גישות שונות. גישה אחת רואה את החינוך כהעברה. זוהי גישה מסורתית יותר לחינוך בכלל ובגיל הרך בפרט, גישה הרואה בהעברת הידע את מטרתם העיקרית של סוכני החינוך. הגישה השנייה רואה את החינוך כהתפתחות, או התאמה התפתחותית. גישה זו לוקחת בחשבון הן התאמה לנורמות התפתחות, והן התאמה לכל פרט בקבוצה, תוך יצירת איזון ביניהם. זוהי הגישה שאימצו ברג'ו אמיליה. בגישה זו הדגש העיקרי אינו על תכנים (העברת גוף ידע מסוים לכל הלומדים, כאשר כל הלומדים חייבים לעבור את כל הדרך בקצב המהיר ביותר האפשרי) או על תוצרים (קביעת התכנון החינוכי על פי המטרות הסופיות שאליהן רוצים להגיע, כאשר התוצר מצדיק את האמצעים). הדגש הוא על התפתחות של יכולות וכישורים של הפרט והבאתם לידי מימוש, כאשר התוכן הוא רק אמצעי להבאת הילד למימוש יכולותיו ההתפתחותיות בתחומים השונים (קוגניטיבי, רגשי-חברתי, שפה ומוטוריקה), ויש דרכים רבות ומגוונות לרכישת הידע.

ניתן לומר כי ההבדל המרכזי בין 2 התפיסות הוא ב"מיקום הכוח", כאשר כוח משמעותו האפשרות ליזום פעולה ולהיות אקטיבי בתהליך הלמידה. בגישת ההעברה, מיקוד הכוח נמצא אצל המבוגר, ואילו בגישת ההתאמה ההתפתחותית מיקוד הכוח הוא משותף ונע בין המבוגר והילדים.

תוכנית לימודים מתפתחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגישת רג'ו אמיליה אין תוכנית לימודים קבועה שהמחנכים מעבירים לכל הילדים. במקום זה, ישנה תוכנית לימודים מתפתחת המשתנה ומתרחבת לכיוונים חדשים על פי בחירת הילדים ועל פי הקשרים הנוצרים בכיתה. הדגש בגישה זו אינה תוכנית הלימודים עצמה, כי אם תהליך יצירת הקשר בין הילד לבין התכנים השונים שאליהם הוא נחשף. התוכן אינו המטרה, אלא אמצעי לחשיפת תהליכי למידה שאותם יחווה הילד. על פי מודל זה, צרכיו ההתפתחותיים של הפרט מוצבים במקום הראשון. על פי תפיסת העולם החינוכית של גישת רג'ו אמיליה, מוגדרים הילד והמחנכים כשותפים במעשה החינוכי, יחד עם שותף שלישי, שהוא ההורה, כאשר המסר החינוכי המדריך אותם הוא מסר המשמעות. תפקיד המחנכת הוא לעזור לילדים להבין את המשמעות של ההתנסויות שלהם. הדגש אינו על העברת הידע, אלא על המשמעות שהלומד נותן לנלמד.

רג'ו אמיליה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל פועלים מספר גנים בשיטת רג'ו אמיליה, ובהם גן וונדר (Wonder) בתל אביב, שהוא גם גן דו-לשוני עברית-אנגלית.